האם תמ"א 38 פוגעת בעיר העתיקה בי-ם?

שלושה תושבי הבירה מנהלים בשנים האחרונות מאבק נגד יישום התוכנית בחלקים שונים של העיר. לטענתם, הדבר פוגע באופי הארכיטקטוני של י-ם

עו"ד דורון תמירפורסם: 02.07.15 , 19:57

בשנים האחרונות מתנהל הליך משפטי העוסק בהשפעה של התוכנית הארצית לחיזוק מבנים (תמ"א 38) על אופיה הארכיטקטוני של ירושלים בכלל ושל העיר העתיקה בפרט. שלושה תושבים המתנגדים ליישום התמ"א בעיר, בעיקר לנוכח ההבדלים בין סוגי הבנייה השונים, ביקשו לערער עליה למועצה הארצית לתכנון ובנייה אך נדחו. הם פנו לבית המשפט לעניינים מנהליים בעיר, שסבר שיש מקום לדיון נוסף בהתנגדויות, ולכן ההליך המשפטי יימשך.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-2005 אישרה הממשלה את תמ"א 38, התוכנית הארצית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, ומאז ערך משרד הפנים מעקב אחר יישומה ברחבי הארץ. בתוך כך הוא הנחה את הרשויות המקומיות להכין תוכנית פרטנית לכל יישוב, שתתחשב בתנאים הייחודיים של הרשויות השונות. התוכנית של עיריית ירושלים (תוכנית 10038) כללה הנחיות מיוחדות לבינוי באזורים כגון העיר העתיקה, תחום העיר ההיסטורית ואזורים המיועדים להתחדשות עירונית.

תביעה

מלחמת תמ"א 38: דיירים סיכמו - ואז התחרטו

עו"ד עמית נסים

יזמים שביקשו לשפץ בניין בראשל"צ חתמו על הסכם עקרוני עם הדיירים. אלא שכמה מהשכנים פנו ליזם אחר והעסקה פוצצה. מה קבע בית המשפט?

מלחמת תמ"א 38: דיירים סיכמו - ואז התחרטו

בתוכנית ניתן דגש על החשיבות בשמירה על המאפיינים ההיסטוריים של העיר ועל מאפייני שיטת הבנייה הירושלמית הישנה, שלא כללה שימוש בבטון מזוין. התוכנית סיפקה אופציה ל"שדרוג הנדסי מלא", מה שהיווה תמריץ לקבלת זכויות בנייה בהיקף דומה להיקף האפשרי לפי תמ"א 38.

במסגרת התוכנית פורטו התנאים להוספת קומות באזורים השונים, וב-2011 היא הופקדה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים. בשלב הזה ניתנה הזדמנות לתושבי העיר להגיש התנגדויות, ובפועל הוגש נגדה מספר נמוך יחסית – 10 בסך הכול. המתנגדים טענו שהתוכנית מנוגדת להוראות התמ"א, שכן היא קובעת כי בתחומי העיר ההיסטורית תתווסף רק קומה אחת לבניין בתמורה לחיזוק, בניגוד לאזורים אחרים, שבהם ניתן להוסיף עד 2.5 קומות.

בנוסף, טענו המתנגדים לאפליה בין שכונות בעיר, בטענה שהתוכנית מעניקה תמריצים רק לשכונות "חזקות". עוד הם ציינו כי התוכניות הפרטניות אינה יכולות לסטות מהוראות סעיף 23 לתמ"א – הקובעות שאין לשנות הנחיות הנדסיות בתכניות מקומיות.

לאחר כמה דיונים, החליטה הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית למורת רוחם של המתנגדים, והיא פורסמה ב-2014.

שלושה מהמתנגדים לא התייאשו וביקשו רשות לערער על ההחלטה למועצה הארצית לתכנון ובנייה. לאחר שנדחו בידי הוועדה המחוזית, הם עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.

מוסדות התכנון טענו בתגובה שדחו את הבקשה של המתנגדים משיקולים מקצועיים, וכי בכל מקרה, העתירה שלהם הוגשה באיחור של ארבעה ימים, ולכן יש לדחות אותה.

הם הוסיפו שהאבחנה בין חלקי העיר השונים נעשתה בהתאם לתמ"א 38, המאפשרת למוסד התכנון להתאים את זכויות הבנייה למאפיינים הייחודיים של העיר. כמו כן הם ציינו כי גם באזורים "חלשים" לכאורה ניתן להוסיף עד 2.5 קומות, ככל שננקט שדרוג הנדסי מלא של המבנה.

לסיכום טענו מוסדות התכנון שמספר ההתנגדויות המועט שהוגש מעיד שהתוכנית אינה נתונה במחלוקת ציבורית קשה, ותואמת את ייחודיות הבנייה הירושלמית.

נשיא בית המשפט דוד חשין הסכים שהעתירה הוגשה באיחור, אך מכיוון שדובר באיחור קל בלבד, הוא החליט שאין הצדקה לדחות את העתירה רק בעטיו. לגופו של עניין סבר השופט חשין שהמוסדות התכנוניים ערכו תכניות מפורטות ומקצועיות בתום לב, וקיבל את טענתם שלפיה לא נעשתה כל אפליה בין האזורים.

עם זאת הוא הדגיש כי ייתכן שיש משהו בטענת העותרים, לפיה במסגרת התכניות הפרטניות לא ניתן לקבוע הנחיות הנדסיות המגבילות את זכויות הבנייה, ומאחר שהתשובה בעניין זה אינה חד-משמעית, הורה לאפשר להם לערער למועצה הארצית שתכריע בסוגיה.