וזוהי רק ההתחלה / בלוג פלייאוף ה-NBA
משחק מספר 1 הוא כבר היסטוריה. למשחק השני תגענה גולדן סטייט וקליבלנד עם מטרות שונות: הראשונה רוצה ליצור מקדמה, השנייה לחזור לשלוט בקצב. בתוך כל זה דבר אחד הפך לבטוח: אם לברון ג'יימס ייצא גם מזה, זה יהיה ההישג הגדול בחייו. חמש תובנות לקראת הדו-קרב השני בסדרת הגמר (הלילה ב-03:00)
קיירי ארווינג כבר לא יחזור, לפחות לא העונה. הוא השאיר את דייויד בלאט קצת חשוף, את לברון ג'יימס לחוץ ואת קליבלנד נחושה יותר מאי פעם. בצד השני סטיב קר יצטרך לקבל תרומה ממשית יותר משני השחקנים שאמורים יותר מכל להרים את עצמם דווקא עכשיו: קליי תומפסון ואנדרו בוגוט, כדי לעשות צעד וחצי לקראת הטבעת הראשונה בחייו. הלילה (בין ראשון לשני, 03:00, אורקל ארנה) המשחק השני.
קיירי ארווינג
שאלת מיליון הדולר החל מעתה היא לא האם לברון ג'יימס ישמור על רמתו (הוא ישמור) או האם קרי יקח על עצמו פחות (הוא לא). היא קשורה לשחקן שכבר אינו חלק מהתפאורה. קיירי ארווינג תרם במשחק האחרון 23 נקודות ב-44 דקות, ונראה היה שהמנוחה הארוכה עשתה לו פלאים, חידדה לו את החושים, ריעננה אותו והחזירה לבלאט את הגארד שעשה בשבועות האחרונים את הדרך ממיטת הטיפולים למגרש הלוך חזור יותר מדי פעמים. איך הוא סיים את הערב כולם זוכרים.
ההיעדרות של ארווינג משליכה כמובן על הסיכויים של קליבלנד לצלוח את המשחקים הקרובים. היא פוגעת בהם, אבל כמו שהיא פוגעת בהם ככה היא רק מחדדת את המבחן של לברון, והופכת הצלחה
פוטנציאלית שלו בו להישג שהוא לא פחות מהירואי. עם צוות משלים שאיבד שני חיילי קומנדו (קיירי וקווין לאב) תוך פחות מחודשיים הוא נותר כמעט לבד בשדה, והציפיות ממנו נוסקות לגבהים שאפילו הוא, בימי הזוהר ושתי טבעות האליפות שלו, טרם הכיר.
המספרים, בכל מקרה, מציירים תמונה חצויה, ומראים שלברון דווקא הסתדר עד כה בצורה משביעת רצון ללא לאב או ארווינג. כשהוא כן שיחק עם אחד מהם (לא עם שניהם יחד), ההתקפה של הקאבס השתפרה. קליבלנד קלעה 110.6 נק' ל-100 פוזשנים עם לברון אחד בודד על המגרש, אבל ירדה ל-101.6 במתכונת של 'ביג 2'. גם מדד הפלוס/מינוס הקבוצתי זינק מפלוס 49 עם לברון וארווינג או לאב לפלוס 100 עם לברון בלבד.
והבטחנו שאלה, אז הנה היא: האם ההיעדרות הצפויה של ארווינג מהמשחקים הקרובים פירושה השפעה כה אקוטית על הדרך שבה קליבלנד תיראה מעכשיו? והתשובה, כמו תמיד בפלייאוף הזה, תלויה באופן שבו ימלאו שחקני המשנה את החוסר. בפלייאוף הנוכחי ארווינג לא שיחק בכמה משחקים, אבל גם כששיחק עשה זאת בהיקפים מצומצמים משהתרגל אליהם בעונה הסדירה וביכולת פחותה.
הממוצעים שלו נפגמו: מכמעט 22 נקודות ו-5.2 אסיסטים לערב הוא ירד ל-19 ו-3.8. זה נתן לאימאן שאמפרט וג'יי אר סמית' יותר זמן במה להפגין יכולות, אבל מי כמוהם יודע שדקות משחק מול אטלנטה ושיקגו הן לא אותן דקות מול גולדן סטייט. הקבוצה ממול שונה וקשה יותר, התרומה שלהם תצטרך לעלות בכל זאת.
קליי תומפסון
בלי קשר לזעזוע המוח ממנו סבל והוולה שחטף במשחק האחרון של הסדרה מול יוסטון, קליי תומפסון חווה בתקופה האחרונה ירידה איטית וקלה בכושרו. במהלך העונה נהנה ממעמדו כ"סגן של בר כוכבא" ומיקסם אותו לידי יכולת אישית מצוינת. הוא השלים את קרי בצורה נהדרת מכל הבחינות, עזר לו במשימות הקליעה, הובלת הכדור וניהול המשחק ובעיקר הוריד ממנו לחץ. יחד הוא יצר איתו את המותג המדובר "הספלאש בראדרס", שמניותיו מרקיעות שחקים כבר תקופה.
אבל כשמבודדים את תומפסון לרמת השחקן ומוציאים אותו ממשבצת הצלע השנייה והתאומה של קרי, מגלים שחקן נהדר שבפלייאוף הזה – כמו גם במשחק הראשון של סדרת הגמר – קצת מוריד רגל מהגז. מ-43.9 אחוזים מחוץ לקשת הוא נסוג מעט ל-41.7. קר גם שומר אותו ליותר זמן על הספסל (תומפסון משחק כארבע דקות פחות בממוצע בפלייאוף), וכשהוא מחזיר אותו לפרקט מקבל אותו בגרסה פחות חדה.
