הקרקס הנודד של דורון הרציקוביץ'

מי שהקשיב טוב לראיונות עם הבעלים של הפועל אילת, דורון הרציקוביץ' בסוף העונה הכי מוצלחת שלו, היה יכול להיות מופתע משני דברים: ראשית, מי ששיחק אותה בגדול בסדרה נגד מכבי תל אביב, תומך בשיטת הפיינל פור.

• לכל הטורים של אריה מליניאק
  

שנית, אפשר היה לצפות מבעל קבוצה בשיא ההצלחה שלה, שיצהיר שהוא נשאר לשנים רבות ומתכוון להשקיע יותר כסף, ואילו הרציקוביץ' לא היה מוכן להתחייב לכלום, אמר שהוא שוקל את המשך דרכו בקבוצה, ולפני כמה ימים הודיע שהוא מניח את המפתחות ועוזב. אחר כך התברר שהוא עוד עשוי להישאר אם יצטרפו משקיעים, אבל העיקרון ברור, בדיוק כמו הפארסה.

דורון הרציקוביץ'. לטוס שלוש פעמים בשבוע לאילת זה מתיש(צילום: יאיר שגיא)

אני לא נכנס לכיסו של אף אחד, וכל בעל קבוצה יודע כמה הוא רוצה או מסוגל להשקיע, אבל הגיע הזמן להוציא את המילים "השקעה" ו"משקיעים" מהלקסיקון. השקעה בעסק נועדה להביא הכנסות ואולי רווחים. בספורט אין רווחים, ומצפים מבעל קבוצה שיכניס לקבוצה כסף אישי שלו, או כספים של החברה שלו. בספורט יש הרבה הוצאות, מעט הכנסות ואפס רווחים.

אפילו קבוצה שמשחקת אותה בענק וזוכה בגביע אירופה, לוקחת את יתרת הזכות ומשקיעה בשחקנים יותר טובים. בעסקים הפועל משתכר גרושים, המנהל מיליונים, והבעלים מיליארדים. בליגות מקצועניות השחקן מרוויח עשרות מיליונים, המאמן מיליונים, ובעל הקבוצה מפסיד. אז איך אפשר לעשות כסף בספורט? ואם אי אפשר להרוויח, אז איזו "השקעה" זאת?

אלי טביב. טוען שהוא יודע להרוויח בספורט(צילום: עמית שאבי)

אפשר להרוויח כסף בספורט. בדרך כלל זה קורה לבעלי קבוצות שבאים, עושים סיבוב, מוצאים עילה לברוח, תופסים פראייר לעשות עליו סיבוב, והולכים. אלי טביב טען שהוא יודע להרוויח בספורט. את הרווחים שלו בעל הקבוצה עושה בעסקים אחרים ובעליית ערך הפרנצ'ייז. אבל מי שקונה קבוצה לא בא לעשות כסף, אלא לקנות צעצוע, ולזה אין מחיר. אז שישלם.

הבעיה מתחילה כשהצעצוע מתחיל לעצבן, העיתונאים יושבים על הראש, האוהדים מגיעים הביתה, או שסתם נמאס לטוס שלוש פעמים בשבוע לאילת. חופשה באילת זה נחמד. לטוס שלוש פעמים בשבוע זה מתיש. לכן בעל קבוצה צריך להיות מקומי, אוהד הקבוצה. אוהד לא עוזב. הרציקוביץ' לקח את מ.כ הבקעה, ניסה בהפועל ת"א וסיים באילת. זה בסדר, אבל לא מחזיק לאורך זמן.

בשבוע שעבר כתבתי שהשאלה האמיתית היא לא באיזו שיטת פלייאוף תשחק אילת מול מכבי ת"א או ירושלים, אלא האם תהיה באילת קבוצה בעוד כמה שנים. כתבתי ולא ידעתי עד כמה אני צודק.

הפועל אילת. עתיד לא ברור(צילום: ראובן שוורץ)

הדיבורים על חיזוק הפריפריה נחמדים, אבל בפרקטיקה ספונסרים לא ממהרים לאמץ קבוצות רחוקות. הפועל גליל עליון נטשו לגלבוע, עד שג'ף רוזן הגיע לא הייתה לחיפה קבוצה בליגת העל במשך שנים, אשקלון ירדה ואילת בבעיה. ואילו במרחק עשרים דקות נסיעה מת"א יש שלוש קבוצות ברדיוס של 10 קילומטר: חולון, ראשל"צ ונס ציונה. הרציקוביץ' מתחיל את העונה בהוצאה של מיליון שקלים על טיסות ומלונות, יותר מכל קבוצה בליגה. בלי איזי שרצקי אין קבוצה בקריית שמונה. אלונה ברקת קירבה את הפועל באר שבע, כמועדון, למרכז. דורון הרציקוביץ' שם לעצמו גבולות.

האם מינהלת הליגה מבטיחה בדרך כלשהי את המשך קיומה של קבוצה? האם יכול הבעלים לקחת איתו את הזיכיון, ולדלג מעיר לעיר? האם יש לו בכלל זיכיון? אלה השאלות שמינהלת הליגה צריכה לתת להן מענה. לארגן תחרות זריקות לסל מחצי מגרש גם אני יודע, עשיתי את זה עם כמה חברים לפני 25 שנה בליגת קיץ, בלי חברת הפקה חיצונית.

