הווריורס והמלחמה שלא הכירו / קטן וקולע
אחרי כל כך הרבה תצוגות מרשימות העונה, והשגת המאזן הטוב בליגה, דווקא ההפסד הבודד של גולדן סטייט בפלייאוף הנוכחי הוא זה שצריך להדאיג אותה. על הנפילה במספרים, ההישענות המוגזמת על הקליעה והמאבק של הווריורס להוכיח שחוסר הניסיון במעמד לא משפיע עליהם
לקראת המשחק השלישי בחצי גמר המערב, גולדן סטייט מוצאת את עצמה בעמדה מוזרה. היא הייתה ילדת הפלא של ה-NBA לאורך כל העונה - מאמן רוקי שלוקח חבורה כשרונית בראשות ה-MVP סטפן קרי למאזן הטוב בליגה - אבל מול ממפיס הקשוחה, היא כבר הספיקה לאבד את הביתיות ונראתה מעורערת מתמיד בהפסד הבכורה שלה בפלייאוף הנוכחי.
לרגע הזה חיכו כולם - גם אוהדי הקבוצה וגם המבקרים שלה. כי למעשה, לאורך עונה שלמה אנחנו שומעים על חוסר הניסיון של הווריורס בפלייאוף, ועכשיו נראה עד כמה הוא משמעותי. עם כל הכבוד לניו אורלינס שטואטאה בארבעה משחקים, ממפיס היא קבוצה שלא מנצחים בסדרה בלי לסבול בדרך - וגם אם גולדן סטייט תתאושש, בגמר המערב יחכו יוסטון או הקליפרס.
וזה באמת הזמן לבחון אם גולדן סטייט מוכנה לאתגר הזה, או שהרגליים עלולות להתחיל לרעוד לה בזמן שקבוצה אחרת תצא עטורת תהילה מכל הסיפור הזה. ברור שמדובר רק בהפסד אחד, והכל עוד יכול לקרות - אבל הפסד כזה הוא הזדמנות לשאול: לוחמים אמיתיים, או רק על הנייר?
הסוגייה המרכזית היא רמת הביצוע. במהלך העונה גולדן סטייט הובילה את הליגה עם 110 נקודות למשחק, חילקה הכי הרבה אסיסטים - 27.4, השיגה יתרון ממוצע של 10.1 על היריבות, דייקה ב-39.8 אחוזים מחוץ לקשת ו-10.8 שלשות נכנסות לה בכל התמודדות. אלה מספרים מדהימים.
לאיש לא היה ספק שתהיה ירידה בפלייאוף. האינטנסיביות שונה, ההגנות קשוחות, גם הלחץ מדבר בסופו של דבר. הנקודות ירדו מ-110 ל-104.6, האסיסטים התכווצו ל-24.2, וגם בשאר הקטגוריות הדברים השתנו: 6.6 נקודות הפרש, 37.1 אחוזים לשלוש. רק מספר השלשות צמח ל-11. אבל מדובר בנתונים מטעים מאוד, כי רובם עדיין מכסים את הטיול מול הפליקנס.
הנה הנתונים משני משחקי הבית מול ממפיס, שבאמת צריכים להדאיג את גולדן סטייט - רק 95.5 נקודות למשחק, 21 אסיסטים בלבד (16 בהפסד כששישה מהם מגיעים מקרי), 6 מ-26 משלוש במשחק השני. וכאן, כפי שאתם רואים, ההבדל כבר עצום. זה שורש האתגר של הווריורס: המספרים הנמוכים יותר מוציאים מהמשוואה את האפשרות שלהם לברוח ולפתוח פערים כמו במהלך העונה. כשהצד המקצועי סובל מפגיעה, הצד המנטלי מתחיל לדבר.
קרי סיכם את אותו הפסד כך: "ההכנה למשחק הייתה שונה עם כל החגיגה סביב הבחירה שלי ל-MVP. אנחנו לא הולכים להגיב בהגזמה ליום קליעה גרוע אחד". לא בטוח שהוא נותן בכך מספיק כבוד ליריבה. גולדן סטייט כבר הפסידה פעם אחת בממפיס העונה, במשחק בו נעצרה על 98 נקודות (1:2 לווריורס בעונה הסדירה, כשאחד הניצחונות מגיע בחוץ ואחד בבית). העובדה שקרי מדבר על יום קליעה רע כסיבה להפסד רק מחזקת את הסברה שגולדן סטייט התאהבה ביכולת של הסקוררים שלה ונשענת עליה, וייתכן שהיא לא מביאה מספיק אלמנטים אחרים שנחוצים בסדרה כזו. אפשר להבין מציטוט כזה שקרי מאמין שהקליעה לבדה תפיל את הגריזליס.
המאמן קר נשמע מפוכח יותר, והסיבה שהוא נתן להפסד היא אכן סיבה לדאגה: "איבדנו את הביטחון העצמי שלנו, כבר ברבע השני נראינו נואשים". כלומר, במבחן קשה מאוד, הווריורס לא הפגינו מספיק בגרות. נפילת מתח כזו מול ההתקפות האדירות של יוסטון או הקליפרס יכולה להוביל לתבוסה אמיתית, ולתוצאה כזו עלולה להיות השפעה מתמשכת.
ואם כבר דיברנו על קרי וקר, המאמן צריך לחשוש מכך שהעומס על כתפיו של הסופרסטאר לא יהיה גדול מדי. חלק ניכר מההצלחה של גולדן סטייט עד כה נבע ממבנה בריא מאוד של סופרסטאר ראשי וסופרסטאר משני (קליי תומפסון), שבולטים בתוך שיטה קבוצתית. בתוך השיטה הזו, היו שחקנים אחרים שהצליחו להתעלות בערבים נתונים.
את העונה הווריורס סיימו עם חמישה שחקנים בממוצע דו ספרתי. בפלייאוף יש להם רק שלושה כאלה, בעוד קרי קולע 29.3 נקודות למשחק במקום 23.8. הוא זורק יותר, לוקח על עצמו יותר. אבל קר זקוק גם לשחקני הפנים שלו ולתרומה נוספת מהריסון בארנס ואנדרה איגודאלה. גולדן סטייט לא תוכל לקחת אליפות רק עם קרי, תומפסון ודריימונד גרין שפשוט נראה נהדר. במערב זה פשוט לא יספיק.
אז נכון - כרגע גולדן סטייט עומדת על 1:6 בפלייאוף, ועדיין מצטיירת כמועמדת מובילה לתואר. אבל דווקא ה"1" הזה הוא הנתון ממנו צריכה הקבוצה ללמוד. עכשיו מצפים לה שני משחקים בממפיס, בהם נראה אם התבגרה או לקחה את ההפסד ללב.
לפנייה לכתב/ת 
