ההורים נפטרו: למי מהאחים שייכת הדירה?

לפני שהלכה לעולמה העניקה אישה דירה במתנה לבנה. אחותו ובעלה פנו לבית המשפט בטענה שההעברה לא הייתה חוקית. מה נקבע?

עו"ד רן רייכמןפורסם: 04.07.15 , 09:00

מחלוקת בין אח ואחות הגיעה לבית המשפט לאחר שהאם נתנה לאח דירה במתנה, בניגוד לצוואה שערכה קודם לכן עם האב המנוח. בית המשפט האמין לאח, שטען שאמם פחדה מפני השתלטות בעלה של אחותו על הדירה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-1984 ערכו ההורים צוואה הדדית שלפיה לאחר פטירתו של אחד מהם יועבר כל רכושו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר פטירתו יחולק הרכוש בין בנם ובתם, המתמודדת עם מחלת נפש. במהלך השנים שחלפו מאז רכשו בני הזוג דירה עבור בתם לרגל נישואיה, אך שמרו לעצמם מחצית מהזכויות בנכס.

תביעה

משפט שלמה בקרב ירושה: דירה בת"א תחולק

עו"ד אופיר ברק

תקלות בירוקרטיות שמקורן ברכישת דירת עמידר בשנות ה-50 הובילה יורשים להתווכח על בעלות על הנכס. המחוזי בתל אביב החליט על פשרה

משפט שלמה בקרב ירושה: דירה בת"א תחולק

ב-1996 נפטר האב, ובהתאם לצוואה ירשה אשתו את עיזבונו. כשלוש שנים לאחר מכן היא החליטה להעביר לבנה הן את זכויותיה בבית שבו גרה והן את הזכויות בדירה שבה התגוררה בתה. בשלב זה ערכה האם צוואה שנייה, שבה ציוותה את כל הרכוש שנותר לה לשני ילדיה.

ב-2011 הלכה האם לעולמה וכעבור שנה הגיש בעלה של הבת תביעה בשמה לבית המשפט לענייני משפחה. הוא טען שלאם לא הייתה זכות להעביר לאחיה את הדירה, וביקש שבית המשפט יקבע שהסכם המתנה נערך שלא כדין. לדבריו, מהצוואה השנייה ניתן ללמוד שרצון האם המנוחה היה להוריש לילדיה את כל רכושה שווה בשווה.

האח הנתבע טען מנגד שבנסיבות העניין יש להסתמך על הלכת זמיר שקובעת כי עצם קיומה של צוואה הדדית לא מונע מבן הזוג שנותר בחיים לעשות ברכוש שירש כרצונו. הוא דחה את הטענה שלפיה העברת הזכויות בדירה נעשתה בחוסר תום לב, וסיפר כי אמו המנוחה חששה ממערכת היחסים של בתה עם בעלה, ופחדה שזה יעזוב את התובעת עקב מצבה הנפשי.

האח הוסיף שבעוד הוריו סייעו לאחותו באופן קבוע, הוא נאלץ להסתדר בכוחות עצמו, ואמו העבירה לו במתנה את דירתה מכיוון שהרגישה צורך לפצות אותו על כך.

השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר קיבלה את טענות האח הנתבע. היא בדקה אם הצוואה ההדדית הגבילה את זכותה של האם המנוחה לעשות שינויים במצבת הרכוש והגיעה למסקנה שהתשובה לכך שלילית: לא נכתב בצוואה דבר שממנו ניתן היה ללמוד על כוונת ההורים למנוע מהצד השני מלערוך צוואה חדשה.

לפיכך נקבע שלא הייתה כל מניעה חוקית להעביר במתנה את הדירה לנתבע, וכי הסכם המתנה תקף. בנסיבות העניין חייבה השופטת את בעלה של האחות לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 שקל.