האם ניתן לתבוע בעקבות הזיהום באזור חיפה?

נתוני משרד הבריאות שפורסמו בשבוע שעבר וקשרו בין מקרי הסרטן שהתגלו באזור חיפה לבין זיהום האוויר במפרץ מעוררים שאלות הנוגעות לאחריות הרשויות, להשפעה על איכות החיים ועל רמת החיים של תושבי האזור. שלושה עורכי דין העוסקים בדיני נזיקין ונדל"ן מנתחים את המשמעויות המשפטיות וההשלכות שעלולות לנבוע מהנתונים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

• תביעה: פרשת מין ו"הטרולית המוצלחת בפייס"
• גנטיקה או פגיעת עבודה? תביעת נהג המשאית
• איבדה עין ליד האופנוע. הפיצוי: 1.2 מיליון שקל
• הלקוח עזב – בזק המשיכה לחייב במשך עשור
  

הורים לילד שחלה בסרטן וגר באזור מפרץ חיפה יכולים בהחלט להתבסס על הדו"ח, אבל עדיין יהיה עליהם להוכיח קשר סיבתי כמו שמקובל בתביעות שכאלה. כך למשל, עובדים שחלו בסרטן כתוצאה מזיהומים שנגרמו ממפעלים שבהם עבדו נדרשו לבחון ולהוכיח כי סוג הסרטן המסוים קשור בזיהום אוויר על פי הספרות הרפואית. דין חולה בסרטן מסוים אינו זהה לדין חולה בסוג סרטן אחר.

סרטן ריאות. בפועל, הספרות הרפואית מציעה תזות רפואיות מוצקות בנושא, לרבות אזכורים ומידע רב שמקל משמעותית על מלאכת מציאת וביסוס הקשר הסיבתי.

(צילום: shutterstock)

בהחלט. על בא כוחו של התובע להציג לבית המשפט ראיות ששוללות סיבות אחרות ככאלו שחוללו את המחלה. כך למשל, ככל שמדובר על אדם מעשן שחלה בסרטן – יתעורר ללא ספק קושי לבודד את השפעת החשיפה למזהמים ולהוכיח כי המחלה היא תולדה של זיהום האוויר. מנגד, בכל הנוגע לנתוני משרד הבריאות מדובר גם בילדים, שמן הסתם לא מעשנים, ולכן הקשר הסיבתי נראה הרבה יותר פשוט להוכחה. כאמור, הדו"ח הוא בסיס טוב לתביעה שכזו, מאחר שמדובר באינדיקציה חזקה לכך שיש קשר סיבתי בין מקום המגורים לסרטן שבו הם חלו.

כל גוף שיש לו השפעה על רמת הזיהום מהמפעלים מהווה כתובת רלוונטית לתביעה. כמובן שהמפעל המזהם נמצא על כוונת. במידה שהתובע לא הצליח לקשור באופן ברור בין פליטת מזהמים ממפעל מסוים ובין המחלה, הוא יכול לתבוע את המדינה, מאחר שיש לה אחריות כגוף מפקח על כל הנעשה בתחומה. תפקידה היה לנקוט אמצעים על מנת למנוע את הזיהום, כגון העברת המפעל למקום שאין בו ריכוזי אוכלוסיה, הטלת מגבלות על פליטת חומרים מסוכנים, העברת אלמנטים מזהמים במפעל אל מחוץ לאזורים מאוכלסים ובדיקת שיעור החשיפה של החומרים בכל מפעל.

יתכן שיש מקום לתבוע את העירייה, אבל לשם כך צריך לבחון את חוקי העזר שלה ואת מערכת ההסכמים בינה לבין החברות.

בפקודת הנזיקין יש כמה סעיפים שיוצרים היפוך נטל הראיה (סעיפים 38, 40) ומקלים על קביעת אחריות. סעיף 38 מדבר על "דבר מסוכן". אם התובע הצליח לשכנע את בית המשפט שהנזק נגרם כתוצאה מ"דבר מסוכן", אזי נטל ההוכחה מתהפך והנתבעת תצטרך להוכיח שלא התרשלה. מדובר על אלמנט מאד משמעותי, אולם המציאות המשפטית מלמדת כי בתביעות מסוג זה בתי משפט לא ממהרים לפסוק על היפוך הנטל והמכשלה העיקרית בתביעות אלה היא קביעת הקשר הסיבתי.

בנסיבות המסוימות שנוצרו במפרץ חיפה לא קיימת אפשרות לקבל פיצוי בגין ירידת ערך נדל"ן בשל פליטת החומרים המזהמים. הסיבה לכך היא חוק התכנון והבנייה, שמאפשר לתבוע על ירידת ערך של הנכס רק בעקבות שינוי של תכנית מתאר (תב"ע) שאושרה על ידי הוועדה לתכנון ובנייה, וגרמה לפגיעה במקרקעין שבתחום התוכנית או הגובלים בה. בין היתר, החוק מאפשר לתבוע עקב פגיעה תכנונית כגון שינוי ייעוד קרקע, תכנון דרך בצמוד לנכס, שלילת זכויות בנייה ומטרדים שונים המורידים את ערך הקרקע. אולם כאמור, מאחר שלא שונתה התוכנית – לא ניתן לתבוע במקרה זה.

ההשפעות הישירות הן בעובדה שמפעל יושב בלב אזור ביקושים ומזיק לסובבים אותו ותופס נדל"ן חשוב ויקר באזור הראוי לשימושים איכותיים ומגוונים ובסמוך למגורים. אם היו מוציאים את המפעלים אפשר היה לפתח מגוון שימושים באותם אזורים ולהפוך אותם לפנינים של ממש. ההשפעה של הזיהום במפרץ חיפה מגיעה לצערנו גם למקומות רחוקים יותר כמו קריית ים. העיר אמנם רחוקה מהמפרץ אולם בגלל הרוח יש בה זיהום אוויר ופגיעה בערכי הקרקע וביכולת לבצע התחדשות עירונית.

• עו"ד זיו כספי הוא שותף מנהל במשרד גינדי-כספי העוסק בנדל"ן ובהתחדשות עירונית
• עו"ד ישראל וינברג ועו"ד שירי חסידוב פרג, ממשרד ישראל וינברג, עוסק בדיני נזיקין