כך עוקפים נושים? "רכש" תמונות מהמשרד

אחרי שחברת "לוין ברזל" הוקפאה ונמכרה ניסה בעליה לשעבר לשמור אצלו יצירות יוקרתיות שקישטו את המשרד. בית המשפט העמיד אותו במקומו

עו"ד אמיר פבהפורסם: 27.08.15 , 17:28

חברת המתכות "לוין ברזל", שקרסה והוקפאה ב-2012, נמכרה בהסכם הנושים אך הותירה אחריה מחלוקת לגבי יצירות האמנות היוקרתיות שקישטו את משרדיה: הבעלים לשעבר טען שהן שייכות לו ולרעייתו, אבל הנאמן סבר שמדובר במקור מצוין לקיזוז חובות. בית המשפט המחוזי מרכז הסתמך על רישומי החברה והסכים עם הנאמן.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

"לוין ברזל" הוקפאה לבקשתה על ידי בית המשפט ומונו לה שני נאמנים: אחד ששימש כמנהל ואחד כחוקר הסיבות לקריסה. ארבעה חודשים לאחר מכן הסכימו הנושים למכור את החברה והגיעו להסדר, אלא שנשארה מחלוקת לגבי הבעלות על יצירות האמנות, כי הבעלים המקורי המשיך לטעון שהן שייכות לו באופן אישי.

תביעה

גירושים בכאילו: נפרדו בגלל נושים - והתחרטו

עו"ד שני אמרני-זרח

בני זוג חתמו על הסכם גירושים שבמסגרתו ויתר הבעל על חלקו בדירה, אבל חזרו לגור יחד באותו יום. כשהחליטו להיפרד, והפעם באמת, החל המאבק

גירושים בכאילו: נפרדו בגלל נושים - והתחרטו

ואכן, הנאמן שמונה כחוקר לנסיבות הקריסה גילה כי כחודשיים לפני ההקפאה רכש בעל החברה את יצירות האמנות היקרות. לדבריו, הוא מצא שבספרי החברה נרשם כי הבעלים ורעייתו מכרו את היצירות לחברה ב-1993 תמורת 87 אלף דולר וביטחו אותן ב-1.6 מיליון שקל, עד שקנו אותן בחזרה תמורת 325 אלף שקל באמצעות חשבון ההוצאות של הבעלים בחברה. כלומר, בפועל, חשד הנאמן, בעל החברה לא שילם לחברה דבר תמורת היצירות.

ממצאים אלה הביאו אותו לבקש מבית המשפט לבטל את ה"רכישה". הוא טען שכל מטרתה הייתה לקחת תחת ידם של הנושים האחרים את יצירות האמנות היקרות, מה שמהווה למעשה העדפה אסורה.

מנגד, בעל החברה טען שהחברה מעולם לא הייתה בעלת היצירות. לגרסתו, הוא ורעייתו רכשו אותן והחליטו בשלב מסוים לפנות קצת מקום בבית. הם נטלו 118 מיצירות האמנות בביתם והעבירו אותן למשרדי החברה. ההצהרה שקיבל עבורן תשלום, טען, הייתה בעקבות עצה שקיבל לצורכי ביטוח בלבד, ובפועל הוא לא קיבל תמורתן דבר.

לדבריו, העובדה שהיצירות הוצבו במשרדי החברה אינה משנה את הבעלות בהן. הוא ורעייתו בסך הכול העניקו לחברה זכות מוגבלת להשתמש ביצירות ולהציג אותן באופן זמני. מעבר לזה הוא הוסיף כי במהלך השנים הלווה לחברה סכומי כסף ניכרים, גבוהים בהרבה משווי היצירות.

סגן הנשיא השופט אילן שילה קיבל את עמדת הנאמן אך הבהיר שהוא לא נסמך על הטענה שהחברה החזיקה ביצירות בפועל. לדבריו, הרישום בספרי החברה ובדיווחים לשלטונות המס הוא שקובע.

הוא ציין שבמשך קרוב ל-20 שנה דווחו היצירות הללו כרכוש של החברה, ובנוסף, בתקופת "העברת" התמונות למשרדים, כרטיסו של המשיב בהנהלת החשבונות של החברה זוכה בשווי סכום היצירות. כלומר, הוא נהנה מפרי "המכירה" שלהן, והמשמעות היא שהחברה רכשה אותן והיא הבעלים שלהן.

משכך הורה השופט שילה למשיב להחזיר לחברה את כל היצירות שנרשמו בספרים ונלקחו על ידו. הנאמן יפעל להערכת השווי שלהן על מנת שניתן יהיה להציען למכירה. סגן הנשיאה השופט ד"ר קובי ורדי והשופט חגי ברנר הצטרפו לפסק הדין.