העליון: סוף לפרשת "המחבל הדרוזי" מ-2004

לפני 11 שנה נורה מרואן קאסם למוות בש"ג של בסיס ליד צומת עמיעד על ידי חיילים שחששו שהוא מחבל. השופטים קבעו: הם נהגו בסבירות

עו"ד גבי אלקייםפורסם: 22.06.15 , 08:11

אחרי כמעט 11 שנה הגיעה לסיומה פרשת "המחבל הדרוזי " – האירוע שבו נורה למוות חייל המילואים מרואן קאסם בכניסה לבסיס צה"ל ליד צומת עמיעד באוגוסט 2004. בית המשפט העליון דחה לאחרונה באופן סופי את תביעת הנזיקין שהגישה משפחת המנוח, וקבע כי החיילים שירו בו נהגו באופן סביר מאחר שחשדו שמדובר במחבל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

האירוע התרחש ב-24 באוגוסט 2004. קאסם, חייל מילואים במג"ב ותושב הכפר ראמה בגליל, הגיע ב-20:30 בערב לבוש במדי צה"ל לבסיס סמוך לצומת עמיעד בצפון. הוא הציג תעודת מילואים בפני החייל ר' שהוצב בעמדת הש"ג וביקש להיכנס. על פי החיילים המעורבים, לאחר שהתבקש להמתין לבירור טלפוני עם קצין ממונה, שלף קאסם גרזן מתיקו, הנחית מהלומה בגבו של ר', צעק "אללה אכבר" וחטף את נשקו. החייל ט', שהוצב בעמדה סמוכה, ירה בו למוות. לצד גופתו נמצא תיק, קוראן והגרזן.

בעקבות האירוע הגישה משפחת המנוח תביעת נזיקין נגד צה"ל, שבה טענו שקאסם הגיע לבסיס כדי להיפגש עם קצין שהכיר כדי להסדיר את שירות המילואים שלו. לגרסתם, הוא הותקף ונרצח על ידי ר' ו-ט', אף שהזדהה בפניהם והציג תעודת מג"ב. לטענת המשפחה, הגרזן הושתל מתחת לגופת בנם המנוח בידי חיילים לאחר מכן.

מרואן קאסם במהלך שירותו במג"ב(באדיבות "עובדה")

המדינה טענה בשם צה"ל שהמנוח הלם ב-ר' בגרזן משום שסירב להכניס אותו לבסיס. היא ציינה שלא נמצא הסבר להימצאותו של המנוח בזירה, שכן יחידת המילואים שלו לא קשורה לבסיס שאליו ביקש להיכנס. בתוך כך נשללה הטענה שהמנוח הגיע לפגוש קצין ששירת שם.

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע שמשפחת המנוח לא הוכיחה שגרסתה לאירועים סבירה יותר משל צה"ל. הראיות בשטח, לרבות בקשת מחילה שנכתבה בספר הקוראן, וגרסאות החיילים שנמצאו מהימנות, מתיישבות עם טענת צה"ל שקאסם התכוון לעשות פיגוע. התיאוריה שהעלתה המשפחה, שלפיה המנוח נרצח והגרזן הושתל, נמצאה חסרת יסוד. עוד נקבע כי שיקול דעתו של ט' לירות הייתה סבירה, שכן היה לו חשש שהמנוח הוא מפגע שצריך לנטרל.

בעקבות דחיית התביעה, הגישה המשפחה ערעור לבית המשפט העליון בטענה שהמחוזי לא נתן משקל לסתירות המהותיות בעדויות החיילים. לדעת המשפחה לא ניתנה התייחסות ראויה לעובדה שלא נמצאו טביעות אצבעות של קאסם על הגרזן. במקביל, הוסיפה, היה צריך להפחית מהמשקל שניתן לטענה כי המנוח קיבל סיוע כלכלי מאימאם בצרפת, מה שהעלה מניע אפשרי לביצוע פיגוע.

השופטים יורם דנציגר, נעם סולברג ומני מזוז הסכימו עם קביעת המחוזי שהנחת המוצא של החיילים כי המנוח היה מחבל הייתה מוצדקת מנקודת מבטם הסובייקטיבית בזמן אמת. עם זאת הדגישו השופטים שהמחוזי לא הכריע באופן חד-משמעי שהמנוח פעל ממניעים חבלניים.

משכך, ולאחר שבחנו בקפידה את פסק דינו של המחוזי, הגיעו השופטים למסקנה כי דין הערעור להדחות.

בכל זאת חשו השופטים צורך להוסיף כי הם משתתפים באבלה הכבד של המשפחה, ואינם ממעיטים מתרומת בנם המנוח כלוחם מג"ב מוערך, שאף זכה לציון לשבח על פעילות מיוחדת שביצע בעבר בחברון. השופטים לא חייבו את המשפחה בהוצאות.