האם ילד מחונן תמיד משתעמם בכיתה?
שעמום בבית ספר עשוי להיות מנת חלקם של ילדים מחוננים. האם זה חייב לקרות, מה ניתן לעשות כדי לסייע לילדים להתגבר ומה הדבר שאסור לעשות אותו בשום תנאי? מומחים מסבירים
האם הילדים המחוננים אוהבי ללמוד, איך להתמודד עם השעמום שעלול להתעורר בכיתה ואיך ההורים והמורים גם יחד יכולים לתת מענה לסוגיה? 6 שאלות מהותיות - והתשובות.
1. האם כל הילדים המחוננים משתעממים בבית הספר?
לא בהכרח.
יחד עם זאת התופעה נפוצה בקרב תלמידים מחוננים. הדבר תלוי בילד, בקבוצת הילדים (הרכב הכיתה) ובמורה.
2. מי שכן סובל מכך, מדוע זה קורה?
הסיבות לשעמום יכולות להיות שונות ומגוונות.
הפשוטה ביותר היא הסיבה שהתלמיד כבר שולט בחומר או בידע. סיבה אחרת יכולה להיות דרך ההוראה. אם דרך ההוראה היא כזו שהמורה מספר על הידע זה יקשה מאוד.
ילד מחונן לומד בדרך של שאילת שאלות ופתרון בעיות מורכבות. הוא ייהנה מאד מלמידה אקטיבית חוקרת המאפשרת לו להציג שאלות, לענות באופן אינטואיטיבי ואחר כך מאפשרת לו לבדוק האם זה נכון.
לעתים השעמום מסווה מצבים אחרים כמו ריחוף, חוסר אנרגיה, חשש להיחשף ולקחת חלק, חשש להתנסות במשהו שאני לא בטוח שאצליח בו. השעמום יכול להסוות קושי בתחום שאינו תחום החוזק והנוחות שלי.
3. האם הגדרת "מחוננות" - מחייבת העברת הילד לכיתת מחוננים או "הקפצת" כיתה?
זה מורכב.
לפני שפועלים בכל כיוון שהוא, חשוב שכל השותפים (מורה, תלמיד, הורים במידת הצורך), יפגשו באופן מעמיק את חווית השעמום ילמדו ויחקרו אותה. התלמיד והמבוגר צריכים לבחון את אחריותם לחוויית השעמום.
מבוגרים שלוקחים את כל האחריות על עצמם עלולים לחוש אשמה ולהגיב בהאשמת התלמיד בנוסח: " אתה לא כל כך שולט או יודע את החומר שאתה מרשה לעצמך להשתעמם..." או לחילופין להרגיש לא מסוגל לאתגר את התלמיד מתוך תחושה ש: "אינני מומחה , אני עסוק בלטפל בתלמידים מתקשים/רגילים שזקוקים לי יותר, התלמיד המחונן כבר יסתדר...".
תחושת השעמום של הילד יכולה להיות מאיימת ומטילה ספק בכישורים של המורה ובמידת היותו מושך ומעניין. חשוב שהילדים המחוננים ילמדו שיש להם גם אחריות על החוויה שלהם אחרת הם עלולים להיות פסיביים ולצפות שהסביבה תספק להם כל הזמן עניין.
הקפצת כיתה בדרך כלל אינה "מענה קסם" למגוון הסיבות בגללן ילד מחונן משתעמם בשיעור, לכן אינה פתרון יעיל ללא שהדבר נבדק אל מול הסיבות לשיעמום.
4. מה יכולים המורים וההורים לעשות כדי לסייע לילד שלא להשתעמם בכיתה?
עמדות מוצא כגון אשמה, חוסר מסוגלות או האשמה של המורים וההורים וכן עמדות מוצא של פסיביות והטלת כל האחריות על הסביבה אינן מסייעות להתבונן במצב מעמדה פתוחה ומקדמת (כזו שיכולה להשתמש במצב ללמידה של התלמיד על עצמו ושל המורה על עצמו ועל דרך ההוראה שלו).
חשוב שהמבוגר יסייע לתלמידים להכיר יותר את החוויה: איך הם יודעים שהם משועממים ? איזה תחושות פיסיות ורגשיות מלוות את השעמום? איזה מחשבות מלוות את השעמום? באיזה מצבים הם משתעממים? מה הנושאים שמשעממים אותם? ועוד.
