סוף מסלול: סיכום השנה באתלטיקה

במקביל להכנות לאולימפיאדת ריו, הספרינטים לנשים ימלאו תפקיד מרכזי בסדר היום בעונה הקרובה. בשנה הבאה עלינו לטובה תתקיים אליפות ישראל ה-80. מספר נאה לחגוג אותו, עם תפאורה של שיאים חדשים.

חנה קנייזבה-מיננקו. מדליית כסף באליפות העולם(צילום: EPA)

אתלטית השנה: חנה קנייזבה-מיננקו

לא במקרה בחרנו קודם כל את הספורטאית. הרי לו היינו צריכים לבחור את מספר 1 לתשע"ה מבין שני המגדרים, חנה קנזייבה-מיננקו הייתה נבחרת ללא היסוס.

אז נכון שחנה היא לא ממש תוצרת ישראל, וקיבלנו אותה בזכות נישואיה עם אנטולי מיננקו, כקופצת משולשת שדורגה רביעית באולימפיאדת לונדון 2012, אלא שבשלוש השנים מאז הגיעה לכאן, חייה וחיי האתלטיקה בישראל השתנו בלי היכר. חנה התחברה אלינו, אנחנו התחברנו אליה. היא דוברת עברית, מאוד מעריכה את דגל ישראל וההמנון ובעלת אישיות כובשת. והחיים בארץ? "הלוואי כל הזוגות הנשואים היו חיים באהבה כזו כמו חנה ואנטולי", אומר יו"ר איגוד האתלטיקה, רפי פלד, על הקן המשפחתי.

עכשיו, נדבר תכליתית: השנתיים הראשונות בארץ לא היטיבו עם חנה מבחינה מקצועית. בראשונה היא נעצרה, נאחזה בשרידי היכולת שלה מלפני אולימפיאדת לונדון. האכזבה הייתה גדולה עד שהיא ומאמנה, אלכס מרמן, נאלצו להיפרד.

לאחר שהעונה השנייה, תחת המאמן האוקראיני ולנטין בונדרנקו, הייתה גרועה עוד יותר והיא נפצעה בה, הוחלט לחזור למקורות: גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי ורוגל נחום יו"ר הוועדה המקצועית, החזירו את מרמן לחיקה המקצועית של חנה. היא נותחה בפינלנד וחזרה כמו חדשה.

קנייזבה-מיננקו. מעריכה את דגל ישראל(צילום: אורן אהרוני)

בסופו של דבר, מה שקבע הוא "ההתמצאות ברחבה", כמו שאומרים בכדורגל על ניצול הזדמנויות בזמן-אמת. גם לה היה את הזמן הזה בגמר אליפות העולם בבייג'ינג. אחרי מספר פעמים במקום הרביעי המתסכל במפעלים שונים ומדליית ארד ראשונה באליפות אירופה באולמות בפראג, היא הצליחה סוף-סוף לייצר את קפיצת חייה. קפיצת ה-14.78 מ' אותה ראה כל חובב אתלטיקה ישראלי והתרגש, העמידה אותה מאושרת על הדוכן מספר 2 באצטדיון "קן הציפור".

עם המטען הזה של ציפיות להיות האתלט הישראלי הראשון עם מדליה אולימפית, היא תצטרך לחיות, להתאמן, לאכול ולנשום במשך כל העונה הקרובה. צריך לקוות כי ההצלחה בבייג'ינג תשפר את ביטחונה לקראת ריו. ברור כי רק התקרבות נוספת לכיוון ה-15 מ', תקדם אותה לדוכן. תחרויות האתלטיקה הן קודש הקודשים של כל אולימפיאדה וחנה תצטרך לסדר לנו כרטיס כניסה לשם.

אתלט השנה: דונלד סנפורד

סנפורד נבחר שוב כאתלט (גבר) של השנה, למרות שתי אכזבות גדולות. בראשונה, הקטנה יותר, הוא הועף מהמסלול בחצי גמר ה-400 מ' באליפות אירופה באולמות בפראג, בגלל מבנהו הענק שמקשה עליו בריצות אולם.

דונלד סנפורד. יכול להגיע בין חצי גמר לגמר בריו(צילום: ראובן שוורץ)

אבל זה היה רק היומן לסרט: אחרי שקבע שיא נהדר, 45.04 ש' בתחרות במוסקבה, הוא חש כאבים לפני ריצת המוקדמות בבייג'ינג. לפי הכיסוח הרצחני של שיאים-אישיים בהפרשים של עשירות ואפילו חצאי שניות אצל רצים אחרים במקצה בו אמור היה סנפורד להתחרות, סביר כי הוא החמיץ ירידה ראשונה מתחת ל-45 ש'. זה לא היה מבטיח לו עלייה לגמר, אבל היה מציב אותו במקום טוב לקראת ריו.

