סיפורו של הישראלי המהיר בהיסטוריה

ביום ראשון השבוע באצטדיון לוז'ניקי במוסקבה התרחש מפגש יוצא דופן בין שני שיאני ישראל באתלטיקה. מצד אחד, מנהל התחרות המסורתית ה-57 לזכר זנמנסקי היה לא אחר מאשר אלכס פורחומובסקי, הישראלי המהיר בכל הזמנים, 10.20 שניות בריצת 100 מ'. מצד שני, דונלד סנפורד, השליט הבלעדי של הריצה ל-400 מ' בישראל שקבע באותה תחרות שיא לאומי נהדר 45.04 שניות והציב את עצמו כמועמד ראוי לחצי הגמר באליפות העולם בבייג'ינג ובאולימפיאדת ריו.

מדהים, איך החיים מובילים את בני האדם. סנפורד, אזרח אמריקאי שנישא לישראלית, דניאל דקל, ועשה עלייה ארצה. פורחומבסקי, רוסי יהודי, שחי חמש שנים בארץ ועמד בראש תור הזהב של הספרינט הישראלי, חזר לרוסיה.

אלכס פורחומובסקי רץ לצד לינפורד כריסטי האגדי(צילום: gettyimages)

פורחומובסקי, עד הודעה חדשה שלא תגיע ככל הנראה בקרוב, היה האיש הכי מהיר בישראל. זה התואר הניתן לשיאן ה-100 מ', 10.20 ש' במקרה שלנו: האדם הכי מהיר. בסוף העשור האחרון למאה הקודמת וקצת בתחילת המילניום הנוכחי, ראו אוהדי מלכת הספורט את העידן הגדול ביותר בספרינט הישראלי. שלושה אצנים שרצו מתחת ל-10.30, כיום זה פשוט בלתי נתפס: פורחומבסקי 10.20, טומי כפרי 10.23 וגדעון יבלונקה 10.29. תוסיפו את כפיר גולן שרץ ב-10.46, רפי יער שהשלים את רביעיית סביליה 1999 הבלתי נשכחת (10.55) ואופיר שמואלי.

כמעט בלתי ניתן להאמין לכך, אבל באותה אליפות עולם ב-1999, הרביעייה הישראלית רצה מהר יותר מהרביעייה הג'מייקנית. כן כן, אותה מדינה ששנים לאחר מכן תוציא מתוכה את הכוכבים הגדולים של הריצות הקצרות, אוסיין בולט, אספה פאוול יוהאן בלייק ואחרים.

פורחומובסקי, נחשב בתחילת שנות התשעים לאדם הלבן המהיר בעולם. הוא רץ 10.12 במדי רוסיה, קצר הצלחות, אבל שוכנע לעלות ארצה. הוא אף פעם לא שכח את מוצאו היהודי. בישראל העלה פורחומובסקי את רמת הספרינט. "איזה זינוק, איזו טכניקה", אמר עליו השבוע רפי יער, מחברי הרביעייה ההיא. עד היום הוא ממשיך להתכתב אתו בקו הרצליה-מוסקבה באמצעות הרשתות החברתיות.

יער: "כאשר שלושה יורדים מ-10.30 בו זמנית, זה מעלה את רמת האימון. גם באווירה וגם במקצוענות". אני שואל אותו איך קרה שכול הכוכבים הגדולים חיו בתקופה אחת, ולא התפזרו על מספר תקופות, הוא עונה בספקנות: "יכול להיות שזו יד המקרה. מצד שני, ההצטברות של כל כך הרבה כוחות, הביאה לעליית היכולת לרמות יוצאות דופן בספורט הישראלי. למאמנים מני פלד, קרלו רפאלי ואחרים שאימנו אותנו, היה חלק גדול בפריחת הענף".

רביעיית השליחים מסביליה(צילום: רלי אברהמי)

העובדה שעזב את הארץ אחרי חמש שנים, והיו סיבות שנחזור אליהן בהמשך הכתבה, גרמה למספר אנשי אתלטיקה להציע לבטל את שיאיו. ההצעות נפלו מהר מאוד מכיוון שמרכז חייו נמצא באותן חמש שנים בישראל, וביטול שיאו היה מביא לפסילת שיאי השליחים. פשוט לא להאמין, 18 מתוך 20 התוצאות הטובות ביותר בכל הזמנים בריצת ה-4X100 מ' בארץ היו בהנהגת פורחומבסקי. בראש ובראשונה, הריצה הבלתי נשכחת באליפות העולם בסביליה 1999 (פורחומובסקי, כפרי, יבלונקה ויער), 38.81, שהביאה את הרביעייה הישראלית של המאמנת מירה דוידוביץ' למרחק מקום אחד מהגמר. סיימנו במקום התשיעי. מיקום שלא יחזור כנראה.

למרות שפורחומובסקי נולד ברוסיה ושירת את רוסיה, הוא הגיע ארצה במחשבה של עשיית הצעד הנכון לאדם יהודי. הקליטה שלו הייתה מהירה, וכשלמד עברית, התקשורת שלו עם החברים התחזקה. הוא עזב את הארץ ב-2003, לאחר שחלה ירידה ביכולתו ולא נמצא מי שיממן את שכרו. יחד איתו פרש שיאן ישראל בקפיצה לגובה, קונסטנטין מאטוסביץ', שרק לפני מספר שבועות ירד לקנדה. פורחומובסקי חזר לרוסיה כדי להתפרנס בכבוד.

