שחררו את העבר המיותר - כדי לזכות בחופש

הגיע הזמן לעשות סדר: בדקו בארון - כמה חולצות שכבר מזמן לא לבשתם עדיין מאוחסנות שם, לצד קטעי עיתונות שאספת מגיל 10 או בקבוקי בישום מאובקים? לא הגיע הזמן להיפטר מכל מה שהפסקתם להשתמש בו, לזרוק את כל מה שמזמן מאסתם בו ולהשאיר את העבר מאחוריכם?

הטורים האחרונים בסדרה:

תהיה גבר - תתחיל להתרכך ולהתחבק

מחפשים גורו שיוביל אתכם לאושר? הסתכלו במראה

זה לא בריא לצבור כעסים: התחילו לבטא רגשות

תראו כמה קשה לנו לשחרר את העבר שלנו. גם אם הוא רחוק, מצהיב, עבש ולא רלוונטי. אנחנו אוספים חפצים, בגדים ומזכרות, משאירים חגורות שיצאו משימוש, עציצים שקמלו, פסלונים שנסדקו ומשחקי קופסה נטולי קוביות, ולא מרפים מהם במשך עשרות שנים. נאחזים בהם בציפורניים כאילו חיינו תלויים בכך, ועוד ממשיכים למלא את הבית שלנו במקום לרוקן אותו, מעמיסים עליו במקום לשחרר אותו.

העבר שמכביד עלינו

הבית הוא כמובן אנחנו. אם אנחנו נוהגים לאגור, להוסיף, לדחוס ולמלא, מה הפלא שנחוש מחנק ומועקה, הגב שלנו יכאב והכתפיים יהיו מכווצות? אם לא ניפטר ממה שאנחנו צריכים להשליך, האנרגיה הזאת תמשיך להכביד עלינו, להציק לנו ולפגוע בבריאותנו. 

מי שרגיל לשאת כל חייו משקל עודף וממאן לשחרר אותו, ירגיש עייפות, תשישות ודיכאון, עד שיקרוס. רק אם ניקח אחריות על עצמנו וניפטר ממה שיושב לנו על הנשמה, הנשמה שלנו תתאושש וחיינו ישתנו לבלי הכר.

האמת שזה קורה לנו באופן אוטומטי. אנחנו אפילו לא חושבים על זה, לא מעלים בדעתנו שאפשר גם אחרת, להיפטר ולזרוק. התרגלנו להשאיר, לשמר, לחבק ולא לעזוב, גם אם זה כבר ממש פוגע בנו.

בחנו את האנשים שאיתכם

אני לא מתכוון רק לחפצים אלא גם לבני אדם. כמה חברים אתה שומר, משום מה, ברשימת אנשי הקשר שלך, גם אם לא דיברת איתם מאז שהשתחררת? עם כמה חברות את ממשיכה לשוחח, רק אלוהים יודע למה, מדי כמה ימים או מספר שבועות, גם אם הן משעממות אותך, מנדנדות לך, או עולות לך על העצבים?

למה אתם עושים את זה לעצמכם? הרי אתם לא נהנים לרגע בחברתם. אז לשם מה להיות צבועים ואומללים, מנומסים ומשקרים? שחררו גם אותם מחייכם. שחררו את חייכם מהם.

רגע, עוד לא דיברנו על בני המשפחה. אז בואו נדבר גם עליהם. סודות שאנחנו שומרים מהקרובים אלינו ביותר מכבידים עלינו. דברים שרצינו לומר אבל התביישנו לגלות, מעיקים עלינו. כעסים שצברנו, פחדיםשהדחקנו, יושבים לנו על הלב, והלב מתקשה לעמוד במעמסה.

כל יום שעובר מבלי שטיפלנו באותן תחושות ומבלי שחלקנו את אותם רגשות, הוא יום מבוזבז. היינו יכולים להיות בו קלילים יותר, שמחים יותר, קרובים יותר, נהנים יותר.

כל עוד נשמור לעצמנו את מה שאנחנו באמת חושבים על הורינו, ילדינו ובני זוגנו, נעמיד פנים שהכל בסדר, נחייך למצלמה וניתן נשיקה על הלחי, חיינו ימשיכו להיות תקועים. שום דבר לא יזוז קדימה.

על מנת שזה יקרה, יש לוותר על העמדת הפנים, להיות ישרים עם עצמנו ואיתם, ולחלוק עימם את כל מה שאנחנו מרגישים וחווים, גם אם ברגע הראשון זה יהיה אולי לא נעים. עם הזמן השיחות הללו יפוגגו מתחים, יסלקו מועקות וימוססו את מה שמפריד בינינו לבינם, וכמובן בינינו לבין עצמו.

הדרך אל החופש

בני אדם שאינם חוששים לומר את אשר על ליבם, פתוחים, קשובים ונינוחים, הם אנשים קרובים ונאהבים, בריאיםבנפשם ובגופם. הם אינם צריכים להיאחז במה שהיה, אלא חווים את מה שקורה. חייהם מתרחשים בהווה ולא בעבר. זה נחמד להיות נוסטלגיים מדי פעם, אבל קשה להמשיך הלאה כשאתה כל הזמן נזכר במה שהיה ולא יוצר עבורך ועבור אהובי לבך זיכרונות חדשים.

היום הזה הוא היום הראשון של שארית חייכם. נצלו אותו היטב. הכניסו לתוכו הנאה ושמחה וסלקו ממנו את כל מה שמפריע לכם. למדו את עצמכם להיפרד ממה שאינכם זקוקים לו ואל תישארו ביחסים שמעכבים את האושר שלכם. צאו לחופשי.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת