אלמנה תגורש מביתה בגלל חוב שצבר בעלה

תושב י-ם הלך לעולמו לפני שהחזיר הלוואה בסך 40 אלף דולר. בית משפט קבע שהקוטג' המשפחתי יימכר והכסף יחולק בין הנושה לבין האלמנה

עו"ד אלון שיריפורסם: 06.10.15 , 08:13

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה שאלמנה תפונה מביתה בשכונת רמות בירושלים משום שלפני מותו כשל בעלה בניסיונו להחזיר הלוואה של 40 אלף דולר. השופטים קבעו שמאחר שהבית הושכר בתקופה שלפני מות הבעל, הוא יימכר כ"כנס פנוי", והתמורה תחולק בין האלמנה לבין הנושה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג היו בעלי הזכויות בקוטג' בן ארבעה חדרים בשכונת רמות. ב-1997 לווה הבעל 40 אלף דולר מאדם העוסק בהשקעת כספים. לאחר שלא הצליח להחזיר את ההלוואה הגיש הנושה תביעה, שבסיומה נקבע שעל הבעל לשאת בתשלום החוב.

תביעה

צו פינוי בת"א: המסעדה בדיזנגוף הפכה לפאב

עו"ד משה לין

לאורך 4 עשורים, ותחת הסכם שכירות מוגנת, שינה נכס בעיר את ייעודו שוב ושוב. בסוף מאסו הבעלים בהפרת החוזה, וביהמ"ש המחזיר להם את הנכס

צו פינוי בת"א: המסעדה בדיזנגוף הפכה לפאב

ב-2007 הלך הבעל לעולמו, ובנובמבר 2009, לאחר שהנושה פנה להוצאה לפועל לממש את פסק הדין, מונתה עו"ד סבטלנה גרינפילד לכונסת נכסים. היא הגישה תביעה לבית משפט השלום בירושלים לפירוק השיתוף בבית, כדי שתוכל למכור את זכויותיו של הבעל ולהשיב לנושה את כספו.

בית המשפט קיבל את התביעה, ובתגובה הגישה האישה בנובמבר 2014 ערעור לבית המשפט המחוזי בעיר. לטענתה, גם אם הבית חייב להימכר, יש להכיר בה כדיירת מוגנת ולא ניתן לפנות אותה משם. הכונסת טענה מנגד שהאישה לא יכולה להיחשב דיירת מוגנת מאחר שלא גרה בדירה בסמוך למות הבעל.

לפיכך, המחלוקת המרכזית בערעור נגעה לאופן מכירת הבית: כפנוי או כתפוס. אם ייקבע שהבית "פנוי" – תידרש האישה לעזוב והנושה יוכל ליהנות מכספי המכירה. אם ייקבע שהנכס "תפוס", הבית אמנם יימכר, אבל האישה תמשיך לגור בו כדיירת מוגנת, מה שיפחית את ערכו.

האישה הודתה שלא גרה בבית במשך כמה שנים מאחר ששהתה בחו"ל לצורך שליחות. לדבריה, במהלך התקופה גרה שם חברה שלה, וב-2010 היא חזרה לשם יחד עם ילדיה.

מנגד התעקשה כונסת הנכסים שכשהמשפחה עברה לחו"ל היא השכירה את הנכס למשפחה אחרת, וכך אבדה הזיקה של האישה לבית, ולכן הוראות חוק הגנת הדייר לא חלות עליה.

השופטים אהרון פרקש, משה יועד הכהן ועירית כהן קיבלו את קביעותיו של בית משפט השלום ודחו את הערעור. הם אמנם קיבלו את טענת האישה כי חברתה גרה בדירה מבלי לשלם שכירות, אלא שלטעמם היא כן נחשבה מחזיקה בנכס משום ששילמה את חשבונות הדירה ואף נרשמה בארנונה כדי לקבל הנחה.

בנוסף קיבלו השופטים את גרסת הכונסת שלפיה האישה לא גרה בדירה בחצי שנה שלפני מות הבעל, ומשכך חוק הגנת הדייר לא חל עליה.

לפיכך נקבע שהנכס יימכר כ"פנוי": מחצית מהתמורה תועבר לאישה ותשמש אותה לרכישת דיור חלופי. המחצית האחרת תשמש להחזרת החוב לנושה. אם תישאר יתרה – היא תועבר ליורשי הבעל המנוח.