קרב המאה האמיתי: בלוג פלייאוף ה-NBA

משחק אחד ענק שחותם סדרה לפנתיאון מאחורינו, שתי סדרות מבטיחות ממש לפנינו. פלייאוף ה-NBA מעלה הילוך, ואנחנו לא משאירים אתכם לבד. השתגעתם? עכשיו, כשהאקשן האמיתי התחיל?

• סטף קרי מוכיח שהוא השחקן הטוב ביותר בעולם כיום
• הצבנו בפני כריס פול אתגר - הוא עמד בו
  

הלילה שהיה

ההכרעה: ל.א קליפרס – סן אנטוניו 109:111 (3:4 לקליפרס בסדרה, שעולים לחצי גמר המערב)

ואז, כשכבו האורות על הסטייפלס סנטר והבאזר נשמע, ניגש טים דאנקן לברך את כריס פול הבוכה. כשהוא עם דמעות בעיניו הוא הניח את ראשו על כתפיו הרחבות של הביג פנדמנטל, כאילו מחפש נחמה, למרות שהוא זה שניצח. או עצות מאלוף ה-NBA היוצא איך מכילים משחק כזה, למרות שדאנקן עצמו עדיין לא עיכל את שהתרחש. אחר-כך, כשיישאל מה כללה השיחה ביניהם, יגיד פול הנרגש: "אמרתי לו שאני אוהב אותו".

פול ודאנקן, ברגע שאחרי הסערה(צילום: AP)

אין מילים לתאר את מה שהתחולל הלילה בלוס אנג'לס. שעות לפני שמייוות'ר ופקיאו עלו להתאגרף בלאס וגאס, עלו שחקני הקליפרס והספרס על הפרקט בלוס אנג'לס וסיפקו יופי של אלטרנטיבה (או חימום) לדבר האמיתי. דקות מפתיחת המשחק ירד פול כשבמאזנו חמש נקודות ושלושה אסיסטים לחדר ההלבשה. הוא החזיק את שריר הירך האחורי. כאב לו. הוא סבל. זה היה נראה גמור, כמו תחילתו של סוף עצוב במיוחד לעוד סיפור מפוספס מבית היוצר של אחד הרכזים הגדולים ששיחקו את המשחק בעשור האחרון.

ואז אותו פול סיפק הוכחה מחודשת למה הוא אחד הרכזים הגדולים ששיחקו את המשחק בעשור האחרון. הוא עלה אל הפרקט כמו מלוע של תותח עצום, וסיפק את משחק ההקרבה הגדול ביותר שנראה ב-NBA בשנים האחרונות. זה לא רק סל הניצחון (שנייה לבאזר, תוך כדי נפילה) או המספרים (27 נקודות ב-5 מ-6 מהשלוש ו-6 אסיסטים) – אלא גם, ובעיקר, תחושת השליחות שאחזה בו. הסירוב להיכנע לרחמים העצמיים. המנהיגות. הסל על הבאזר של סוף הרבע השלישי. הסל על הבאזר של סוף הרבע הרביעי. ההבנה שזה הוא נגד כל העולם. פול צלע את דרכו כל הדרך לחצי גמר המערב, ובדיוק בגלל זה יהיה קשה לשכוח את הביצועים שהפגין הלילה. על הראש של הספרס, למי ששכח.

קרב של ממש, לא כמו ההבטחה שלא מומשה באיגרוף(צילום: רויטרס)

לא הייתה דרך טובה יותר להיפרד מהסדרה הענקית הזאת, ואולי גם מקבוצת החלומות של סן אנטוניו (לתמיד?). שלוש דקות לפני סיום המחצית הראשונה היתרון החליף צד 16 פעמים, ועוד 15 עד הסיום. הפציעה של פול הייתה כמו פרצה שקוראת לגנב, אלא שטוני פארקר, חרף העובדה שקלע 20 נקודות ומסר 5 אסיסטים, לא היטיב לנצל אותה והחוויר אל מול המטענים הנפשיים של הקולגה שלו. בדקות האחרונות אותו פארקר, בוריס דיאו וקוואי לנארד קטפו שלושה ריבאונדים בהתקפה, שתורגמו, עד הדקה האחרונה, ל-0:12 של הספרס בנקודות מהזדמנות שנייה.

דאנקן עוד הראה קור רוח מקפיא על הקו עם שתי זריקות מדויקות. הכל הריח והרגיש כמו עוד ניצחון לאוסף של התלכיד מטקסס. בפועל זה היה רק הפרומו למה שקרה שניות אחר-כך.

ואם זה מה ש-CP3 עשה נגד אלופת ה-NBA על רגל אחת, קשה לחשוב מה הוא יעשה ליוסטון על שתיים בסדרה שתתחיל באמצע השבוע.

הזרקור

סדרת הטיטאנים: גולדן סטייט – ממפיס, משחק מספר 1, הלילה ב-22:30

אם גולדן סטייט חיפשה עוד תעודת הכשר על העונה משובבת הנפש שהיא עוברת, היא קיבלה אותה שלשום. בוב מאיירס שלה נבחר לג'נרל מנג'ר העונה, וחבריו למועדון קיבלו את הפריבילגיה לתת לעצמכם עוד טפיחה קלה על השכם.