מאחר שאנחנו יודעים איזה לוחם הוא דונלד, אנחנו בטוחים שאם יגיע כשיר ובכושר, הוא ייתן הופעה טובה בריו. עד היכן בדיוק יגיע? משהו בין חצי גמר לגמר. קשה להאמין כי התוצאות מבייג'ינג ישוחזרו, ודונלד שונא להפסיד נגד כל יריב.

אם נניח את הרגשות בצד, ונדבר מקצועית נטו, דונלד חווה התקדמות בשנתיים האחרונות אצל המאמן איגור (יגאל) בלון בהדר-יוסף, ובהכנה לעונה עם טרבור גרין בניו-יורק. הוא שינה את אסטרטגיית הריצה. אחרי האכזבות בלונדון 2012 (תקלת הנעליים) והפציעה לפני בייג'ינג, דונלד חייב לפצות קודם כל את עצמו, ואחר-כך אותנו, בריו. והוא יכול.

המאמן: אלכס מרמן

יש רק מאמן אחד ש"אשם" בשנה הנהדרת של חנה קנייזבה-מיננקו, אלכס מרמן. מי היה מאמין שרק לפני שנה הם נפרדו. לשמחתנו הם חזרו בתחילת העונה כשהבינו שאף אחד לא יכול בלי השני(ה). לנו זה מזכיר את הכרזה של נבחרת וויילס בכדורגל :together stronger.

דימה קרויטר. ילד הפלא חזר(צילום: איגוד האתלטיקה)

הסיפור המרגש: דימה קרויטר

לו היה עולה לגמר בבייג'ינג, הוא היה נבחר לאתלט השנה, אבל גם מה שקיבלנו הספיק לנו להתעודד. שנה אחרי שנחשב "כמת" בכל הקשור לאתלטיקה מקצוענית, בגלל פציעה, הגיעה הישועה אחרי הטיפול שקיבל בגרמניה במרפאת ד"ר דמיטרי יונצב. "אני בריא ומקווה לשחזר את ימי הילדות שלי כשאמרו עליי: "וואו, איזה ילד פלא", סיפר קרויטר בראיון ל-ynet ספורט.

האמת? נתתי לו להשתולל בהצהרות, אבל לא ממש האמנתי שיממש אותן. כחלוף הכול, עברו ארבע שנים, מאז גיל 19, שבו החזיק בתארי אלוף העולם לקדטים והאלוף האולימפי לנוער. אחרי כל השנים האלה הוא רק רצה לפרוץ את מחסום ה-2.21 מ'.

באליפות ישראל ב-1 ביולי ניצח עם 2.21. מיד לנסע לטאלין והתעופף ל-2.24 באליפות אירופה עד גיל 23 כדי לזכות במדליית כסף. בשביל קופצי צמרת בעולם 2.24 הוא גובה זניח, עבור דימה זו הייתה פריצת מחסום פסיכולוגי. באותה תחרות הוא היה די קרוב ל-2.28.

קרויטר. "שמח אבל לא מופתע"(צילום: ראובן שוורץ)

דימה חזר ארצה עם תחושה שנותרו לו עודפים שעליו לפרק. הוא טס בחזרה לתחרויות באירופה, בעוד מאמנו אנטולי (טולי) שפרן נסע לראות את נכדתו החדשה בארה"ב. קרויטר שחשב כל היום אתלטיקה, הצליח באליפות פורטוגל לקבוע את המינימום לאליפות העולם בביי'ג'ינג. "אני שמח אבל לא מופתע, כי ה-2.29 היה בכיס שלי וחיכיתי לתחרות המתאימה".

כעבור שבוע, בלוקסומבורג, המריא ל-2.29 ולריו. נזכרנו בראיון "ההזוי" (כך הוא נשמע אז) חודש וחצי לפני כן.

כשאוכלים את הארוחה, מחכים לסיים עם הדובדבן שבקצפת. כבר התחלנו לדמיין הגעה לגמר, אבל דימה הסתפק ב-2.22 במוקדמות בבייג'ינג. לא אסון, במיוחד אם ישמש חומר לימוד לקראת בחינת הגמר בריו. יש לו את זה, ואנחנו מצפים לראות את מי שהיה אלוף העולם לקדטים, בגדולתו. באולימפיאדה.

