יש לכם טענות כלפי אחרים? תבחנו את ההתנהגות שלכם

את משוחחת עם גבר אחד בפייסבוק, בטינדר, או בוואטספ - ואז, פתאום, הוא נעלם. את קובעת עם גבר שני, סוגרת איתו את השעה שבה יאסוף אותך - והוא לא מתקשר, לא מתריע ולא מופיע.

את כבר מצליחה להיפגש עם גבר שלישי, אתם יוצאים לפאב, אפילו מבלים את הלילה ביחד, ולמחרת הוא לא זמין בטלפון, את כבר יודעת שלא תראי אותו יותר. גברים, את אומרת לעצמך, לא מסוגלים להתחייב, אי אפשר לסמוך עליהם. עובדה.

קראו את הטורים הקודמים בסדרה:

מחפשים גורו שיוביל אתכם לאושר? הסתכלו במראה

זה לא בריא לצבור כעסים: התחילו לבטא רגשות

השיטה שעובדת: כך תגשימו את החלומות בשנה הבאה

מצד שני, החברה הכי טובה שלך מתקשרת אלייך פעם ועוד פעם, אבל את לא טורחת לענות לה, כי אין לך מצב רוח. אמא שלך משאירה לך הודעה ומבקשת שתחזרי אליה, אבל זה לא בראש שלך כרגע, ואחרי כמה שעות את שוכחת מזה. ואחד שיצאת איתו פעם, דווקא בחור נחמד, מסמס לך עכשיו - אבל יש סדרת בנות בטלוויזיה, אז שיחכה, זה לא דחוף. רגע, אם את מתנהגת כך, אז מה זה בעצם אומר עלייך?

מראה לא מחמיאה

קוראים לזה, בלשון האימון, "השתקפות", ובעברית של פעם, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". אבל אנחנו עושים את זה, ועוד איך, לחברים שלנו, להורים שלנו, לילדים שלנו, לאנשים שאנחנו הכי אוהבים בעולם, וגם לאלה שלא, ואז מתפלאים, נדהמים ממש, שזה חוזר אלינו כמו בומרנג ואנחנו מקבלים את אותו יחס בדיוק.

אותו דבר נכון לגבי אבא, שמקלל בכביש או מגדף מול הכדורגל בטלוויזיה, ולא מבין איך יצאו לך ילדים חסרי נימוס, עם פה מלוכלך. או זה שעסוק כל הערב בשיחות בסמארטפון, ולא קולט למה הילדים לא נפרדים מהמכשירים שלהם עד השינה. גם הורה שלא טורח להקשיב לילדיו כשהם רוצים לחלוק איתו משהו, ונעלב מכך שהם לא רוצים לדבר, מסתירים את חייהם ומסתגרים במשך שעות בחדרם. כמה אפשר להיות עיוור?

ילדים הם המראה הטובה ביותר וגם הדוגמה הטובה ביותר להשתקפות. הם מביטים בנו, הם חווים אותנו, הם מחקים אותנו, הם לומדים על העולם דרך עינינו, והם מתנהגים כלפינו בדיוק כפי שאנחנו מתנהגים כלפיהם, לטוב ולרע.

אם הם כועסים, סביר להניח שהם רואים אותנו כועסים. אם הם שמחים, אפשר לקבוע שאנחנו מקרינים להם שמחה. מה שאנחנו נראה להם, הם יראו לנו. והאחריות, על כן, כולה עלינו. כשמדברים איתכם על "אחריות הורית", מתכוונים בדיוק לזה.

נא להתנהג בהתאם

אבל האחריות שלנו היא קודם כל כלפי עצמנו. אם אנחנו רוצים לשמור על יחסים טובים עם כל אדם שאנחנו פוגשים, מכירים, או אוהבים, עלינו להיות מודעים לעצמנו, למה שאנחנו אומרים ולמה שאנחנו עושים.

הדרך הטובה ביותר, בעיניי, לחדד את המודעות הזאת היא באמצעות ההבנה שמה שהכי מרגיז אותנו, מוציא אותנו מהכלים, גורם לנו לאבד שליטה, אצל אחרים, אלה אותן התנהגויות בדיוק שקיימות גם אצלנו. זה כמו מגנט: אם ההתנהגויות הללו לא היו קיימות בנו, הן לא היו מפעילות אותנו.

אז ההשתקפות היא כלי עבודה מצוין עבורנו כדי לשפר את חיינו. אנחנו לומדים באמצעותה על עצמנו ויכולים לשנות, מצד אחד, את כל מה שמרגיז אותנו וגורם לנו להתעצבן, ולחזק, מצד שני, את כל מה שגורם לנו שמחה ואושר.

רק אנשים בוגרים באמת, שמחויבים לעצמם, מסוגלים להביט במראה, להבחין בשגיאות שלהם, לקבל את העובדה שאינם מושלמים, שיש להם דרך לעשות, ולהחליט לשנות, לגדול, לצמוח ולהיות אנשים טובים יותר. הרווח יהיה כולו שלכם.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת