דרס שוטר בכוונה. העליון: זאת רק הריגה

כשרכוש גנוב במכוניתו נתקל איברהים טמטאווי במחסום ליד מצפה רמון. בניסיון לברוח הוא הרג את השוטר יגאל כהן, אבל יירצה רק 14 שנות מאסר

עו"ד שמואל פזפורסם: 02.09.15 , 08:29

טמטאווי בבית המשפט(צילום: הרצל יוסף)

בית משפט העליון אישר לאחרונה את פסק הדין שלפיו איברהים טמטאווי, שדרס למוות את השוטר יגאל כהן ליד מצפה רמון, יורשע בהריגה בלבד ולא ברצח. חרף נסיבות האירוע, שכללו ניסיון בריחה עם רכוש גנוב, הסכימו שופטי העליון שטמטאווי יירצה 14 שנות מאסר בלבד.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

על פי כתב האישום שהוגש ב-2008 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הנאשם ושותפו נסעו לטיילת ביישוב מצפה רמון, גנבו כבלי חשמל והעמיסו אותם על הרכב. ביציאה מהיישוב הם נתקלו בכהן ובמתנדבי המשמר האזרחי. השוטר נעמד במרכז הכביש ואותת לטמטאווי לעצור, אך זה האיץ את המהירות, היטה את כיוון נסיעתו לעבר כהן ופגע בו. במקום לעצור המשיך הנאשם בנסיעה כשהשוטר צמוד לשמשת הרכב עד שהפיל אותו על הכביש.

תביעה

נהרג בתאונת טרקטורון. הפיצוי: 2.8 מיליון ש'

עו"ד זהר וכנר

גבר שהיה בהליכי גירושים מאשתו נפגע קשה במהלך טיול ומת כעבור כמה חודשים. למרות הפרידה, אשתו וילדיו יהיו אלה שיקבלו את הפיצוי

נהרג בתאונת טרקטורון. הפיצוי: 2.8 מיליון ש'

בהמשך מת כהן מפצעיו. טמטאווי, שאיבד שליטה על הרכב ונפל לתוך תעלה הצמודה לכביש, הוציא יחד עם שותפו את הציוד הגנוב מהמכונית וניסה להימלט, אך נתפס. תחילה האשימה אותו המדינה בעבירות רצח, גניבה והשחתת מתקן חשמל, אך לאחר הסדר טיעון, בכפוף להודאתו, הוסכם שהרצח יומר להריגה והנאשם ירצה 18 שנות מאסר בפועל.

אלא שטמטאווי החליט לחזור בו מהודאתו, וכתב האישום המקורי הוחזר למחוזי, שם טען הנאשם כי הייתה זו "תאונה בלתי נמנעת". המחוזי קבע כי עקב התנהגות הנאשם, שלא בלם את הרכב גם לאחר שידע כי פגע בשוטר, ואף לא ניסה לעזור לו, לא ניתן לקבל את טענתו.

עם זאת, המחוזי החליט כי לא הוכחו כל יסודותיה של עבירת הרצח, ולכן החליט להרשיע את הנאשם רק בעבירת ההריגה, בנוסף לעבירת גניבה והשחתת מתקן חשמל. העונש שהוטל על הנאשם הוא 14 שנות מאסר בפועל.

כנגד פסק הדין הוגשו שני ערעורים לעליון – אחד של טמטאווי ואחד של המדינה. הנאשם טען שלא היה מקום להרשיעו בהריגה אלא בגרימת מוות ברשלנות בלבד. לדבריו, הוא היה בשעתו נהג צעיר ופזיז ולכן התעלם מהנחיות המשטרה, והסיבה שלא עצר בזמן הייתה כי סונוור מרכב שחלף במקום.

המדינה טענה מנגד שכלל לא מדובר בתאונת דרכים והדגישה שהמערער הבחין בכהן ממרחק רב של יותר מ-100 מטרים, ולא האט את המהירות. היא הוסיפה שהידיעה שברכבו נמצא ציוד גנוב השפיעה על אופן פעולתו.

השופטים דפנה ברק-ארז, אמנון רובינשטיין ועוזי פוגלמן דנו ארוכות בהבחנה בין שלוש עבירות ההמתה – רצח, הריגה, וגרימת מוות ברשלנות – והבהירו כי ההבדל ביניהן נעוץ ביסוד הנפשי של מבצע העבירה.

לדברי השופטים, העונש שהושת על המערער אמנם אינו קל, אך מעשיו חמורים ביותר וגרמו לתוצאה טרגית שאותה יכול היה טמטאווי למנוע בקלות לו עצר את הרכב. עם זאת נקבע שלא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי התקיים אצל המערער היסוד הנפשי הנדרש על מנת להרשיעו בעבירת רצח – העבירה החמורה ביותר בספר החוקים.

לפיכך, החליטו השופטים לדחות את שני הערעורים גם יחד.