במשחק האחרון לקח לו זמן להתחמם, ואחרי רבע ראשון רע ידע לסיים עם 21 נקודות על אף האחוזים הרעים (5 מ-14). כדי לנצל את החולשה של ארווינג עד תום, היכולת של תומפסון להגביר מהירות תוך כדי תנועה בימים הקרובים תהיה גורלית עבור גולדן סטייט.
אנדרו בוגוט
דווקא בסדרה שבה העניינים מוכרעים על מה שקורה מחוץ לקשת השלוש או על המאבק בין שני הכוכבים הגדולים, מעניין לבחון את השפעת הסנטר של גולדן סטייט, אנדרו בוגוט, שבמשחק לפני שלושה ימים המשיך להיות לא פרודוקטיבי באף צורה. 4 נקודות קלע האוסטרלי הגבוה של סטיב קר, כשהוא עולה על הלוח בפעם הראשונה הרבה אחרי הדקות הראשונות.
על רקע המספרים החלשים של בוגוט (5.2 נקודות בממוצע למשחק בפלייאוף), האפקטיביות של טימופיי מוזגוב מקבלת דגש מיוחד. הסנטר הרוסי, חביבו של בלאט משכבר הימים בנבחרת רוסיה, הוא אחת מנקודות האור הבודדות שהישראלי יכול להיאחז בהן כרגע. בטח לאור העובדה שארווינג כבר לא מהווה פקטור.
בדקות האחרונות של ההתמודדות הראשונה, עוד לפני שנקלעה להארכה, לברון ג'יימס ניסה לקחת את המשחק על עצמו (כצפוי) – וכשנלכד בטרפים המתנפלים של שחקני גולדן סטייט בחר להפעיל פעם אחר פעם את מוזגוב. הוא לא איכזב, ושנייה לפני חצי הדקה האחרונה קלע שתיים מהעונשין עם קור רוח ודיוק שלא מאפיינים סנטרים מגושמים במאני טיים.
16 הנקודות ו-7 הריבאונדים של הנפיל במשחק היו חלק מהסיבה שקליבלנד נשארה בתמונה. בכמה פרמטרים סטטיסטיים מוזגוב עולה בתרומתו למכלול הקבוצתי על בוגוט המזדקן (בנובמבר הקרוב בן 31), אבל הבולט שבהם הוא ללא ספק האחוזים מהקו: בוגוט קולע רק ב-33 אחוז משם בפלייאוף, מוזגוב ב-81.6. וכמו שראינו במשחק האחרון, זה עוד עלול לשחק תפקיד בקרבות הבאים.
דייויד בלאט
הררי מילים נשפכו בשבע היממות האחרונות על קואץ' בלאט, שנאלץ לתפקד תחת מאסות לחץ מטורפות אפילו ביחס למי שעמד במשך שלוש שנים בראש הקבוצה הלחוצה באירופה. במבחן הראשון הוא לא הצליח (אי אפשר להגיד נכשל), אבל מי כמונו, שבחנו את פעולותיו של האיש בזכוכית מגדלת במשך שנים, יודעים שעבור בלאט זה רק הפסד בקרב אחד. המערכה עוד לגמרי פתוחה.
כדי לחזור לעניינים בסדרה המטרה של בלאט תהיה להמשיך לאתגר את סטיב קר ברמה ההגנתית. במשחק הראשון קרי היה שותף ל-18 מתוך 20 הנקודות האחרונות של הווריורס במחצית הראשונה. אחרי רבע ראשון עקום בשני הוא כבר קלע 10 נקודות ומסר 4 אסיסטים, ורק אז גולדן סטייט החלה להסדיר נשימה. בהארכה הוא כבר השתלט על הנעשה לגמרי.
במשחק מספר 2, מטרת העל של בלאט תהיה לנעול את הכוכב החמקמק מכל הכיוונים. להוציא לו את האוויר. לגרום לאחרים לקחת את הכדור. רק לא לו. בלי ארווינג, עם הגב אל הקיר, זה יהיה קשה מאוד.
סטיב קר
באבחת עונה אחת מבריקה בגולדן סטייט הפך סטיב קר למאמן שלפחות כרגע מקוטלג כמצליח ביותר בליגה. הסוויץ' שעשה משחקן גדול (חמש טבעות אליפות אחרי קריירה בת 15 שנה, שהסתיימה ב-2003) למאמן רוקי מבריק מבליט כעת את מסלול חייו, שמקבל כעת חשיפה בתהודה רחבה.
ב-USATODAY שרטטו לפני סוף השבוע את סיפורו של קר ועלייתו לגדולה, והעניקו הצצה מעניינת למה שעבר עליו בילדותו: החל מהשפעת אירוע הרצח של אביו מלקולם ע"י פעילי טרור על הכדורסלן הצעיר שלמד באריזונה, הפציעה הקשה שחווה, שיתוף הפעולה הפורה עם מייקל ג'ורדן, החלום הישן לאמן, דחיית ההצעה של פיל ג'קסון והפיכתו הסופית לפרסונה המקצועית שחתומה על החבורה המנצחת שחוברה לה יחדיו באוקלנד.
"לאמן בגמר זו הרגשה נהדרת, כל כך כיף. כל מי שהוא חלק מה-NBA חולם על זה", אמר קר אחרי משחק 1. וכשנשאל על הפציעה של ארווינג, הגיב בדרך שמסבירה מיהו סטיב קר. "אני שונא ששחקנים נפצעים וממש רוצה שהוא ישחק. אתם בטח לא מאמינים לי, אבל אני באמת מקווה שהוא יבריא". אנחנו מאמינים.