נחמיה נרצח בפיגוע: "גאים שלא השאיר יהודיה ברחוב לבד"
"זו לא הייתה צוואה שהוא השאיר אחריו, אלה היו החיים שלו", כך סיכמה נטע לביא, אלמנתו של נחמיה, את מהלכיו האחרונים - עת יצא לסייע לנפגעי פיגוע הדקירה במוצאי שבת בירושלים ונרצח בידי המחבל. "כל הזמן היה מלא אהבה לעם ישראל. הייתי משתגעת עד כמה"
נחמיה לביא הותיר אחריו אישה ושבעה ילדים, לאחר שיצא לסייע לנפגעי פיגוע הדקירה בעיר העתיקה, אך נדקר בעצמו למוות בידי המחבל. נטע לביא, אלמנתו, שואבת כוח ברגעיה הקשים מילדיה ש"מרגישים שהוא השאיר להם דברים טובים, זיכרונות טובים". היא סיפרה: "זה מאוד מאוד מרומם אותם. הם גאים בו שלא השאיר יהודייה ברחוב לבד, במצוקה כל כך נוראה. אחרים צחקו עליה ולגלגו, אמרו לה 'תמותי'. אני גאה בו. אנחנו נתחזק ונתגבר, אנחנו אנשים חזקים".
כשהרב נחמיה לביא שמע את זעקות העזרה של משפחת בינט, הוא לא חשב פעמיים ויצא מביתו לרחוב הגיא. כתושב הרובע המוסלמי הוא החזיק בנשק, אך המחבל דקר אותו וחטף את נשקו. לאחר שלא חזר תוך כמה דקות הביתה, אשתו וילדיו שחיכו לו בבית הבינו מה קרה. "היינו באמצע סעודה שלישית ושמענו צעקות קשות, לא ידענו אם זו יהודייה או ערבייה", שחזרה נטע. "ראיתי בחצי עין שנחמיה לקח את הנשק ויצא מהבית. ירדתי אחריו, ראיתי מה שראיתי, מחבל חוטף ממנו את הנשק ורץ לכיוון המג"בניקים להרוג עוד יהודים. רצתי הביתה.
"המחשבות שלי זה היה רק תפילות, תפילות חס חלילה לא קרה הדבר הנורא ביותר ואחרי שנודע לי מה שקרה בסופו של דבר והבנתי שלא היה מה להציל כל כך, המחשבות היו על זה שאני המבוגר בשטח. אני צריכה לתפוס את עצמי ולהיות בשליטה בשביל הילדים שלי. לכאוב ולבכות אבל יחד עם זה להתגבר. את הנעשה אין להשיב".
השניים נישאו לפני 15 שנה. בנם הגדול בן 14, הצעיר כבן שנתיים. בעוד חודשיים אמורים היו לחגוג בת מצווה לבת צביה, ששאלה את האם אחרי הרצח: "יהיו ריקודים בבת המצווה שלי?". האם סיפרה כי תגובותיהם של ילדיה לרצח הנורא מחזקות אותה. "אני מתפעלת, יש לי ילדים גיבורים, הרבה יותר ממה שחשבתי. הם כל כך אהבו את אבא שלהם".
לביא, בן 41, גדל בבית אל בשכנות לרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת כהנים ברובע המוסלמי, בה למד לביא יותר מ-20 שנה. "הוא היה מאוהב בלימוד תורה. הוא למד וקיים. היו לו מידות טובות, עזר לכל אחד בכל מצב, עדין נפש. לא פחד מכלום. לא דיבר רע על אף אחד", סיפר הרב אבינר לאחד ההלוויה.
לביא לימד בתלמוד תורה מוריה ובשנה האחרונה החל ללמד במכינה קדם צבאית בבית מאיר. גיסו אלקנה סיפר על רב ותלמיד חכם, אדם עם נוכחות עוצמתית. "הוא היה בן אדם מלא בטוב, רוך ויושרה, בן אדם מיוחד, מאוד משפחתי. אף פעם לא הרים את הקול על אף אחד, אבל מצד שני אדם עם המון כוח, מלא חיות, הקפיד על כושר גופני". הוא סיפר כי "היה נוסע מהרובע היהודי עד גבעת שאול על אופניים".
לביא שירת בנח"ל כלוחם והיה מצטיין פלוגתי. כבעל משפחה מרובת ילדים הוא היה פטור משירות מילואים, אך התעקש לשרת שירות קרבי מלא. בגיל 40, כשסיים את שירות המילואים, עבר קורס רבנים צבאיים במטרה להמשיך לתרום.
לאחר ההלוויה נסעו נטע ושבעת הילדים לבית הוריו של לביא, שם שהו בימי החג עם הוריו ושבעת אחיו ואחיותיו של נחמיה. אביו של נחמיה, יחזקאל לוי, סיפר כי למרות הקושי לחגוג את שמחת תורה, המשפחה קיימה את מצוות החג. "מצד אחד האבל והצער שלנו, מהצד השני אנחנו מחויבים לקיים את מה שאמרו חכמים. חשבנו איך נחמיה היה רוצה שנחגוג את החג. התכנסנו לסעודת חג היינו מסוגלים להתעלות לקיים את קידוש וסעודת חג בידיעה שאנחנו עושים את רצונו של נחמיה. זו הדרך שלנו".
עוד הוסיף: "לא אגיד שלא היינו עצובים. אי אפשר להימנע מבכי ומלספר את האירוע, אבל זו הייתה הדרך שלו - לקיים את המצוות ולדבוק בחיים. נחמיה הוא צדיק והקב"ה נתן לנו זכות שיהיה לנו בן ולכלתנו הגיבורה בעל צדיק. אמרנו גם לילדים שאבא שלהם היה צדיק. זה נתן לנו כוח להמשיך את החג".