ככל הידוע, פורחומובסקי עבד תקופה קצרה בעסקי המו"לות של אביו, עד שנקרא להתאחדות הרוסית מהמשפיעות בהתאחדויות האתלטיקה בעולם. מאז הוא פעיל בקידום תכניות שונות ובעיקר ניהול תחרויות גדולות. לא פלא: האיש דובר מספר שפות. ב-2009 חזר לארץ, למכביה, כסגן נשיא מכבי מוסקבה, וסייע לאתלטיקה הישראלית לחפש כוכבים יהודים ברוסיה כדי להעלותם ארצה.

הידיעה על השיא הישראלי של פורחומובסקי

רפי יער, מה אתה זוכר מהכנות רביעית השליחים לסביליה 99'?

"בזכות הרמה המיוחדת של רוב הספרינטרים, הייתה תחושה באוויר שהולך לקרות משהו טוב. פורחמובסקי תרם לא רק בכישרון שלו, אלא במוטיבציה הגבוהה לקראת התחרות".

לרוע מזלה של הרביעייה, באימונים לקראת אולימפיאדת סידני 2000, פורחומובסקי נפצע והדבר בלט. הנבחרת, עם כפיר גולן שהחליף את יער, סיימה בזמן פושר לאותם ימים (הלוואי עלינו עכשיו) 39.76.

ועוד דבר: בשתי אליפויות העולם בהם השתתף

במדי ישראל, הוא הגיע לרבעי הגמר האישיים. משהו שלא קרה קודם וכנראה לא יקרה בספרינט שלנו. בסביליה הוא קבע את השיא הישראלי 10.20, שנתיים אחר-כך רץ באדמונטון ב-10.28. ספורטאי שתמיד הגיע לתחרויות הגדולות. האיש שלנו ברוסיה.

קיבלנו את דימה קרויטר בחזרה

לפני פחות משלושה שבועות דימה קרויטר יצא מהארץ כקופץ לגובה בינוני. ארבע שנים הוא נתקע על גבהים נמוכים, וגם הצהרתו ב- ynet ספורט שהחלים לגמרי מפציעתו, בעקבות טיפול בגרמניה, עדיין הייתה זקוקה להוכחות בשטח.

כשחזר ארצה, "הקופץ הבינוני" כבר היה במעמד של קופץ מעולה. שתי תוצאות של 2.24 מ', לצד עימותים עם גבהים של 2.29 ו-2.30 , העניקו תחושה שקיבלנו את דימה בחזרה.

קרויטר אחרי הזכייה במדליה באליפות אירופה. חזר לעצמו(צילום: איגוד האתלטיקה)

לא כאן המקום לדון מדוע שלושה רופאים בארץ לא "עלו" על מקור כאביו, מה שעשה הרופא הגרמני ד"ר דמיטרי יונצ'ב במינכן. אנחנו נדבר על התוצאה: קופץ ששבר מחסום פסיכולוגי ואחר-כך, במוסקבה, שמר על המומנטום. פעמיים 2.24 מ' והתחושה היא שהוא כבר שווה יותר מכך.

כשדיברנו לפני חודש, קרויטר רק רצה להרגיש שוב איך קופצים לגובה 2.22. מאז 2011, הוא לא קפץ ליותר מ-2.21 וגם זה לעתים נדירות. הכאבים דרדרו אותו עד הודעת פרישה למאמנו אנטולי שפרן ב-2014.

איזה מזל שדימה החליט לקבל את העצה, נתן לעצמו צ'אנס אחרון ונסע לבדיקה במינכן. מאז שהתברר כי הפציעה בכלל אינה בגב אלא בגיד האחורי של שריר הירך, והוחלט על טיפול בזיהום שהצטבר תוך שימוש בסטרואידים (כמובן עם הודעה לרשות למניעת סמים על אופן הטיפול), הכאבים פסקו. "פתאום, בניגוד לשנים הקודמות, אני יכול להרשות לעצמי לתכנן את האימון הבא בלי צורך להתחשב בכאבים", אמר. ואיזה מזל שהדבר קרה לו בגיל 22 כאשר עתידו עדיין לפניו. עם או בלי קשר, הלוואי שהרופא הגרמני יציל את הקריירה של ניקי פאלי בגיל 28.

דימה קרויטר. מזל שהקשיב לעצת מאמנו(צילום: ראובן שוורץ)

הדבר הכי חשוב הוא שהביטחון חזר אליו. כשרון בלי בטחון לא יכול להצליח. דימה תמיד נחשב כשרון גדול ("ילד פלא" נכתב עליו בגיל 14), שהרי אחרת לא היה זוכה בתואר אלוף העולם לקדטים. תחשבו על זה: הקופץ לגובה הכי טוב בתבל עד גיל 17 והוא בכלל מתל-אביב.

קרויטר ינסה להשיג עוד השנה את המינימום לאולימפיאדת ריו (2.29 מ') ועל הדרך את כרטיס ההשתתפות לאליפות העולם בבייג'ינג. בשבת הוא ינסה לעשות זאת באליפות פורטוגל. לא אהיה עצוב במיוחד אם המינימום יחכה עוד קצת עד לעונה הבאה, כי לפני חודש לא היינו מאמינים שזה יקרה גם בעוד חמש שנים. אם הדברים יזרמו כמו עכשיו, את המינימום לריו הוא יקבע בשלב זה או אחר.