המילה ששופטים ועורכי דין הכי אוהבים: "ודוק"
בתחילת משפט או בסופו, עם חולם או שורוק, כשרוצים להדגיש או כששולחים אתכם לבדוק לעומק. כשאתה אומר "ודוק", למה אתה מתכוון? שיעור עברית
אני לא בטוחה מתי הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי במילה הזאת. סביר להניח שזה היה בדיני חוזים – אחד מהקורסים הראשונים בתואר – אולי בין נפתולי ההסכם-הג'נטלמני-או-חוזה-מחייב של לוין נ' לוין, או בסבך החוזה-שהיה-או-לא-היה בבוטקובסקי נ' גת. איך שלא יהיה, דבר אחד בטוח: מרגע שנתקלתי בה, מבלי להבין אותה כמובן, וגם מבלי לדעת כיצד יש להגות אותה, לא הפסקתי להיתקל בה שוב ושוב. כמעט בכל פסק דין שלמדנו בפקולטה, כמו גם בחלק לא מבוטל מן המאמרים – הופיעה המילה "ודוק".
תופעה זו, ששמה "ראשי תיבות בדיעבד", היא תופעה לשונית מוכרת שאינה מיוחדת למילה "ודוק". לדברי ישי נוימן, בלשן המתמחה בעברית, כך קרה גם לדוגמה עם הקיצור נ"ב המופיע בסופי מכתבים. קיצור זה היה במקורו תעתיק עברי של N.B, קיצור של הביטוי הלטיני Nota Bene ("עיין היטב"), ורק בדיעבד ייחסו לו ראשי תיבות שונים בעברית (נוסף בזה, נכתב בצידו, נזכרתי בדבר).
בענייננו, משורש דק"ק מגיעות למשל המילים דק (=לא עבה) ודקה (=רגע בודד). מדו"ק מגיעה המילה דווקא (=בצורה מדויקת, רק כך); מהשורש המרובע דקד"ק מגיעה המילה דקדקן (=מדייק בכל פרט קטן). שמים לב לקשרי המשמעות? וכשהמשמעויות כל כך קרובות – פלא שנוצר בלבול בין השורשים?
עברית משפטית - כתבות נוספות:
- חמשת חטאי הכתיבה הגדולים של עורכי הדין
- תנוחו: למה עורכי דין משתמשים בלשון חז"ל?
- עורך דין יקר, הגיע הזמן שתלמד עברית
- עורך דין, זכור: שפה משפטית עלולה להרוג
עם הזמן למדתי ששופטים ומלומדים ממקמים אותה לרוב בתחילת משפט, עם נקודתיים אחריה, בדיוק לפני שהם חוזרים שוב – במילים אחרות – על מה שכתבו לפניה. זהו למעשה ציווי של הכותב אל הקורא ("ועיין היטב בדבר", על פי המילון) לשים לב לכך שהכותב חוזר על אותם התכנים פעם נוספת – אלא שכעת הוא עושה זאת במילים מלוטשות ומדויקות יותר.
יש להניח שלא הייתי מקדישה למילה זו מחשבה אחת נוספת, אלא שלפני זמן מה נשאלתי אם תקני לכתוב גם "ודוקו", בלשון רבים. כשפניתי למקורות שונים כדי לבדוק את התשובה (שהיא, אגב: כן, אפשרי בהחלט), הופתעתי לגלות שלמילה "ודוק" היסטוריה מפוארת ומעניינת.
מקור המילה
במקור, השימוש ב"ודוק" כ"ועיין היטב בדבר" הגיע לעברית מהארמית. לגבי השורש המדויק שלה בעברית, הדעות חלוקות – יש הסבורים שהוא דו"ק, אחרים טוענים שדק"ק. לענייננו, מספיק שנדע שהמילה "ודוק" שאנו משתמשים בה כיום שאולה מהשימוש שעשו בה בספרות הרבנית של ימי הביניים של העברית (בין סוף תקופת התלמוד ועד המאה ה-19). אלא שהשימוש שעשו בה אז היה מעט שונה: המילה "ודוק" הייתה ממוקמת דווקא בסופי משפטים או פסקאות, והייתה בגדר הוראה לקורא שיילך ויבדוק בעצמו במקורות נוספים.
במילים אחרות, הכותב השתמש ב"ודוק" כדי לומר לקורא משהו בסגנון – "היי, רואה את מה שכתבתי פה? זה לא באמת מספיק; אתה צריך ללכת ולקרוא חומרים נוספים כדי להיווכח שמה שכתבתי כאן הוא אכן מדויק ונכון".
בהקשר זה מעניין לציין שבפסקי הדין הראשונים של בית המשפט העליון השופטים אכן מיקמו את "ודוק" בסופי רעיונות, בעיקר השופט זילברג, שהתחנך בישיבות ואף התפרסם כ"עילוי". כך לדוגמה, בד"נ 23/60 כתב זילברג: "(...) ורעיון זה אוצל, במישרין ובעקיפין, על פירוש הדיבור 'בלתי-כשיר' בסעיף 12 של הפקודה – ודוק היטב".
