האם ניתן לחייב בגט בעל "מנותק רגשית"?

דיכאון שאליו נקלע גבר הוביל את אשתו לתבוע גירושים ולספר לבית הדין שהיא "מתה בפנים". אלא שההלכה לא חד משמעית בנושא. מה נקבע?

עו"ד אלון עוזפורסם: 03.09.15 , 18:16

בית הדין הרבני בתל אביב שעסק בתביעת גירושים נדרש להכריע בסוגיה הלכתית סביב השאלה האם נתק רגשי של הבעל מהווה עילה לחייב אותו לתת גט לאישה? הדיינים הקשיבו לאישה, שטענה שהדיכאון שבו שרוי בעלה השפיע לרעה על המשפחה כולה, ולבסוף החליטו לא לחייב אותו לתת גט אלא רק "לצוות" עליו לעשות כן תוך 45 יום. מה ההבדל בין שני הדברים?

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בתביעת הגירושים שהגישה האישה לפני כשנתיים היא טענה שזה כארבע שנים שרוי בעלה במשבר כלכלי ובדיכאון, ובכך משפיע כם עליה ועל ארבעת ילדיהם. לדבריה, הוא מנותק ממנה רגשית וגם מסרב לקיים עמה יחסי אישות, ולכן כיום היא סולדת ממנו. בבית הדין הרבני הגדירה האישה את מצבה כ"מתה מבפנים" ואת יחסיה עם בעלה "זה כמו השכן".

תביעה

הירושה של קבלן לבן מחוץ לנישואין: שקל אחד

עו"ד אורלי אלוף

לפני שמת ציווה איש עסקים עשיר להוריש את כל רכושו לאשתו ו-3 ילדיו. הפילגש פנתה לבית המשפט בגלל הצוואה המעליבה

הירושה של קבלן לבן מחוץ לנישואין: שקל אחד

היא הוסיפה שבעבר כבר הגיעה איתו להסכם גירושים, אבל הוא חזר בו משום שלא נענתה לדרישתו שתשתתף בכיסוי החוב שעומד על מיליון דולר.

הבעל, מנגד, אמנם הודה כי חש דכדוך בשל הקשיים בעסקיו, אך לטענתו האישה מגזימה והוא בסך הכול היה זקוק לשקט. הוא הוסיף שרק פעם אחרת סירב לקיים עמה יחסי מין (כי "הייתה תקלה הלכתית") ולאחר מכן פשוט לא שם לב שאשתו הלכה למקווה, ולכן היא כעסה. בסופו של דבר הוא אמר שלא יחזיק את האישה בכוח, אבל אם הוא משחרר אותה – אז היא צריכה להתחלק איתו חצי-חצי בן ברכוש ובן בחוב.

הדיין הרב זבדיה כהן לא הטיל ספק בכך שבני הזוג צריכים להתגרש. חוות דעת מטעם יועצת נישואים שאליה נשלחו בני הזוג אישרה שאינם מתקשרים "על אותו גל" ושהנתבע מלא בעצמו ולא מתייחס לאשתו. הדיין סבר שהעובדה שהבעל מנותק רגשית מאשתו מספיקה כדי להבין שאין עתיד לנישואים, אולם הוא תהה אם הדבר מהווה עילת גירושין הלכתית המאפשרת לחייב את הבעל בגט.

לאחר שבחן את עמדות הפוסקים, בהם הרמב"ם ויוסף קארו, החליט הדיין שלא ניתן לחייב את הבעל בגט ויש רק לצוות עליו לעשות זאת. חיוב בגט הוא סעד משמעותי יותר, המאפשר לבית הדין להטיל על הבעל צווים מגבילים שונים (מעצר, עיכוב יציאה מהארץ, שלילת רישיון ועוד) אם אינו מקיים את החיוב. לעומת זאת, ציווי להתגרש הוא רך יותר ותוצאת הפרתו היא הרחקה מהקהילה בלבד - סעד שאין לו ממש משמעות בימינו.

לעומת הרב כהן, סבר הדיין הרב אליהו הישריק כי יש בהחלט מקום לחייב את הבעל בגט. לדעתו טענת הנתק הרגשי היא למעשה העילה ההלכתית המוכרת "מאיס עליי". במקרה הזה, מעשיו של הבעל מעידים על כך שהמאיסות מוצדקת.

מי שהכריע היה הדיין השלישי, הרב יצחק מרוה, שתמך בדעתו של הרב כהן, וסבר כי אין כאן עילה לחיוב אלא רק לציווי. משכך, לפי דעת הרוב הוחלט לצוות על הבעל להתגרש בלבד, "ויפה שעה אחת קודם". אם תוך 45 יום לא יענה לציווי, ניתן יהיה לשקול הרחקתו ונידויו מהחברה.