הדרום: אקשן במציאות יש, בתי קולנוע אין

במשך שלוש שנים תושבי המועצה המקומית ירוחם נהנו מהאפשרות לצפות בסרטי קולנוע במרחק הליכה מביתם. אלא שעצם המסך הגדול והמושבים המרופדים לא הספיקו למשוך את הקהל - הקושי ברכישת סרטים חדשים בעקבות עלויות גבוהות הביא להקרנות מול אולם כמעט ריק. לפני קצת יותר משנתיים הוא נסגר.

באופקים מבטיחים שבתוך חצי שנה יוקם בית קולנוע מפואר. לדברי ראש העירייה איציק דנינו יוקם אולם קולנוע עם יותר ממאה מקומות בעלות של כמיליון שקלים. אבל החשש הגדול שלו הוא מהסיבות שהביאו לסגירת בית הקולנוע בירוחם: "אני לא יודע אם המפיצים ירצו למכור לנו סרטים חדשים בשביל 110 מקומות, אני לא יודע אם זה כלכלי להם. זאת שאלה לא פשוטה".

ברוכים הבאים לירוחם. עיר בלי קולנוע(צילום: הרצל יוסף)

שאלת ההצדקה הכלכלית והביקוש לבתי קולנוע בדרום הארץ מעלה לא מעט תהיות. מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם למשל, טוען שאין הצדקה לאחד כזה בעיר שלו שבה יש פחות מעשרת אלפים תושבים. "למה צריך קולנוע כשיש לך VOD? " הוא אומר, "יש לנו בית קולנוע במרחק רבע שעה - בבאר שבע ודימונה. פנאי ותרבות צריך להיות אזורי, מי שעוסק בתרבות הוא גם נייד ויכול להגיע למקומות האלה. היה לנו בית קולנוע אבל הוא לא היה כלכלי וסגרנו אותו. התפיסה היא שבאר שבע היא עיר מטרופולין".

ומה עושה שלא יכול להגיע ברכב כמו נערים או אנשים מבוגרים?

"יש אוטובוס כל רבע שעה. קולנוע זה לא הדבר הכי חשוב בעיר. מה הביג דיל? לא הבנתי".

"בסופו של דבר לא השתלם לנו כלכלית להחזיק את הקולנוע", אומר רפי אברג'יל המנהל לשעבר של בית הקולנוע במתנ"ס ירוחם, "היו הקרנות שהייתי עושה בשביל שניים או שלושה אנשים".

השחקן בן העיר יקיר אליהו וקנין חולק על הדברים הללו. "יש הרגשה של אזרחים סוג ב'", אומר וקנין בן ה-26 שהעתיק את מגוריו לבאר שבע, "יש בירוחם המן צרכני תרבות. התושבים פשוט לא ידעו לדרוש את התרבות וזה מאכזב ומתסכל שאין לנו. אם הייתי פועל ניקיון הייתי יכול לגור בירוחם - אבל בגלל שאני שחקן, אין לי אפשרות כזאת. בגלל שבחרתי באמנות אני צריך לעזוב את הבית. בינינו, מי רוצה לעזוב את העיר שלו? אף אחד. המציאות הכריחיה אותי. כרגע אני גר בבאר שבע ובהמשך אצטרך לעבור לתל אביב".

ירוחם. אין קולנוע, יש ביקוש?(צילום: הרצל יוסף)

על פי פרופ' אבנר פיינגלרנט, ראש בית הספר לקולנוע במכללת ספיר שבשדרות ומייסד פסטיבל קולנוע דרום, ההשלמה עם המצב היא תוצאה של תודעה כוזבת שהונחלה לתושבי הדרום על ידי מוקדי הכוח במרכז הארץ. "תושבי הדרום מאמינים לנרטיב הזה - שהם נחותים ואין להם מה להציע, ושהם צריכים הכרה מהמרכז. אנשים צריכים להאמין שיש להם אפשרויות. ברגע שאתה נותן להם את זה, אתה רואה את הרעב שיש להם, ואיזה צורך תרבותי יש להם וכמה כשרון", הוא קובע.

מהם שורשי הגישה הפטרונית הזאת?

"אני חושב שהדרום לא נספר מבחינה תרבותית. כאילו המקומיים צריכים לשרוד את המלחמות והקסאמים, ואת המפעלים העלובים שנסגרים. לכן מראש ההזנחה התרבותית לא נתפסת כמצוקה. הגישה היא שאנשים בתל אביב, בירושלים ובחיפה זכאים לתרבות, אנשים בדרום צריכים לאכול, להסתדר, למצוא מרחב מוגן תוך 15 שניות ולהתפלל שלא ייסגר עוד מפעל. מנקודת המבט הזאת, לא ברור למה צריך להקים שם בתי קולנוע".

אבל יש פה גם שיקולים כלכליים.

"השיקולים של חברות ההפצה הן נטו נדל"ן וכלכלה. אלו חברות קפיטליסטיות שרוצות להרוויח מה שיותר מהנדל"ן המשובח ומקהל בעל אמצעים שיכול לצרוך מה שהם מוכרים. אבל זו ביצה ותרנגולת. אתה יוצר במשך שנים סביבה שלא יכולה להתפתח, שהיא מוחלשת ושלא מקבלת את המשאבים שמגיעים לה. יותר מזה, התושבים לא מקבלים חזרה את הכספים שעושים על חשבונם במפעלי ים המלח, אתרי ההטמנה, ועיר הבה"דים.

אבנר פיינגלרנט(צילום: עמיחי מלכי)

"היום המדיניות השלטת היא מדיניות קולוניאליסטית של מרכז הארץ שגוזל את המשאבים של הדרום, משעבד את התושבים ולוקח את הכל לטובת אותה תרבות 'איכותית'. סמי עופר למשל יזם הקמת אגף חדש במוזיאון תל אביב מכסף שמקורו בין השאר במפעלי ים המלח. אין סיכוי שהוא ודומיו ישקיע בהקמת מרכז תרבות בדרום. הם מחויבים לקליקה של בעלי ההון שמתרכזים במגדלים של תל אביב. הגישה היא שהדרום הוא פח הזבל של המדינה. אפשר להזרים לשם שפכים, לא תרבות".

מי שמערערים על הטענות של פיינגלרנט, הם האחים משה ולאון אדרי, ילידי דימונה ובעלי יונייטד קינג, אשר סייעו להקמת סינמטק בעיר הולדתם. על פי ראש העירייה בני ביטון, הסינמטק מצליח להוציא את תושבי העיר מהבתים. "יש אצלנו בית קולנוע עם 308 מקומות שעובד נהדר", הוא קובע.

אבל גם שם, בעיר שמכילה כ-33 אלף תושבים, קיימות הקרנות עם אולמות ריקים כמעט לחלוטין. "זה הקטע של הסינמטק - הוא לא צריך להיות רווחי", אומר ל-ynet עודד הרוש, מנהל הסינמטק בעיר. "הקולנוע אצלנו זה סיפור סינדרלה. לפעמים יש הקרנות לשמונה או עשרה אנשים ולפעמים אנחנו גם שולחים אנשים הביתה כי פשוט אין מקום. ככה היה לפני שבוע. אנחנו משרתים את תושבי ירוחם ושדה בוקר. יש לנו תוכניות התרחבות".

בעיר שדרות על 21 אלף תושביה, פועל הסינמטק הפעיל ביותר בדרום. יש בו שני אולמות - האחד עם 250 קומות והשני עם 90 מושבים. וסרטים מוקרנים בו מדי יום. "אנחנו מצליחים להביא סרטים חדשים יחסית", אמר ראש העירייה אלון דוידי, שמספר כי בשבוע שעבר אושר תקציב לשיפוץ הסינמטק ב-300 אלף שקל. התוכנית יחסית מעודכנת ובימים אלה תוכלו למצוא שם מגוון רחב של סרטים - שוברי קופות כמו "סינדרלה" של דיסני, קולנוע זר איכותי כמו "הון אנושי" וגם סרטים ישראלים "המילים הטובות" של שמי זרחין.

