לסבית קולומביאנית דרשה: "הכירו בי כפליטה"
אישה שחיה בישראל עם בת זוגה ביקשה להכיר ברדיפה שממנה סבלה במדינתה על רקע נטייתה המינית. מה קבע בית המשפט העליון?
אזרחית קולומביאנית, שנכנסה לישראל כתיירת וחיה כאן עם בת זוג, ביקשה להכיר בה כפליטה בטענה שסבלה בארצה מרדיפה על רקע נטייתה המינית. אולם גם בית המשפט לעניינים מנהליים וגם בית המשפט העליון קיבלו את ההתנגדות של משרד הפנים והשתכנעו שלא נשקפת לה סכנה בארץ מוצאה.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- ילד, יש לך נשק בילקוט? אלו הן זכויות התלמיד
- כך עוקפים נושים? "רכש" תמונות מהמשרד
- ייצוגית: הנחת ארנונה אוטמטית לקשישים נכים
- חרדי זוכה מתקיפת שוטר – המדינה תשלם לו
האישה נכנסה לישראל ב-2007 עם אשרת תייר לשלושה חודשים. מאז היא חיה כאן עם בת זוגה, אף היא קולומביאנית. בשנה שעברה היא פנתה למשרד הפנים בבקשה להכיר בה כפליטה ולהעניק לה מקלט מדיני בישראל מכוח אמנת הפליטים משנת 1951.
תביעה
בנות זוג במלכוד: חתונה בחו"ל, גירושים בארץ
מערכת PsakDin
שתי ישראליות התחתנו בארה"ב ואחרי כמה שנים חזרו לארץ. כשנפרדו הן ביקשו מבית משפט לענייני משפחה להכריז עליהן גרושות אבל סורבו
האמנה מגדירה פליט כמי שנמצא מחוץ לארצו בשל "פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת".
האישה טענה שבקולומביה היא נרדפת בשל נטייתה המינית ולכן ישנו חשש ממשי לחייה. היא רואיינה ביחידת ה-RSD (היחידה לטיפול במבקשי מקלט ברשות האוכלוסין וההגירה), שם סיפרה כי במשך כמה שנים סבלה מאיומים והתנכלויות בשל נטייתה המינית ולא זכתה להגנת השלטונות. מצב זה, לדבריה, הביא אותה לחפש הגנה בישראל.
משרד הפנים דחה את בקשתה וציין שהיא פנתה אליו רק תקופה ארוכה לאחר שנכנסה לישראל. המשרד אף התרשם כי תיאוריה על האירועים שחוותה "לא היו עקביים, תשובותיה היו הססניות, מתחמקות ולא מספיקות".
בנוסף נטען כי לא נמצא קשר ישיר בין אירועי הרדיפה לכאורה לבין נטייתה המינית, ואף לא נמצא שהיא הותקפה פיזית. עוד צוין כי המערערת נשארה לגור בעירה בתקופה הרלוונטית ולא ניסתה להעתיק את מקום מגוריה לעיר אחרת. היא גם לא הציגה ראיות לכך שפנתה לגורמי אכיפת החוק הקולומביאנים במקרים השונים שבהם הותקפה לטענתה. עוד צוין כי מצב הקהילה ההומו-לסבית בקולומביה אינו חמור ואף מצוי בהליך שיפור.
בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב דחה על הסף עתירה שהגישה האישה נגד ההחלטה, והיא הגישה ערעור לבית המשפט העליון. אלא שגם כאן השופט חנן מלצר לא השתכנע שבמקרה הזה נפל פגם בשיקול דעתו של המשרד הפנים, שבעיניו קיבל החלטה סבירה.
השופט הבהיר כי אפילו אם נניח שהמערערת הציגה גרסה אמינה, והצליחה לבסס את היסוד הסובייקטיבי – כלומר שהיא אכן פוחדת – היא עדיין לא הוכיחה שבאופן אובייקטיבי נשקפת לה סכנה. בראיון שנערך לה היא סיפרה בעצמה שלא ננקטה נגדה אלימות פיזית. כמו כן, ההתנכלויות ככל הנראה נבעו ממניעים פליליים-כלכליים ולא על רקע נטייה מינית.
העליון ציין שמשרד הפנים בחן בהרחבה את הנושא והגיע למסקנה כי לפחות בשלוש הערים הגדולות בקולומביה, "קהילת הלהט"ב חיה את חייה באופן חופשי ואף מוחצן באופן שאינו שונה מערים גדולות אחרות בעולם, דוגמת תל אביב".
השופט יצחק עמית והשופטת דפנה ברק-ארז הצטרפו לפסק הדין. עם זאת, השופטת ברק ארז העירה שבאופן כללי היא סבורה שהשתייכות לקהילת הלהט"ב כן נחשבת ל"קיבוץ חברתי מסוים", ובמובן זה האמנה יכולה תיאורטית להגן גם על מי שסובל מרדיפה מטעמי נטייה מינית.
- לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד ד"ר תאודור שוורצברג
- ב"כ הנתבע: עו"ד מוריה פרימן
- עו"ד יזהר גביש עוסק בהסדרת אזרחות ואשרות בישראל
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