ובע"א 459/59: "גם הוראת סעיף 1573, המגבילה את תוקף ההודאה של קטן-מבחין ל'עניינים שהוא רשאי להם', לא תעלה בקנה אחד עם רעיון הנאמנות, ודוק".
ודו"ק: ראשי תיבות? רק בדיעבד!
כאמור, המילה "ודוק" הגיעה אלינו מהספרות הרבנית. בספרות זו נהגו הכותבים להוסיף גרשיים למילים שרצו להדגישן (בערך כמו הבולד של ימינו). היות שאת המילה "ודוק" נהגו להדגיש, עם השנים החלו רבים להתייחס אליה – בטעות – כראשי תיבות.
שיר הקופי פייסט
הסוד השמור שעורכי הדין רוצים להסתיר. צפו
עו"ד דנה פאר ואדם מעוז
כל התביעות וכתבי ההגנה שמוגשים לבית המשפט נראים ונשמעים אותו דבר. הכירו את שיר ה"קופי-פייסט" שכל עורך דין מדקלם לעצמו בסתר
אגב, ראשי תיבות בדיעבד נוצרים לפעמים גם סתם בצחוק – כמו במקרה של חברת התעופה EL-AL ((Every Landing – Always Late, או העיר נתני"ה ("נשמה תביא ניידת יש הרוגים").
ומה לגבי ודו"ק? ובכן, פירושי-בדיעבד-מרובים-עד-מאוד יוחסו לה – כולם, כאמור, שגויים ומומצאים לחלוטין: "ודקדק ותמצא קל"; "ודוחק קצת" (משמעותם שההסבר שנכתב לפניהם אינו מספק, בהתאם לפירושה המקורי של "ודוק"); "ודייק ותמצא קושטא" (קושטא = אמת בארמית); "ודברי ותיק קצרים"; "ודרוש וחקור קרוב"; ולבסוף גם החביב עליי, ביידיש משובשת – "וויפיל דו וועסט קוועטשען, קענען וועסט דו וויסן" (בתרגום חופשי – ככל שתלחץ יותר, כך תדע יותר טוב).
איך הוגים: vedok או veduk?
זוכרים שכתבתי שלא ברור מה היה השורש המקורי – דו"ק או דק"ק? הבלבול הזה לא ממש מפתיע, וזאת משתי סיבות: דמיון במשמעויות ודמיון בצורות.
נתחיל במשמעויות. מילים שגזורות משורשים דומים עשויות להיות קרובות במשמעות. הדוגמה המפורסמת ביותר היא קבוצת השורשים המתחילים בפ"ר: פר"ם (לפרום), פר"ד (להפריד), פר"ט (לפרוט, למשל כסף), פר"ס (לפרוס), פר"ר (לפורר). כולם במשמעות של לחלק משהו, לפזר אותו (ואם לא השתכנעתם, קבלו דוגמה נוספת: גז"ז, גז"ר, גז"ם).
"אני אכתוב גם כאן 'ודוק', מה 'כפת לי"(צילום: shutterstock)
שנית, לבלבול בין דו"ק ודק"ק תורם גם הדמיון בין הצורות השונות שלהם. קחו למשל את הציווי – duk היא צורת הציווי של דו"ק (כמו: קוּם!), בעוד ש-dok היא צורת הציווי של דק"ק (כמו: "שמש בגבעון דֹם!"). כלומר, הבדל יחיד של צליל u לעומת o.
בסופו של דבר הביא הדמיון הכפול הזה – במשמעויות ובצורות – למצב הנוח שבו שתי צורות ההגייה של "ודוק" הן אפשריות. ובכל זאת, אם תעשו סקר קטן בין עורכי הדין שאתם מכירים, קרוב לוודאי שתגלו שמרביתם אומרים vedok. לכך יש הסבר לשוני מעניין: מתברר שכשאנו רואים את האות ו' כתובה בתוך מילה, ואיננו יודעים האם לפרש אותה כ-o או כ-u – הנטייה תהיה לפרש אותה כ-o.
לדברי ד"ר נוימן, זוהי הסיבה לכך שרובנו הוגים דו"ח בתנועת o במקום ההגייה התקנית שלה, בתנועת u (כמו "רוח"), שרובנו אומרים Subaro במקום Subaru, ושמרבית עורכי הדין ייטו באופן טבעי לומר vedok ולא veduk.
לתופעה הלשונית המעניינת הזאת קוראים "הגייה מונחית כתיב", ויש עוד הרבה מה לומר עליה, אבל זה לא יקרה כאן. רוצים בכל זאת לדעת עליה עוד? סבבה: ודוקו.
- תודות מקרב לב למילה ניישטדט, דוקטורנטית בחוג לשפה ולספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, על עזרתה הרבה בהכנת הכתבה
- עו"ד דנה פאר היא מרצה לכתיבה משפטית ואקדמית בצוות בהובלתה של עו"ד מיכל אהרוני במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן. היא בעלת הבלוג "משפט פשוט " העוסק בלשון המשפט, ומעבירה סדנאות כתיבה משפטית
- לעמוד הפייסבוק של "משפט פשוט" – לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