דיאנה וייסמן. צפיו קרב עם אולגה לנסקי(צילום: ראובן שוורץ)

ההבטחה: דיאנה וייסמן

חוץ מדפנה סחייפרס ההולנדית, אף אצנית לבנה בוגרת לא נתנה קרב של ממש לספרינטריות הבוגרות שחומות העור הנהנות מיתרון גנטי. בין הקדטיות, שלוש התמודדו דווקא בצורה מכובדת עם השחומות בריצת ה-100 באליפות העולם לקדטים בקאלי, קולומביה. אחת מאותן אצניות הייתה מאשקלון. דיאנה וייסמן שהחמיצה ב-6 מאיות בלבד את גמר התחרות, 100 מ'.

בגיל 16 הוכתרה אשתקד כאלופת ישראל ב-200 מ'. בעונה שהסתיימה, השנייה והאחרונה שלה בין הקדטיות, דיאנה מחקה תחילה, במאית אחת, את שיא הקדטיות בן 26 השנים של גילי דישון ב-100 מ', כשקבעה 11.98. מספר שבועות אחר-כך באליפות ישראל חיסלה את שיא הנוער של האגדה אסתר-רוט-שחמורוב, שהחזיק מעמד 44 (!) שנה. 11.75 שניות, 4 מאיות מהר מאסתר, היא הייתה שנייה רק לאלופה אולגה לנסקי באותה ריצה.

בכל אחת מהשנתיים האחרונות חתכה דיאנה את שיאה האישי ב-100 מ' ב-4 עשיריות. מאחר שדרגת הקושי עלתה, נסתפק בהתקדמות סולידית יותר אבל כזו שתסכן מהעונה הבאה או זו שלאחריה את השיא הלאומי המיתולוגי של אסתר רוט, 11.45 משנת 1972. צפוי קרב בינה לאולגה לנסקי.

דיאנה המתאמנת תחת שתי אירינות, אחת אמה אירינה וייסמן והשנייה אירינה לנסקי (האמא והמאמנת של אולגה), תצטרך לקחת החלטה איך היא ממשיכה להתאמן. להמשיך עם האימא של יריבתה המרכזית או לא. מה שחשוב לנו הוא התוצאה הסופית: שדיאנה המוכשרת תמשיך לעוף לכיוון תוצאות שלא היו כאן. קשה, אבל אפשרי בעבודה סיזיפית ובכשירות מלאה.

מאור סגד. האתלט הכי טוב באיזור הדרום(צילום: אורן אהרוני)

המתקדם: מאור סגד

האתלט הכי טוב באיזור הדרום עשה השנה קפיצה משמעותית. לאחר שסבל לפני שנתיים מקריסה מנטאלית באליפות אירופה עד גיל 23, הוא חזר השנה לאותה מסגרת, בטאלין, ולא איכזב. דורג במקום ה-11 המכובד ב-400 מ' משוכות עם שיא אישי, 51.57 שניות.

סגד התביית העונה על שיפור המהירות שלו. הוא רץ 100 מ' ב-10.90 ו-200 בתיקון משמעותי לשיאו האישי, 21.52. עכשיו הוא צריך להיות רץ שלם גם ב-400 מ', ואז יחבור כמספר 2 לדונלד בריצת ה-4X400 מ' בנבחרת הלאומית.

המתקדמת: יפעת זליקוביץ'

זליקוביץ' היא קופצת למרחק שהשתפרה ועברה לראשונה את גבול ה-6 מ', אבל ההתקדמות שלה הגיעה במישור אחר לגמרי. יפעת, שרצה בעונה הקודמת 100 מ' ביותר מ-13 ש', ירדה העונה עד פחות מ-12(!). זמנה המדויק, 11.90, הוא התשיעי בכל הזמנים. והיא לא ידעה שהיא כזו.

יפעת זליקוביץ'. והיא לא ידעה שהיא כזו(צילום: אורן אהרוני)

גם במקצוע החזק לכאורה שלה, קפיצה למרחק, היא ביקרה מספר פעמים באיזור ה-6 מטרים פלוס ורשמה הישג של 6.15. בארץ ישנה אחת טובה מנה, חנה קנייזבה-מיננקו, 6.52, אבל גם יפעת בת ה-23 טרם אמרה את המילה האחרונה.