לאחר היכרות מעמיקה עם החוויה יעלו הרעיונות של מה אני יכול לעשות כדי לשמור על עניין. בהחלט אפשר ומומלץ לבקש מהמורה לחשוף את התלמיד לרעיונות עמוקים יותר בנושא הנלמד ולהעשרה, לבקש ממנו שלא לחשוש לאתגר את המחונן.
במקביל חשוב שהמורה יבחן קודם כל עם עצמו (אפשר ורצוי בעזרת קולגה או צוות פדגוגי מקצועי המתכנס בביה"ס) באיזו מידה קיימת גמישות באסטרטגיות ההוראה שלו? באיזו מידה קיימת גמישות לגבי התכנים הנלמדים?
האם מתאפשרת במסגרת ההוראה של תחום הדעת גם גישה רב-תחומית ללמידה. המורה צריך/ה לזכור שלילדים מחוננים תחומי עניין שונים מבני גילם ושונים מתוכנית הליבה המסורתית.
המורה צריך/ה לזכור שלעתים קרובות תלמידים מחוננים זקוקים לפחות תרגול מבני גילם על מנת להגיע לשליטה בחומר ופחות הקדמה וחזרה על החומר מהשיעור הקודם.
מורה גמיש, בעל חוש הומור, בעל תשוקה ללמידה בעצמו (שולט בידע אבל גם כזה שנכון להמשיך וללמוד כל הזמן), בעל דמיון ונכונות לראייה רב-תחומית של הנלמד וכן בעל גישה בסיסית חיובית לתלמידים המחוננים יכול יחסית במאמץ לא גדול מדי להפוך את הלמידה בבית הספר ללמידה מהנה ולא משעממת עבור התלמיד/ה המחונן/ת הנמצא/ת בכיתתו.
מרכיב חשוב במיוחד הוא התקשורת והדיאלוג עם התלמיד/ה עצמו לגבי מה מעניין ומה משעמם. אפשר ונכון בהחלט לבקש מהתלמיד לחפש מה מעניין אותו בתוך הנושא . איך היה רוצה להכין את העבודה ? שיחשוב על דרך מעניינת ללמד את חבריו נושא מסוים.
5. האם פתרונות כמו עבודה פרטנית מחוץ לכיתה הם מתאימים?
לפעמים.
היתרון בעבודה פרטנית מחוץ לכיתה עם קבוצה קטנה של ילדים מחוננים, הוא שהם זוכים לשיח ברמת האינטלקט המתאימה והזדמנות ליצור קשרים עם ילדים כמותם. עם זאת חשוב שילדים מחוננים יקבלו מענה גם בכיתה הרגילה.
למשל באמצעות הוראה דיפרנציאלית בקבוצות. כך הם יזכו לחומרי לימוד ואתגרים המתאימים ברמת החשיבה ובמורכבותה לצרכים שלהם. כמו כן, רצוי לברר אילו נושאים מעניינים אותם משום שזו תהיה הנעה חזקה ללמידה עצמאית לצד הנחיית המורה.
6. האם לתת לילד להתקדם לבדו בחוברות/ספרים מתקדמים?
זה תלוי בילד.
ילדים מחוננים מגיבים טוב למשימות פתוחות וחקרניות, הם נוטים לחתור אחר ידע והבנה ברמה גבוהה המתאימה לילדים בגיל מבוגר יותר, לכן מתאים לאפשר להם להתקדם אבל חשוב לשים לב לרמת המורכבות ולאפשר חקירה אחר השאלות שלהם.
לחלק מספרי הלימוד יש חומרים מלווים המתאימים למחוננים, גם במאגר הידע של האגף למחוננים, (אתר "מחונNET") ישנם חומרים מתאימים, אפשר להיעזר בהם כדי לאפשר לילדים המחוננים חשיבה מסדר גבוה, חקרנות ויצירתיות, בכיתה.
למרות שלמחוננים חשובה האוטונומיה בלמידה שלהם ויש להם נטייה ללמידה עצמאית, רצוי להביא אותם למקום שבו יוכלו לאתגר את עצמם בעזרת מבוגר מומחה.
כשאומרים שילד מחונן כי "הנה, עובדה שהוא לא מתאמץ כלל", זו התייחסות העלולה לגרום לו נזק ולבנות אצלו ציפייה להיות תמיד במצב של לא מתאמץ. הילד צריך לשאוף להביא את עצמו למצב שבו הוא מאותגר, ומתקדם באופן שלא היה מצליח לבד.
בכיתה בה אין התייחסות לדיפרנציאליות בין התלמידים עלול התלמיד המחונן להשתעמם במהרה ופתרונות כמו:
"תתקדם בנתיים בחוברת..." , "תעזור לחברים שלך שטרם סיימו..." או "גש לספריה ותכתוב סיכום על נושא מסוים..." יוצרות לרוב תחושות של תסכול ואינם מוסיפות לרמת העניין של התלמיד, הסקרנות וחדוות הלמידה.
יש הרבה דרכים להתמודדות של המורה ושל התלמיד עם חווית השעמום. דרכים אלה צריכות להיות פרי למידה ודיאלוג עם התלמיד עצמו. מומחים בתחום הוראת המחוננים יכולים לסייע בכל מקרה לגופו לבחון מה יכול להתאים.
לא לבלום את הסקרנות של הילדים
מורים יכולים להתייעץ עם מנהלים, מורים ויועצים בתוכניות העשרה למחוננים אשר מהווים בהחלט כתובת מקצועית ויעילה. כמו כן, מומלץ לקרוא מאמרים בתחום הוראת המחוננים, ללמוד על מאפייני הילד המחונן, להשתלם בתחום ובעיקר – ליצור קבוצות שיח פדגוגיות בתוך בתיה"ס, אשר מציפות את הקשיים ונותנות יחד גיבוי מקצועי והוליסטי לצרכים המיוחדים של הילד המחונן.
אין ספק שלא נכון לבלום את הסקרנות והמוטיבציה הפנימית של התלמיד המחונן. לא נכון להפסיק תלמיד המבקש ללמוד או לחקור נושא שמעניין אותו. אין משהו חשוב יותר ומספק יותר מאשר ללכת אחרי התשוקה שלך ללמוד ולהבין משהו חדש (וזה ככל הנראה נכון לגבי כל תלמיד במערכת החינוך).
במציאת פתרונות בתחום ההאצה, חשוב שהמורה ילמד לגבי הדרך המתאימה לבצע זאת. האצה מיותרת של התלמיד והעברתו לחומר שטרם נלמד בכיתה, ללא הכוונה מתאימה, קישורים מתאימים וידיעת המטרה הספציפית שבגללה מאיצים, יכולה אף להזיק.
הרבה יותר מתאים להתחיל בהעמקה בחומר הנלמד, מעבר למה שנלמד ע"י שאר התלמידים (העמקה הנעשית באמצעות שאלות אתגר, תהליכי חקר, שאלות הדורשות אינטגרציה בין תחומים וחשיבה מעמיקה, דיונים פילוסופים וכדומה), מאשר להאיץ את למידתו לחומרים שנלמדים שנה-שנתיים ושלוש קדימה מבני גילו.
יחד עם זאת, יתכנו מקרים מסוימים שבהם האצה בחומר לתלמיד מחונן כן יכולה להוות עבורו פתרון, הן ברמת העניין והן ברמת הקושי הקוגניטיבי המתאים לו. פתרון כזה חייב להיות כרוך בתכנית שלמה וסגורה המפרטת מהם יעדי ההאצה, מה יעשה התלמיד בזמן שיתפנה לו, האם וכיצד יוכל לתרום מכישרונו / יכולותיו / ידיעותיו לפרויקט בית ספרי, שכבתי או כיתתי בתחום הנלמד או בתחום אחר שעליו יוסכם עם התלמיד מראש.
מורים ויועצים שעברו בעלי נסיון והכשרה בתחום הוראת המחוננים יכולים לסייע לבחון כל מקרה לגופו.
בעלי תפקידים כאלה נמצאים בתוכניות העשרה למחוננים ובכיתות המחוננים ומהווים בהחלט כתובת מקצועית ויעילה להתייעצות. כמו כן, מומלץ לקרוא מאמרים בתחום הוראת המחוננים, ללמוד על מאפייני הילד המחונן, להשתלם בתחום ובעיקר – ליצור קבוצות שיח פדגוגיות בתוך בתיה"ס, אשר מציפות את הקשיים ונותנות יחד גיבוי מקצועי והוליסטי לצרכים המיוחדים של הילד המחונן.
הכתבה נכתבה בסיועם של:
מנחם נדלר – מנהל האגף למחוננים ומצטיינים
גב' אלין קשטכר – יועצת באגף למחוננים ומרכזת את נושא הטיפול בפרט ובתהליכי האיתור
ד"ר גילמור קשת – מדריכה באגף למחוננים ומרכזת את תחום המחקר והפיתוח בנושא מחוננות.
רוצים לדעת עוד? כל הפרטים על תוכנית אלפא למחוננים - כאן
לפנייה לכתב/ת 
