יפונו 3 פולשים לשם הרחבת פארק דרום בת"א

בית משפט השלום בהרצליה קיבל את התביעה שהגישה, אך קבע: קשישה שמתגוררת במקום עשרות שנים תוכל לתבוע פיצויים

עו"ד גיא נצרפורסם: 27.05.15 , 20:13

עיריית תל אביב ביקשה לסלק שלושה פולשים מקרקע שנועדה לשמש חלק מהרחבת פארק דרום שבסמוך לשכונת התקווה. בית משפט השלום בהרצליה הורה על פינוי אך אפשר לאחת מהם, קשישה שמתגוררת במקום עשרות שנים, להגיש תביעה לפיצוי לפני שתסולק.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

עוד ב-2004 פרסמה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב הודעה על הפקעת קרקעות באזור פארק דרום. במתחם המדובר התגוררו פולשים שלטענת העירייה נכנסו לשטח עוד בשנות ה-60 וחזרו אליו לאורך השנים אף שסולקו משם. בתביעה שהגישה העירייה נגד שלושת הפולשים – קשישה, בנה וחתנה – היא טענה כי הם מחזיקים בשטח מופקע של כ-2,400 מ"ר שלא כדין.

תביעה

ניצחון לעיריית ת"א על 2 פולשים בדרום העיר

עו"ד אבי פרימס

בית משפט השלום קיבל את תביעתה של העירייה והורה לפנות משפחה ואישה חולה שהתגוררו בפארק החורשות. לא נקבע אם יקבלו דיור חלופי

ניצחון לעיריית ת"א על 2 פולשים בדרום העיר

הקשישה טענה כי היא מתגוררת במקום עוד לפני קום המדינה. לטענתה, אביה קנה את השטח בשנות ה-40 אך משום מה הוא מעולם לא נרשם על שמו. היא סיפרה כי שם בילתה את ילדותה ואף איבדה את בנה, שנרצח במאבק על הקרקעות. בנה וחתנה טענו שהעירייה לא הוכיחה את בעלותה בקרקע.

לחלופין הם טענו כי הם הפכו להיות בני-רשות במקרקעין, כיוון שהעירייה שתקה והניחה להם להתגורר שם במשך עשרות שנים. לכן, גם אם יסולקו, לכל הפחות יש לשלם להם פיצויים.

השופט יעקב שקד מבית משפט השלום בהרצליה קבע כי נסח המקרקעין והודעת ההפקעה מעידים שעיריית תל אביב היא בעלת השטח והנתבעים לא הצליחו להוכיח אחרת. על כן, היא רשאית לדרוש את סילוקם מהמקום.

בנוגע לקשישה נקבע כי היא לא הראתה כל תיעוד לרכישת הקרקע בידי אביה מידי מי שהיו, לפי הרישומים, בעלי הקרקע בשנות ה-30 של המאה הקודמת: ג'באר אחמד שאהין אל גודאין, סלחה וונדיל אל גודאין וראהיל אבו סלאח. מהרישום עלה כי בעלות זו נמחקה ובשנות ה-60 הקרקע הועברה למדינת ישראל.

השופט דחה את רוב הגרסה של האח והחתן, אך הסכים ששלושת הנתבעים גרו במקום במשך שנים רבות שבהן העירייה שתקה, ובשתיקתה הפכה אותם לבני-רשות. ואולם, השופט הבהיר כי היותם של השלושה במי רשות אינה שוללת מהעירייה את היכולת לסלקם כעת.

בשלב הזה ערך השופט הפרדה בין הקשישה לשני הנתבעים האחרים: לשיטתו, בעוד שהקשישה אוחזת בקרקע מזה כ-40 שנה, שבמהלכן בנה אף נרצח במקום, יש לאפשר לה לפנים משורת הדין למצות קודם הפינוי את זכותה לפיצויים.

בנה, לעומת זאת, לא היה תם לב שכן הוא כבר פונה בעבר ואף קיבל לפנים משורת הדין פיצוי על הפינוי, ולמרות זאת שב ופלש לשטח. לכן, ובפרט כשהוא משכיר חלק מהמבנים הלא חוקיים ומרוויח מהם כסף, אין מקום להתחשב בו בעניין הפיצוי. באשר לחתן, גם הרשות שניתנה בשתיקה לו דינה ביטול מיידי.

בסיכומו של עניין חויבו החתן והבן לפנות את הקרקע תוך 120 יום. פינויה של הקשישה, לעומתם, יעוכב למשך 60 יום על מנת שתגיש תביעה לפיצוי. אם לא תגיש בזמן זה תביעה, יהיה עליה לפנות את הקרקע בתוך 180 ימים. הקשישה לא חויבה בהוצאות אולם בנה וחתנה חויבו כל אחד בהוצאות משפט של 18 אלף שקל.