מעורר ההשראה: קונסטנטין קרניציקי

קוסטה החמיץ העונה את שיא הקרב-10 בן ה-12 של ארז מלצר, 7,095 נקודות, בדיוק ב-50 נקודות. עוד כמה תיקונים והוא ייכנס לטבלת השיאים. בינתיים, הוא קפץ 2.11 מ' לגובה, מקצועו העיקרי, והיה זה גבוה ב-8 ס"מ יותר משקפץ אשטון איטון האמריקאי בדרכו לשיא העולם בקרב-10 9,045 נקודות.

אז מדוע קוסטה בין הנבחרים? מכיוון שהוא טיפוס מעורר השראה. לוחם קרב-10, המקצוע הקשה ביותר, לצד עבודה ככבאי, עבודה מסוכנת, עליה הוא מסתכל כדרך חיים. בשרותי הכבאות רואים בקרניציקי את אחד הכבאים המצטיינים. אגב, השנה הוא הצליח לשלב בין שני העולמות כשהוכתר בווירג'יניה לאלוף העולם של כוחות ההצלה באתלטיקה.

רואים עתיד

אריאל אטיאס

בגיל 16, בשעה שחבריו שוקדים על לימודיהם ומכייפים בשעותיהם הפנויות, אריאל אטיאס ממכבי חיפה מסתער על תארים בקרב-10, בינתיים לקדטים. הוא כבר השיג 6,153 נקודות, שיא ישראלי לבני גילו.

אטיאס לא מושלם, הוא הרי בן 16, אבל מגוון. לצד ה-6.70 במרחק תוצאה המראה על גמישות, הוא הדף כדור ברזל (במשקל של קדטים) ל-18.25. יש בו שילוב של גמישות, כוח מהירות וטכניקה.

מרגריטה דורוז'ון. ניצחון מרשים בליגת היהלום באוסלו(צילום: Gettyimages)

גל קדמון

הילדה בת ה-15 מכוחותיו של המאמן ברוך שפירא, פרצה לתודעה וקבעה בגילה הצעיר 12.30 ב-100 מ' והגיעה לגמר אליפות הארץ ב-200 מ'. גל היא ספרינטרית מוכשרת במיוחד,

ומסמלת למעשה את תופעת העומק בספרינטים בין הבנות. מספר רצות טובות בכמויות חסרות תקדים. אם בעונה שעברה, הספיקה תוצאה של 12.40 כדי לעמוד על הפודיום, עכשיו יש 10 רצות עם תוצאות כאלה.

בדרך הקשה: אמרי פרסיאדו

לפי העונה שעברה, מהראשונות שלו נראה היה אמרי פרסיאדו עתיד לקרוע את המסלול. תוצאתו, 10.50 ב-100 מ', נראתה הבטחה ענקית. בעונה הזו אליה הגיע עם ים ציפיות, הבין אמרי שלא תמיד אפשר להשיג בקביעות קיצורי דרך. אמנם היה שוב האדם המהיר בארץ, 10.47 והשתפר מעט ב-200 ל-21.25 אבל הבין שיש עוד דרך ארוכה וקשה לתקוף את הצמרת. והוא לא יוותר על רצונו לכוון גבוה.

יהלום: מרגריטה דורוז'ון

מיידת הכידון התאכזבה אמנם להחמיץ ב-1.17 מטרים את גמר אליפות העולם, אך מצד שני, היא רשמה ניצחון מרשים במפגש ליגת היהלום באוסלו וצירפה ניצחונות יוקרתיים בברטיסלאבה ובברלין.

רועי וסרמן. יהיה יפה אם יעבור למעלה מ-17 מ'(צילום: עופר ביידה)

איש הברזל: רועי וסרמן

בעונתו הראשונה כבוגר, השיג 16.69 מ' בהדיפת כדור ברזל והוא מדורג תשיעי בכול הזמנים. יהיה יפה אם יעבור כבר בגיל 20 למעלה מ-17 מ'. זו המטרה.

הכוורת: קפיצה במוט

אז נכון שאלכס אברבוך היה רק אחד, ואין לנו אפילו קופצים ברמה אולימפית כמו קוסטה סמיונוב (מאמן כיום ברעננה) ודני קראסנוב. מצד שני, נותרה מורשת של מאמנים וצעירים שמתקדמים.

איתמר באסטקר התעופף לראשונה מעל 5.20, נעמה ברנשטיין האלמונית קבעה את תוצאת השנה 3.80. אדוראד פלוטניקוב עבר 5.00. ויש חבורה גדולה של קופצים שרוצים להמשיך בהתקדמות בעונה הבאה. כוורת של אנשים ליד מתקן הקפיצה במוט.