משבר אמון / על התבוסה של מכבי ת"א בברצלונה
ללא יכולת טובה של סמית' ורנדל, הצהובים לא יכולים לנצח בספרד. ללא ניעור רציני של ג'רמי פארגו, גם עתיד העונה נמצא בסכנה. וכמה כואב לראות את "הישראלי הבכיר" עם 3 נק' ב-25 דקות, בזמן שישראלי בכיר אחר מככב ברוסיה. שרון דוידוביץ' על הקשר בין מכבי ת"א לשיר של דני ליטני ומסע הבחירות של בנימין נתניהו
"אז אתן לך אותי בכמה דוגמאות ותוכלי אז לבחור אם לצחוק או לבכות", כתב ושר פעם דני ליטני על אהובה נסתרת, אבל התכוון גם למכבי תל אביב של 2014/15.
המפלה של מכבי ת"א בברצלונה:
כי איזו קבוצה קרובה יותר למציאות – ההיא שניצחה בהרואיות מעוררת השתאות בבית את ברצלונה, או זו שהובסה אמש בספרד 89:71? זו שהתעלתה על עצמה רק לפני חודשיים, או זו שלא ממש מתפקדת באירופה כבר כמעט חודש?
האמת נמצאת כנראה איפשהו באמצע עם נטייה דווקא למה שהתחולל בארץ הקודש, כשהצהובים עוד נהנו מיכולת שיא של השילוש הקדוש של העונה – פארגו-רנדל-סמית'. בלעדיהם במשחקים האחרונים, המציאות הזו ממשיכה להשתבש.
0 עבירות של מכבי לעומת 7 מ-7 ל-2 של ברצלונה ברבע הראשון, הגנה רכה שאפשרה 13 אס' במחצית למארחים, שמירות כפולות חכמות של פסקוואל ברבע השלישי שנטרלו את סופו ו-50 אחוז עלובים מהקו. כי הרי בכדורסל, אתה חלש כמו קליעת העונשין האחרונה שלך. הצהובים עם פחות מ-44 (!) אחוז מהקו ב-3 ההפסדים שלהם ביורוליג בחודש האחרון.
יוחזר הפקטור לאלתר
אנחנו לא יודעים בדיוק מה אמר השבוע גיא גודס לסופו, אבל כדאי שיעביר אותו מסר גם לג'רמי פארגו. אולי הוא גם יצליח לחזור לעצמו. על פניו - זו נראית רק כתקופה רעה. כזו שעלולה ליפול על כל שחקן פעם בשנה או שנתיים.
אבל משבוע לשבוע מתקבלת התחושה שאולי עובר עליו משהו. אלה לא איבודי הכדור, לא הזריקות הגרועות וגם לא קבלת ההחלטות המתדרדרת, אלא דווקא 3 הזריקות בלבד שלקח בחצי הראשון השחקן הכי חשוב במכבי ת"א, צריכות להדאיג. כאילו משהו בהבנת התפקוד, או אולי בביטחון שלו, נפגעו.
זה יפה מאוד לראות את נייט לינהארט וג'ו אלכסנדר מנסים לקחת את משחק ההתקפה על הכתפיים שלהם, ודאי אחרי הביטחון שקיבלו מגודס עם שלל ההזדמנויות שניתנו להם. אבל הם עדיין בגדר האקס-פקטור. מכבי צריכה את הפקטור שלה בחזרה.
הם מ-פ-ח-ד-י-ם
היחס של אוהדי מכבי ת"א לקבוצה העונה, מזכיר במעט את מסע הבחירות של בנימין נתניהו. עד לפני חודשיים חלק לא קטן בקהל הצהוב היה בטוח שהדרך לגביע אירופי שני ברציפות קלה ונוחה, ממש כמו הדרך לעוד קדנציה של ראש הממשלה. נכון להבוקר, מכבי לא בטוחה אפילו על המקום שלה בהצלבה ומפחדת מז'לגיריס קובנה. נתניהו לא בטוח מהכיסא שלו ומפחד מרביב דרוקר.
אולי גם היו דברים חיוביים אמש, מלבד ג'ו אלכסנדר שעוד יכול להסתמן כהחתמת/גניבת השנה, וזה עוד לפני שמחשיבים את אפשרות התרומה לזקפה הלאומית ולנבחרת אם יתאזרח. הסטירות מאנטה טומיץ' והבומבות מנבארו (אלוהים, הוא לא נגמר), סייעו להחזיר את הצהובים למציאות.
מצד שני, הם גם עזרו להיזכר בשני דברים כואבים נוספים שמכבי ת"א צריכה: רכז וישראלי בכיר. כי במשחק בו יוגב אוחיון מסיים עם 3 נקודות סתמיות עמוק בגארבג' טיים, עם 0 מ-2 מהקו, 2 אס' בלבד ואיבוד כדור ב-25 דקות על המגרש ומובס בידי קבוצה ספרדית, צורבת הידיעה כי גל מקל קולע 20 ומחלק 7 אס', בזמן שהוא מנצח קבוצה ספרדית אחרת.
אמנם זה לא לגמרי הסיפור, אבל רק לרגע עולה עוד שורה מהשיר הנפלא ההוא של דני ליטני, "משבר אמון". שורה שמכבי כבר לא יכולה לשיר: "אז אדע לפחות שעשיתי הכל בשבילך".
אוהבים כדורסל? שירים של דני ליטני? למעקב אחר הטוויטר של שרון דוידוביץ' , או הצטרפות לעמוד הפייסבוק.
לפנייה לכתב/ת 