געגועים למפיות של דדש

עוד פינה שמינהלת הליגה צריכה לסגור: סוכני שחקנים. הסיבוב שנציגיו של דגן יבזורי - עמית גל ובנו עו"ד רז גל - עשו בין הקבוצות בניסיון לקושש הצעה טובה יותר, העלה שוב את מעמדם של הסוכנים. השתמשתי במילה "נציגיו", כי עמית ורז גל אינם מופיעים ברשימת הסוכנים המורשים במינהלת.

עמית גל. אינו רשום כסוכן מורשה(צילום: אורן אהרוני)

זכותו של שחקן לבקש הצעות ממי שהוא רוצה, השאלה האם כל אחד יכול לייצג אותו. האם אדם לא מורשה יכול לנהל משא ומתן תחת שמו של סוכן מורשה? האם צריך לדווח למישהו על קיום משא ומתן? האם סיכום בעל פה קביל כמו סיכום בכתב? מתי ולמי מדווחים?

ביום רביעי שעבר לפנות ערב נפגשו גיא הראל ודני פרנקו מירושלים (להלן: צד הכלה), עם דגן יבזורי, עמית ורז גל (להלן: החתן), וסיכמו עקרונית. התנאים נראו לדגן, הוא ופרנקו פנו לדרכם, הראל ומשפחת גל נשארו לסכם את התנאים. חוזה לשלוש שנים, כ-150 אלף דולר בעונה. עניין שכר הדירה היה אמור להיסגר למחרת, גיא הראל היה צריך לקבל אישור מאורי אלון ואייל חומסקי, ומרואה החשבון של הקבוצה.

עמית גל ניהל מזה זמן משא ומתן עם ירושלים, חיפה, הפועל ומכבי ת"א, ולכן פנה לידידו עודד קטש שיביא הצעה משופרת דחופה מהפועל ת"א. קטש העביר את גל ליו"ר רמי כהן, שהזמין את גל לפגישה למחרת. גל, שידע שאין מחר, לחץ על הצעה מיידית בטלפון. רמי כהן סירב לנהל משא ומתן בטלפון, וגם לא היה מוכן להתחרות עם ירושלים בכסף.

יבזורי חותם במכבי ת"א. חוזה חלומי בשבילו

התחנה הבאה: שמעון מזרחי. רוצה לגמור? תבואו למשרד שלי מחר בבוקר ונחתום. ביום חמישי עמית עוד הצליח להוציא מהראל שנתיים מימון חלקי לשכר דירה, וב-10:30 בבוקר קיבל גיא הראל אישור מרואה החשבון של ירושלים לתנאים שסיכם. ב-11:30 ראה באתרי האינטרנט שדגן יבזורי סגר במכבי ת"א.

במשרדו של מזרחי חיכו לדגן ולמשפחת גל שמעון מזרחי ומנהל הכספים דורון לב עם חוזה מוכן. בלחץ של הרגע האחרון שונו הסכומים בכתב יד ל-220 אלף דולר, חוזה לשלוש שנים. השינויים שנערכו ברגע האחרון נתנו לעמית גל תחושה שהצליח לכופף מערכת חזקה כמכבי ת"א. בשביל מכבי ת"א זה אולי חוזה קטן, מסביר גל, אבל בשביל קיבוצניק שהתחיל כקוטף תפוחים במשמר העמק, 80 אלף שקל בחודש ביורוליג זה חוזה חלומי.

במשך שנים היה משה דדש, היו"ר המיתולוגי של בית"ר ירושלים, מושא ללעג ולקלס, בגלל ההסכמים שהיה נוהג לחתום על מפיות במסעדות. מוסר השכל: כשסוגרים, חותמים. כי שיטת המפיות עבדה יותר טוב מסיכומים בעל פה, ולפעמים גם מניירת במשרדי עורכי דין.

משה דדש. כשסוגרים, חותמים(צילום: יוסי רוט)

ועדיין כמה דברים דורשים בירור: למה גיא הראל לא מגיע לפגישה עם סמכות לסגור בגבולות מסוימים? אם מכבי ת"א הייתה מעוניינת ביבזורי מלכתחילה, כפי שהיא טוענת,

ודגן מאושר לשחק בקבוצה, כפי שהוא טוען, לשם מה נחוצים הטרטורים שעשו להפועל ת"א וירושלים?

הכי חשוב, עמית גל ו/או בנו עו"ד רז, אינם סוכנים מורשים. גל טוען שלא נפתחה עדיין במינהלת הליגה הרשמה לסוכנים מורשים לעונת 2015/16. אז מה? נהג יכול לנהוג במכונית בלי רישיון, כי יש שביתה במשרד הרישוי? אדם יכול להציג את עצמו כעורך דין, בטענה שמבחני הלשכה נדחו?

לטענת גל, במקרים רבים מייצגים את השחקנים אנשים שאינם סוכנים מורשים. יש אנשים לא מורשים שמסתתרים מאחורי גבם של סוכנים מורשים, מנהלים בשמם משאים ומתנים, וגם מקבלים עמלות. האם זה חוקי? האם ההסכמים תקפים? האם יש למינהלת סמכות להעמיד אנשים שאין להם מעמד לדין משמעתי, או למנוע מהם לייצג שחקנים? הגיע הזמן להסדיר את העניין.