של מי הדירה ברחובות? פתרון אחרי 55 שנה

ב-1960 פונו בני זוג מדירתם בעיר בנסיבות שלא הובררו עד היום. יורשיהם, שטענו שההורים אולצו לעזוב באלימות, פנו לבית המשפט

עו"ד יערי אלימלךפורסם: 15.10.15 , 22:09

סכסוך סביב בעלות על דירה ברחובות, שנמשך 55 שנה וכלל טענות לאלימות, גירוש, איומים ומסמכים שנעלמו, הגיע לאחרונה לסיומו בבית המשפט המחוזי מרכז: יורשיהם של בני זוג שגרו בדירה עד 1960 דרשו להעביר אליהם את הזכויות בנכס, אבל נדחו על ידי השופטת איריס רבינוביץ', שקבעה שמי שחיה בדירה במשך כל השנים האלה תישאר הבעלים שלה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-1960, בנסיבות שלגביהן עדיין קיימת מחלוקת, פינו זוג הורים וילדיהם את דירתם ברחובות לטובת זוג אחר ועברו להתגורר במושב גבעתי. ב-2013, לאחר מותם של ההורים, החלו יורשיהם לפעול במטרה לרשום על שמם את הדירה, שנשארה רשומה על שמו של האב המנוח.

תביעה

משפט שלמה בקרב ירושה: דירה בת"א תחולק

עו"ד אופיר ברק

תקלות בירוקרטיות שמקורן ברכישת דירת עמידר בשנות ה-50 הובילה יורשים להתווכח על בעלות על הנכס. המחוזי בתל אביב החליט על פשרה

משפט שלמה בקרב ירושה: דירה בת"א תחולק

בתגובה פנתה האישה המתגוררת בדירה לבית המשפט בבקשה לקבל סעד הצהרתי נגד היורשים, שלפיו היא בעלת הזכויות הבלעדית בנכס. לטענתה היא ובעלה המנוח רכשו את הדירה כדין תמורת 3,200 לירות, ואף שילמו משכנתה בסך של 6,500 לירות.

הדיירת סיפרה שאיבדה את הסכם המכר, וציינה כי הדירה והמשכנתה אמנם נשארו על שם המשפחה שהתגוררה שם קודם, אך בידיה נמצאים מסמכים המעידים על תשלום המשכנתה ותצהירים חתומים בידי המוכרים המאשרים את קיומו של הסכם המכר.

מנגד טענו היורשים שהבית מעולם לא נמכר, ושהדיירת ובעלה המנוח השתלטו על הנכס שלא כדין. אחת היורשות אף סיפרה שהיא זוכרת את יום גירושם, כאשר גבר שהיא לא מכירה דרש מכולם בצעקות ואיומים להתפנות ללא כל התראה מוקדמת. אותו גבר, לדבריה, אף נהג להגיע לביתם החדש במושב ולאיים על אביהם לחתום על מסמכים.

היורשים אף הציגו אישור שקיבל אביהם לאחר סילוק המשכנתה, והביעו את התנגדותם להגשת התצהירים בחתימת הוריהם, בטענה שבדיון קודם דחה בית המשפט את בקשת הדיירת להגישם כראיות נוספות.

רכשה כדין

השופטת ד"ר איריס רבינוביץ' תהתה כיצד ייתכן שבמשך יותר מ-50 שנה לא פנו המשיבים לגורם כלשהו בקשר לזכויותיהם בדירה, לאור גרסתם שלפיה פונו מביתם בכוח ובניגוד לרצונם, ומבלי שקיבלו כל תמורה.

למורת רוחם של היורשים, ובעקבות הצורך לברר אירועים שהתרחשו לפני עשרות שנים, קיבלה השופטת את מסמכי הדיירת שלפיהם חתמו הורי היורשים על ייפוי כוח בלתי חוזר במסגרת העברת זכויות הנכס, ומסמכים נוספים שבהם הצהירו על מכירת הדירה למבקשת ובעלה.

כמו כן השתכנעה השופטת שחרף העובדה שהמשכנתה נותרה על שם המוכר, הרי שהדיירת ובעלה הם שנשאו בתשלומים. היא קבעה שב-1960 אכן נערך הסכם מכר לרכישת הדירה, וציינה שהדיירת היא בעלת הזכויות הבלעדית בדירה.

בהתאם מינתה השופטת כונסת נכסים לשם רישומה של הדיירת בספרים. המשיבים חויבו לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 20 אלף שקל.