אופניים חשמליים: הרוכבים נענשים על מחדלי המדינה

שימו לב למצב האבסורדי הבא: ישראל היא כנראה המדינה היחידה בעולם שבמקום לצאת בתכנית ממשלתית מקיפה לעידוד הרכיבה באופניים, מוצאת תכניות שונות ומשונות שתכליתן דיכוי הפתרון התחבורתי החשוב הזה. מדינה שבמשך עשרות שנים כושלת בהקמת מערך תשתיות ראוי, וכעת מענישה את אזרחיה על מחדליה שלה.

אופניים חשמליים, בעיית מדינה

• הצעת חוק: קנסות והחמרת ענישה לרוכבי אופניים חשמליים
• פחד על המדרכות: מחאת האופניים החשמליים
• אופניים חשמליים, לא לילדים: "נישאר בלי תחבורה?"
  

במקום להעניש, המדינה צריכה למצוא פתרון ראוי(צילום: מוטי קמחי)

אופניים חשמליים עליהם גם אני רוכב, הם בראש ובראשונה כלי תחבורה ידידותי לסביבה, זול לרכישה ושימוש, ובהתחשב בצפיפות בערים הגדולות גם מהיר ויעיל במיוחד. כלי תחבורה שלא רק מסייע להקלה בגודש התנועה וצמצום זיהום האוויר, אלא גם עוזר לצמצום פערים חברתיים. שכן לצד כוחם המוכר של האופניים, מדובר אחרי הכול בפיתרון התניידות יעיל עבור אוכלוסיות חלשות יחסית - צעירות וחסרות אמצעים - אשר אינן יכולות לרכוש מכונית. פתרון גם לתושבי ערים בעלות טופוגרפיה מאתגרת, דוגמת ירושלים וחיפה.

אסור לראות באופניים החשמליים סביבם הארץ גועשת, כלי תחבורה מאיים. מדובר אמנם בכלי תחבורה עם פוטנציאל הדורש מהחברה להתאים עצמה, כפי שדורשת כל טכנולוגיה חדשה, אך יש להתרכז ביעילות שהוא מציע, ולא בסכנות שהוא עלול להביא עמו. שכן הציבור אינו צריך לשלם שוב על חוסר תכנון תשתיות מתאימות לרוכבי אופניים במשך שנים ארוכות, ועל התעלמות ממשלות ישראל ורשויות מקומיות בכל רחבי הארץ מצרכי העתיד.

ומה הפיתרון בו בוחרת המדינה לכסות על מחדליה שלה? הענשת אזרחיה. איומים בעזרת קנסות של 1,000 שקלים לרכיבה על מדרכה, אכיפה נוקשה מבעבר, הכשרת פקחים נוספים לנושא ברשויות המקומיות, איסור רכיבה בפארקים ועוד שלל פעולות כוחניות שמתמודדות עם הסימפטום, במקום עם הבעיה והאתגר.

עד בניית התשתיות הדרושות יש למצוא פתרונות יצירתיים. שכן רכיבה על המדרכה מסכנת באופן ישיר את הולכי הרגל, ההופכים כך לבני ערובה בידי רוכבים ממהרים. רכיבה על הכביש, לשם מפנה המדינה את הרוכבים, הופכת אותם לפגיעים באופן שאף הוא אינו מתקבל על הדעת. שכן למרבה האבסורד, המחוקק החליט כי להוריד את כל הרוכבים מהמדרכות לכביש הוא פתרון מושלם, אותו מחוקק אגב שהחליט להגביל את המהירות המרבית של אופניים חשמליים ל-25 קמ"ש בלבד ויצר לא רק בעיית פגיעות, אלא גם הפרשי מהירויות גדולים בין כלי רכב על נתיב אחד - מתכון מוכר לתוצאות קטלניות.

הגיע הזמן שקובעי המדיניות יבינו פעם אחת ולתמיד, כי לא באמצעות כוחנות, בריחה ועיוורון יגיע פיתרון, אלא בתכנית חירום ממשלתית נרחבת ומאסיבית לבניית תשתיות שבילי אופניים בכל רחבי הארץ, תוך צמצום פערים של שנים רבות והתאמת מדינת ישראל לסטנדרטים הנהוגים בעולם. מדובר בהשקעה קריטית וחשובה לא פחות מעשרות המיליארדים שמושקעים בכבישים וברכבות כבדות וקלות. וחשוב להזכיר כאן כי אסור להשאיר זאת לתקציבי הרשויות המקומיות או בחירתן, שכן מדובר בלא פחות ממשימה לאומית, תקציבית ותכנונית. כזו שאם לא תטופל עכשיו, צפויה להחריף משמעותית בשנים הבאות.

עד לבניית אותן תשתיות ראויות, אין ברירה אלא לאמץ פתרונות יצירתיים ולא כוחניים, ולחנך את הציבור כיצד משתלבים רוכבי האופניים בכבישים ובמדרכות לצד הולכי הרגל וכלי הרכב. דוגמה טובה לכך היא היוזמה השיתופית הנפלאה של עיריית תל אביב לאמנה בין רוכבי אופניים להולכי רגל ונהגים, במטרה ליצר כללי התנהגות מוסכמים ויצירתיים במרחב הציבורי.

רק לאחר שהמדינה תשכיל ליצור תשתית אמיתית של שבילי אופניים, תוכל לבוא בהדרגה אכיפה שתציב כל כלי תחבורה במקום המיועד לו. רוכבים משתוללים צריך לקנוס ללא קשר, וכך גם הולכי רגל הממלאים את שבילי האופניים הייעודיים. עד אז, ראוי שמדינת ישראל תימנע מלהעניש את אזרחיה על מחדליה שלה.  

הכותב הוא דובר עיריית ירושלים