ההעפלה של הווריורס לחצי הגמר לא הייתה בשורה מפתיעה מדי, מה שאי אפשר להגיד על הדרך שבה זה קרה. מעטים הימרו שסטיב קר ושות' יטאטאו את אנתוני דייויס בארבעה משחקים, במה שהיה השלב הראשון בתהליך ההתבגרות המזורזת שהם עוברים העונה. זה השאיר לשחקנים שלו שבוע להתכונן למארק גאסול וקורטני לי, שבינתיים "שרפו" זמן מיותר על סגירת העניינים הלא פתורים שלהם עם פורטלנד, ככה שלפחות מבחינת טריות ורעננות, למארחת כבר יש יתרון די ברור. אחרי הכל, סטפן קרי וקליי תומפסון לא צריכים יותר משנייה של מבט פתוח כדי לתפור שלשות, אז תחשבו על היכולת שלהם לאפס עוד את הכוונות בפרק זמן ממושך בהרבה.

אם בעונה הסדירה הוא היה אדיר, אז בפלייאוף קרי העלה עוד יותר את הרמה(צילום: AP)

יריית הפתיחה בקרב המתמשך הבא עלינו לטובה בין שתי הקבוצות האלה תישמע הערב, ואיזה כיף שזה יקרה בשעה שבה היושבים בציון ערים כדי לצפות בה בלי צורך בממירים מקליטים. וזה כיף כפול: לפחות כרגע היא נראית לא רק כמו הדייט שיתקע אתכם שעות מול הטלוויזיה, אלא גם כמו מאצ'-אפ עסיסי ומעניין במיוחד שלפחות על הנייר אמור להיגרר ליותר מארבעה או חמישה משחקים. ממפיס תחסר בשני המשחקים הראשונים את מייק קונלי הפצוע בעינו, וגולדן סטייט תנסה לנצל זאת כדי להתנפל על חבריו ו"לתת את המכה" כבר ביומיים הראשונים של הסדרה.

לא רק בזה, כמובן, מסתכם כאב הראש שאיתו הדובים יוצאים לקרב החדש שלהם. סטפן קרי, שעמד במהלך העונה על 23.8 נקודות בממוצע למשחק בקצת יותר מ-32 דקות, הגביר את הקצב עם סיומה. בארבעת המשחקים מול הפליקאנס הוא מקבל אשראי פרקט רחב יותר מקר, ומחזיר לו עם 33.8 נקודות למשחק – מקום ראשון בפלייאוף. גם בקטגוריית החטיפות יש ללוחמים נציג בפסגה. דריימונד גרין, ראש אגף הביצורים של החבורה מאוקלנד, חטף במהלך הסיבוב הראשון 2.5 כדורים למשחק. במידה שממפיס רוצה לחזור הביתה עם משחק אחד במזוודה, היא תצטרך, בראש ובראשונה, למצוא פתרונות מהירים לשניים האלה.

פתרונות בהגנה יש לממפיס בלי סוף. האם זה יספיק מול ה"ספלאש ברדרס"?(צילום: AP)

מחלקת הפרומו

המנה הראשונה: אטלנטה – וושינגטון, משחק מספר 1, הלילה ב-20:00

עוד לפני המשחק הרותח של הערב, נקבל מנה ראשונה טעימה במיוחד בדמות חניכת הסדרה בין אטלנטה לוושינגטון שתגרה לנו כהוגן את התיאבון. ההוקס מותשים. רק שלשום הם הצליחו להיפתר מברוקלין, ופחות מ-48 שעות לאחר מכן ימצאו את עצמם מארחים את וושינגטון, שממתינה לה בסבלנות כבר שישה ימים אחרי הסוויפ הקטלני שלה מול טורנטו. בדיוק כמו גולדן סטייט, גם הוויזארדס יעלו הערב לפרקט כשכוחם במותנם.

לאטלנטה לא צפויים חיים קלים, בטח לא יותר קלים משהיו לה מול הנטס במהלך השבועיים האחרונים. לא פחות משבעה שחקנים קלעו אצל וושינגטון בספרות כפולות במהלך המשחק האחרון שלה מול הראפטורס, והם עשו את זה באחוזים נהדרים: 55 לשתיים, 57 לשלוש ו-82 מהקו, שהתחברו לסקור מכובד של 125 נקודות. זה לא קרה בכדי: הקבוצה של רנדי וויטמן הייתה ועודנה המוסרת הטובה ביותר מבין כל הקבוצות שהעפילו לפלייאוף, עם יותר מ-26 אסיסטים למשחק.

