שופט: אין התיישנות על תביעת חייל פגוע נפש

חייל בודד התגייס לצה"ל עם פרופיל 97. הוא היה חדור מוטיבציה עם נחישות אינסופית לשרת את מדינתו בשדות הקרב. החייל עבר את כל מסלולי ההכשרה הקרביים וחלומו התגשם. הוא הפך ללוחם חי"ר בחטיבת גבעתי.

• משרד הביטחון: טרור לא יכול לגרום לטראומה
• סוכן ביטוח "שכח" לדווח על הכנסות במיליונים
  

באחד הימים השתתף בפעולה מבצעית בעיירה דיר אל בלח במרכז רצועת עזה. האירועים הקשים באותה פעולה, ביניהם חבר קרוב שנפגע טלטלו אותו. החייל נקלע למצוקה נפשית קשה וערק מהשירות. זמן קצר לאחר מכן התחרט והסגיר את עצמו. רשויות הצבא לא חמלו עליו.

החליטו לנקוט נגדו יד קשה. למען יראו וייראו. במקום לטפל במצוקתו כלאו אותו במעצר עד תום משפטו. במעצר מצבו הנפשי החמיר. הוא חווה התקף פסיכוטי. החל לחוש שאדם אחר משתלט עליו וששנאת אחרים נכנסת לתוכו. החייל נשלח להסתכלות ואושפז בבית החולים שלוותה.

במקביל רשויות הצבא החליטו שבמצבו החייל לא יכול יותר להועיל למדינה. הן שחררו אותו תוך זמן קצר עם פרופיל 21 על רקע נפשי.

עכשיו נזכרתם?

מאז שחרורו החייל לא מפסיק להיכנס ולצאת משערי בתי חולים לבריאות הנפש. הרופאים אבחנו אצלו סכיזופרניה. הם קבעו כי הוא אינו מבחין בין טוב לרע ואינו מסוגל לדאוג לענייניו. בית המשפט מינה לו אפוטרופוס.

זה האחרון פנה לפוּנְקְצְיוֹנֵר במשרד הביטחון הקרוי קצין התגמולים. פונקציונר זה מהווה את הבבואה הצבאית של מסלק התביעות בחברת ביטוח. האפוטרופוס ביקש מקצין התגמולים שיכיר בחייל המשוחרר כנכה צה"ל בעיקר כדי שיקבל את הטיפולים הפסיכיאטריים היקרים המתאימים למצבו.

עכשיו נזכרתם, נזף קצין התגמולים באפוטרופוס ובפגוע הנפש. התביעות להכרה כנכה צה"ל מתיישנות תוך 3 שנים מיום השחרור מהצבא. פגוע הנפש השתחרר מהצבא לפני 15 שנה. הוא לא פעל למימוש זכויותיו "למרות שעילת התביעה הייתה ידועה לו לאורך השנים". בקיצור, קצין התגמולים סירב לדון בתביעתו של פגוע הנפש ודחה אותה על הסף.

פגוע הנפש פנה לבית משפט השלום בתל אביב היושב כוועדת ערעור על החלטות קצין התגמולים. התיק הונח על שולחנו של השופט שי מזרחי.

אכן, הודה השופט מזרחי, תביעה כלפי קצין התגמולים מתיישנת תוך 3 שנים. חייל שנפגע במהלך שירותו חייב על פי חוק הנכים להגיש לקצין התגמולים בקשה להכיר בו כנכה צה"ל תוך שלוש שנים מיום שחרורו. אולם החוק גם מקנה לקצין התגמולים סמכות להאריך את תקופת ההתיישנות "אם הוא סבור כי מן הצדק לעשות זאת".

"גישה מחמירה מדי"

קצין התגמולים הסכים עם השופט שחוק הנכים מקנה לו סמכות להאריך את תקופת ההתיישנות. אולם כדי להפעיל את סמכותו החוק דורש שני תנאים נוספים. האחד שנכותו של החייל "נגרמה על ידי חבלה רשומה" והשני שהאיחור בהגשת הבקשה לא יצר קושי "במידה ניכרת" לברר אותה.

תנאים אלה לדעת קצין התגמולים לא התקיימו במקרה של פגוע הנפש. האירוע בו נפגע חייל מיחידתו של פגוע הנפש בפעילות מבצעית ברצועת עזה אינו מתועד ברשומות של צה"ל ובגלל הזמן שחלף קשה להשיג ראיות.

הגישה שלך מחמירה מידי. היא מנוגדת לגישה המקלה של בתי המשפט בתחום זה, השיב השופט מזרחי לקצין התגמולים. עליך לזכור שאתה עוסק בחיילים המבקשים לממש זכויות סוציאליות. לכן עליך להאריך את תקופת ההתיישנות גם אם אין תיעוד לאירוע שגרם לנכות הנפשית. די בכך שלמחלת הנפש עצמה יש תיעוד. עליך לזכור כי כשמדובר בפגיעת נפש "הפגיעה ותוצאתה הן ברורות, בעוד האירועים בהם נגרמו הם קשים מאוד לאיתור".

מעבר לכך, בתי המשפט הקלו לא רק ביחס לתיעוד האירוע שגרם לפגיעה הנפשית אלא גם ביחס לתיעוד הפגיעה עצמה. פגיעה נפשית, הסביר השופט מזרחי, מתפתחת מטבעה לעתים באיטיות ובהדרגה אפילו משך שנים. פגוע הנפש לפעמים אינו מודע לקיום מחלתו כמו גם לאירוע שגרם לפגיעה הנפשית. "טבעה זה של הפגיעה הנפשית מביא לעתים לכך שהנפגע כלל אינו פונה לטיפול בתקופה הסמוכה לתחילת התהליך ובשל כך לעתים קרובות אין גם תיעוד מתקופה זו".

במקרה זה, המשיך השופט מזרחי, קיימים רישומים רבים המעידים כי מחלתו של פגוע הנפש התפרצה במהלך השירות בצבא ובסמיכות לאירועים ולתנאים אותם חווה במהלך השירות: הלחימה במרכז הרצועה, הפגיעה בחבר הקרוב וכליאתו במעצר לאחר שברח מהמאורעות שרדפו אחריו והסגיר את עצמו.

ומה באשר לטענתי כי האיחור בהגשת הבקשה להכרה כנכה צה"ל מקשה במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירורה, שאל קצין התגמולים.

גם טענה זו אין בידי לקבל, השיב השופט מזרחי. "מן המסמכים המצויים בתיק בית המשפט עולה כי ישנו תיעוד רב למצבו של פגוע הנפש הן במהלך שירותו והן לאחריו. לפיכך העובדה שהבקשה הוגשה זמן רב לאחר שחרורו, אינה צריכה להקשות על בירורה. תיקו הרפואי השלם של פגוע הנפש מצוי בידיך".

בסופו של דיון השופט שי מזרחי פסק כי הוא מאריך את תקופת ההתיישנות וציווה על קצין התגמולים לדון בתביעתו לגופה.

ואני ברשותכם מבקש להוסיף כי כאשר קראתי את פסק דינו של השופט שי מזרחי עבר בי רעד של התרגשות ותקווה. מערכת משפט שהשופט שי מזרחי נמנה על שופטיה אכן מהווה את מפלטו האחרון של האזרח. אם ירבו כמותו אפילו הפוליטיקאים החזקים ביותר לא יעזו להחליש את מערכת המשפט.