לכך מצטרף פסטיבל קולנוע דרום שיפתח הערב (א') בסינמטק שדרות בנוכחות הנשיא רובי ריבלין. מדובר באחד הפסטיבלים הגדולים שמתקיימים מחוץ לערים הגדולות, והוא תוצאה של המאבק של פיינגלרנט לשינוי התודעה - "נגד כיוון הפרווה" כפי שהוא מגדיר זאת. "אנשי שדרות שואלים אותי למה הפסטיבל קורה רק פעם בשנה, כי סוף סוף יש להם מה לעשות, מה לראות ובמה להתגאות", הוא מעיד, "פעם בשנה למשך שבוע אנחנו נותנים את זה גם לשדרות - שיגרה של מה בכך עבור מועצות מקומיות עשירות יותר".

חשיבות בתי הקולנוע בפריפריה היא הרבה יותר מצפייה בעוד סרט שייצא בעוד שלושה חודשים לשידור בטלוויזיה. נדמה שמדובר בבילוי חברתי לחלוטין. "אני קורא לקולנוע בירוחם מסמך היסטורי", נזכר אליהו וקנין, "עד היום אני שומע סיפורים של אמא שלי וחברים שלה על הקולנוע שהיה אצלנו בירוחם. אתה מבין שזה צורך חברתי".

ראש עיריית אופקים דנינו מוסיף: "מה שמצחיק הוא שכשאופקים היתה עיר עם ששת אלפים תושבים היו שני בתי קולנוע 'כוכב' ו'מרחבים'. שניהם נסגרו בשנות השמונים המאוחרות ואני מרגיש שחייב להיות קולנוע באופקים". דוידי מסכים: "אין ספק שקולנוע זה בילוי משלים לכל המשפחה". פיינגלרנט מצדו מעיד שלמרות חילוקי הדעות הפוליטיים בינו לבין דוידי, השניים מסכימים על כך שהקולנוע משמש גשר לא רק בין הדרום לשאר חלקי הארץ, אלא גם בין תושבי הערים לקיבוצים והמושבים מסביב. הוא חושף תוכניות להעביר את בית הספר לקולנוע אל תוך העיר עצמה, למרכז התרבות הישן שננטש.

מירי רגב. "אנשים לא צריכים לנוסע באוטובוס לערים הגדולים"(צילום: ירון ברנר )

"אנחנו רוצים ליצור מרכז תרבות פעיל ושוקק חיים, אבל בשביל זה צריך תקציבים", הוא אומר, "כשהמדינה רוצה להשקיע בדרום היא מביאה הופעות בחינם של בת שבע והפילהרמונית, מייבאת את הכוכבים של המרכז שיעניקו מטובם לילידים 'הברברים' של הדרום. המדינה כנראה לא מאמינה שבדרום יכולה להתקיים יצירה, ושהאוכלוסיה זקוקה לתכנים משלה".

ומה אומרת המדינה? בעקבות פניית ynet תרבות, החליטה שרת התרבות והספורט מירי רגב להיכנס לעובי הקורה ולתמוך ברכישת סרטים חדשים לבתי הקולנוע בפריפריה על מנת לאפשר את קיומם ושגשוגם. "אני רוצה לקדם מיזם של הקרנות סרטים חדשים בטכנולוגיה הכי חדשה במקומות של מפעל הפיס שקיימים היום. קולנוע זה מצרך שאנחנו חייבים לאפשר לאותם תושבי פריפריה, אני מרימה את הכפפה ורוצה להוביל מהלך כזה יחד עם ynet. 

"זאת תהיה מהפכה, ואנחנו נעביר יופי של קולנוע לפריפריה, אנשים לא צריכים לנוסע באוטובוס לערים הגדולות. יש להם זכות לראות סרטים חדשים בעיר שהם גרים בה בדיוק כמו בירושלים, תל אביב וחיפה. אני בעצמי כשגרתי בקרית גת  הייתי צריכה לנסוע לרחובות כדי לראות סרט טוב. אם מחר יבוא אלי ראש עיריית ירוחם או אופקים ויגיד שהוא רוצה פסטיבל קולנוע ענק - אני אמצא לו את הכסף כדי לעזור לו להביא את הדבר הזה לידי מעשה".