פולקסווגן - שיעור באתיקה לעסקים
כל התרחשות שבה מתברר שהרמאי מפסיד - מעוררת תקווה שהאתיקה תהפוך גם להיות משתלמת, ולא רק חובה אנושית ומוסרית
אתיקה מוסיפה שאלה לכל מה שאנחנו עושים - היא מלמדת שלא די בשאלה "מה ניתן לעשות", אלא שמוטל על כל אדם לשאול גם "מה ראוי לעשות". בשל כך היא נתפסת בעיני אנשים רבים כמשהו שמציב מכשול נוסף, ובשל כך ישנו רצון מתמיד להתחמק מהחובות האתיות, ולהעדיף את התועלת המיידית, גם אם בשקר יסודה.
עוד דעות ב-ynet:
חלק גדול ממצוות התורה מכוונות לאיסור הגדול שבעבירות כלכליות, ונביאי ישראל אך העצימו את החובה לעשות את הטוב והישר, ולהיאבק בתרבות השקר והמרמה.
סיפור הרמאות הגדול של חברת פולקסווגן הוא אירוע מכונן, שמאפשר להביט במבט רחב על העדפת קיצורי הדרך השקריים על פני המעשה האתי הראוי. הכנסת מרכיב טכנולוגי שנועד לשקר ולרמות היא עבירה כפולה: גם עצם ניהול מדיניות תעשייתית שקרית, וגם הנושא עצמו - התחמקות חברה מסחרית מלמלא את החובות שיש לנו כלפי הסביבה, והורדת זיהום האוויר בעולם.
חלק מהצלחת העבירות האתיות מצוי בעובדה שלעתים הן מצליחות, ומביאה לתחושה של "רשע וטוב לו". התנועה הארוכה להפחתת הפיתוי לעבור עבירות אתיות מתחילה בראש ובראשונה באמונה ביכולת לשנות את רוח האדם ואת היכולת להטמיע בו את היכולת לעמוד בפני היצר הרע של הרווחים האסורים. ובד בבד, מה שמסוגל לעמעם את החיוך על הנאביות והאמון המופרז ברוח האדם - הוא סיפור גרנדיוזי על כך שלעתים נחשפים גם ההפסדים הכלכליים העצומים שהתנהגות לא אתית עשויה לחולל.
כזה הוא הסיפור של חברת פולקסווגן, והעונש שהיא מתחילה לשלם על עבירותיה. אסור לבנות על הסיפור הזה יותר ממה שיש בו, כיוון שעל כל חברה אחת שנתפסת בשקר יש כנראה עשרות שמצליחות בשקריהן.
אולם כל פעם שיש בידינו להציף מחדש את החובה להרוויח ביושר ובנאמנות ולהנכיח גם את העובדה שלעתים "סוף גנב - לתלייה" - חובה לעשות כך, וזאת כדי להוסיף עוד נדבך למאבק.
הלוואי ותילמד פרשה זו בכל בתי הספר, ובעיקר במוסדות העוסקים בהכשרת אנשי עסקים, כעוד סיפור שיש בכוחו להעצים לפחות את הפחד מפני עבירות אתיות חמורות, מתוך אמונה שהדבר יקדם את האפשרות לדבר על חובת האדם להיות ישר גם בלי הפחד מעונש.
הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר
לפנייה לכתב/ת 
