אני ג'ינאן, שפחת מין של דאעש
יזידית בת 18 סיפרה על הזוועות בשבי ותיארה את שוק העבדים: "לוחמים הקיפו עשרות נשים וצבטו בישבנים". היא ציטטה את הסוחרים: "לזו יש חזה גדול, אבל אני רוצה יזידית עם עיניים כחולות. הברונטית שלך תמורת האקדח"
נחטפה, הוכתה, נמכרה ונאנסה: בעת שמשבר המהגרים מכה באירופה ותמונות גופת ילד קטן מזעזעות את העולם, תיאורים מחרידים שמספקת נערה יזידית מראים את המצב במדינות המוצא, שמהן בורחים הפליטים. ג'ינאן, יזידית בת 18 ששרדה את זוועות דאעש, סיפרה השבוע לסוכנות הידיעות הצרפתית על היום שבו הפכה לשפחת מין. לדבריה, דאעש מנהל שוק עבדים בינלאומי בעיראק, שם נשים נוצריות ויזידיות נמכרות והופכות לשפחות מין.
עוד סיפורים מרתקים בדף הפייסבוק של דסק החוץ
ג'ינאן נלכדה בתחילת השנה שעברה והוחזקה שלושה חודשים על ידי הג'יהאדיסטים, לפני שהצליחה לברוח. כעת היא נמצאת בפריז, שם ייצא מחר לאור ספרה "שפחת מין של דאעש" על החוויה הקשה שעברה. היא נלכדה בעת שלוחמי דאעש השתלטו על האזורים שבהם התגורר המיעוט היזידי והועברה ממקום למקום, לפני שנקנתה על ידי שני גברים - שוטר לשעבר ואימאם.
ל-AFP סיפרה כי היא ואסירות יזידיות אחרות היו נעולות בבית, ותיארה את הזוועות שעברו: "הם עינו אותנו, ניסו להמיר אותנו בכפייה. אם סירבנו, הם היכו אותנו, כבלו אותנו בשלשלאות בשמש הקופחת, וגם כפו עלינו לשתות מים שבהם יש עכברים מתים. לפעמים הם איימו לענות אותנו באמצעות מכות חשמל".
"הגברים האלה הם לא בני אדם", אמרה ג'ינאן בראיון. "הם חושבים רק על מוות, הרג. הם לוקחים סמים באופן קבוע. הם מחפשים לנקום בכל אחד. הם אומרים שיום יבוא והמדינה האיסלאמית תשלוט בעולם כולו". לפני הוצאת הספר היא התראיינה ברשתות טלוויזיה צרפתיות רבות, וסיפרה את סיפורה הקשה.
בספר מתארת ג'ינאן כיצד באחד הימים בשבי, בעת שהייתה בעיר הגדולה מוסול שבעיראק, היא הובלה אל "אולם קבלת פנים עצום עם עמודים גדולים. עשרות נשים נאספו שם. הלוחמים הקיפו אותנו, צחקו בשטניות וצבטו בישבנים שלנו". היא כותבת כי שמעה את אחד הגברים מתלונן: "לזו יש חזה גדול, אבל אני רוצה יזידית עם עיניים כחולות ועור בהיר. אלו הכי טובות. אני מוכן לשלם מחיר מלא".
במהלך שווקי עבדים שכאלה ראתה עיראקים וסורים, אבל גם מערביים שאת לאומם לא הצליחה לזהות. את הנערות יפות המראה שמרו הג'יהאדיסטים לבוסים או לקליינטים העשירים ממדינות המפרץ. לאחר שנמכרה, הגיעו גברים רבים לבית שבו שהתה עם נשים אחרות. לוחמים הגיעו לבצע את "רכישותיהם" בטרקלין שבו סוחרים שימשו כמתווכים בין האדונים, בעלי השפחות, לבין האמירים, שבחנו את "הסחורה".
"אני אתן לך את הברונטית עבור אקדח הברטה שלך", היא מצטטת את דבריו של אחד הסוחרים. "אם אתה מעדיף לשלם כסף, זה 150 דולר. אתה יכול גם לשלם בדינארים עיראקיים". כל זאת כותבת ג'ינאן בספרה, שנכתב בסיוע העיתונאי הצרפתי טיירי אוברלה.
האדונים של ג'ינאן, שהיו בטוחים כי אינה יודעת ערבית, דיברו בחופשיות לצדה. לילה אחד היא שמעה שיחה שבה גילתה על היקף תופעת העבדות ועל כך שהיא מתנהלת כמו עסק לכל דבר ועניין. "גבר לא יכול לקנות יותר משלוש נשים, אלא אם הוא מסוריה, מטורקיה או מאחת ממדינות המפרץ", אמר אחד מאדוניה, אבו עומאר.
"זה טוב לעסקים", הסביר האחר, אבו אנאס. "לקונה סעודי יש הוצאות משלוח ומזון, ולחבר בדאעש אין הוצאות כאלו. זו עסקה טובה - המדינה האיסלאמית מעלה את רווחיה כדי לתמוך במלחמת הקודש, והלוחמים הזרים מרוצים".
אחרי שהצליחה לברוח באמצעות שימוש בסט מפתחות גנוב, ג'ינאן שבה לבעלה וכעת מתגוררת במחנה הפליטים היזידי בכורדיסטן שבעיראק. "אם נחזור הביתה, נעבור שוב רצח עם. הפתרון היחיד הוא שתהיה לנו מדינה משלנו, תחת הגנה בינלאומית", היא מסכמת.
לפנייה לכתב/ת 
