בן 34 הגיע מדנמרק ודרש בדיקת אבהות בארץ

בנה של אישה שהתנדבה בישראל בשנות ה-70, וחי בדנמרק כל חייו, דרש מביהמ"ש להורות על בדיקת רקמות. האב המשוער התנגד. מה הוחלט?

עו"ד איל בר לבפורסם: 25.03.15 , 16:59

בן לאם דנית ואב ישראלי חי בדנמרק כל חייו ללא ודאות מוחלטת לגבי זהותו של אביו הביולוגי. לאחרונה, כשהוא כבר בשנות ה-30 לחייו ונשוי בעצמו לישראלית, הוא ביקש לערוך לאביו המשוער בדיקת רקמות. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את דרישתו חרף התנגדותו של האב.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

אמו של הצעיר הגיעה לישראל כמתנדבת בסוף שנות ה-70 וניהלה כאן קשר רומנטי. לדברי הצעיר, אמו עזבה את הארץ ושבה לדנמרק בסמוך ללידתו. האב ככל הנראה לא התכחש בזמנו לכך שהוא אביו, אולם האם סירבה לקבל ממנו מזונות ולא שמרה אתו על קשר רציף.

תביעה

דרש בדיקת רקמות: שתי הבנות נולדו מבגידה

עו"ד אורנה גלברד

גבר ערך בדיקה גנטית בחו"ל שהוכיחה לכאורה כי בנותיו אינן שלו. כשביקש לעשות בדיקה דומה גם בארץ הוא נתקל בסירוב של בית המשפט

דרש בדיקת רקמות: שתי הבנות נולדו מבגידה

ב-2010 פנה הצעיר לאביו בבקשה שירשום אותו במשרד הפנים הישראלי כבנו. לאחר שנתקל בסירוב הוא הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בדרישה להכריז עליו כבנו והדגיש כי אין לו כוונה לתבוע כסף אלא רק כ לקבל הכרה רשמית.

בית המשפט קבע שזכותו של הצעיר גוברת על זכותו של האב לכאורה לפרטיות, והורה על עריכת בדיקת רקמות. האב הגיש בתגובה ערעור למחוזי וטען כי ההחלטה לחייבו לבצע בדיקה פוגעת בזכויותיו לפרטיות ולאוטונומיה. הוא הוסיף כי הוא מוכן להכיר במשיב כבנו, ולפיכך הבדיקה הגנטית מיותרת. מנגד טען הצעיר שהוא זכאי לקביעה שתאשר לו שהמערער הוא אכן אביו, ותוצאותיה יהיו מוכרות לכל, כולל רשויות המדינה.

לתיק הוגשה גם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, שהמליץ להורות על בדיקה. לדעת היועץ, לקביעת האבהות השלכות רבות גם על צדדים נוספים, כולל על השאלה אם לתת לצעיר מעמד בישראל.

זכותו לדעת

"אותו חור שחור שקיים בליבו של ילד קטין ממשיך להתקיים אף בבגיר ואולי אף מעבר לכך", ציטטה השופטת שושנה שטמר את נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר, ודחתה את הערעור של האב. לעמדתה, זכותו לפרטיות נסוגה מפני זכותו של הנולד לדעת מיהו אביו הביולוגי.

הפגיעה היחסית בבן עקב שלילת זכותו לדעת את מוצאו, חמורה מן הפגיעה בזכותו של המערער "שלא לדעת", הסבירה השופטת.

השופטת הוסיפה כי הבדיקה – שאינה פולשנית או מכאיבה – חשובה אף לדורות הבאים, שעלולים להזדקק לה לעניינים גנטיים כאלה ואחרים. בסיכומו של דבר הערעור נדחה והתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה כדי להשלים את פסק הדין.

הצדדים לא חויבו בהוצאות כדי לא להגדיל את העוינות ביניהם, ועל מנת להשאיר פתח לקרבה כלשהי בעתיד. השופטים סארי ג'יוסי וחננאל שרעבי הצטרפו לפסק הדין.