אחד האחראים להתקפה הנהדרת של הוויזארדס. ברדלי ביל(צילום: רויטרס)

כשהיא ניגשה לספור את הכסף, היא גם גילתה שזה השתלם לה עם 110.3 נקודות בממוצע, שהפכו אותה לקבוצה ההתקפית הכי טובה בימי פוסט העונה הסדירה אחרי יוסטון. אטלנטה, שבעצמה מציגה את אחד המודלים הקבוצתיים הטובים בליגה, נמצאת לא הרחק מאחוריה עם 25.7 סוכריות בממוצע למשחק. איך תושג ההכרעה בין שתי קבוצות כה קבוצתיות? על היכולת לעשות את זה טוב יותר, זורם יותר ועקבי יותר כדי לנצח בקרב כולו, ולא רק במלחמות הבודדות. אם לשפוט על פי מה שראינו בחודשים אוקטובר עד אפריל, ברור לכם מי הפייבוריטית לעשות את זה.

מה שקורה באוהיו

האתגר: קליבלנד – שיקגו, משחק מספר 1, בין שני לשלישי, 02:00

בזמן שכולם מדברים על המצוקות של בלאט, השינויים הכפויים שעליו לערוך בחמישייה שלו בדיוק ברגע המכריע של העונה, והצורך העתידי של קליבלנד לאלתר את עצמה לדעת כדי לשרוד את המאבקים הקרבים מול שיקגו – הגיע הזמן להביט אל מעבר לאופק.

שיקגו, שהגדירה מחדש את המילה 'דורסנות' בניצחון ההיסטורי על מילווקי, היא קבוצה עם ארסנל יפה של כלים לצאת איתם לשדה. זה ברור. היא משאבת ריבאונדים (קוטפת 50 כאלה בממוצע למשחק - הכי הרבה מבין הקבוצות המשתתפות לפלייאוף), היא אוחזת בשחקן המשתפר של החודש (ג'ימי באטלר, שמקפיץ את הממוצעים שלו עם תחילת האביב מ-20.0 נקודות בממוצע ל-24.8) ויש לה את הפיתרון המושלם כדי לנצל את חסרונו של קווין לאב (פאו גאסול). אז מה קליבלנד צריכה לעשות, בתור התחלה, כדי לא לקבל נגיחות מהשוורים?

האם קליבלנד תפיק את המיטב מהבידודים של ארווינג ולברון?(צילום: AP)

1. לפצח את ההגנה שלהם. ג'יימס ושות', שניזונים יותר מכל קבוצה אחרת כמעט על בידודים, חייבים לשים לב לעובדה ששיקגו יודעת לנטרל אותם היטב. חניכיו של דייויד בלאט קולעים בכל פוזישן 1.16 נקודות בממוצע (שניים רק לקליפרס), ויהיו חייבים להתקרב למספר

הזה גם מול הקבוצה שמורידה את יריבותיה ל-0.78 נקודות בממוצע לפוזישן (רק ברוקלין יודעת לטפל הגנתית יותר טוב ביריבות).

2. להוריד את אחוזי השלשות שלהם. שיקגו אוהבת את זריקות ה-catch and shoot, במיוחד אם זה קורה מחוץ לקשת: היא מיירטת מבחוץ 125 זריקות כאלה בפלייאוף (מקום ראשון בקטגוריה), ומפלחת אותן באופן ברור. דריק רוז, למשל, אוהב לאיים על הטבעת באזורים הצדדיים של המגרש – 73% מזריקות ה-catch and shoot שלו מגיעות משם. שיקגו כולה, אגב, מדייקת ב-40 אחוז משלוש במהלך הפלייאוף. רק וושיגנטון מדייקת יותר מהטווח.

3. לצמצם את השפעת פאו גאסול. אחד משחקני הפוסט האיכותיים בעולם מביא את הבולס לרחבות בתדירות גבוהה למדי. התוצאה המתבקשת: גאסול פחות טוב משמע שיקגו פחות אפקטיבית. אם בניצחונות הספרדי קולע ב-50 אחוזים מהשדה, בהפסדים הוא יורד ל-37. התשובה המסתמנת של קליבלנד יכולה להגיע בעזרת טימופיי מוזגוב – הנפיל הרוסי שעוזר לקבוצה שלו לעמוד על ממוצע החסימות הגבוה ביותר עד כה עם תחילתן של הסדרות (7.8 למשחק). פתרון הולם? מחר בלילה נתחיל לקבל את התשובה.

כשהוא טוב, כל שיקגו טובה. פאו גאסול(צילום: EPA)

המספרים הנוספים

• רק ארבע אלופות מכהנות הודחו בסיבוב הראשון בהיסטוריה של הליגה. סן אנטוניו הפכה הלילה לחמישית.
• לא רק כריס פול: בלייק גריפין, שנתן הצגה משלו (24 נקודות, 13 ריבאונדים ו-10 אסיסטים) הפך לפורוורד הראשון מזה 23 שנה שרושם טריפל דאבל במשחק שביעי בסדרה כלשהי. לאחרון שעשה משהו דומה קוראים סקוטי פיפן.
  

הציטוט

"שאלתי אותו, 'אתה מסוגל לעשות הכול? מה אתה יכול לעשות?'. הוא אמר לי 'נחכה ונראה'. ואיך הוא שיחק, בנאדם" (גריפין מנסה לעכל את מה שראה מפול).