חוזה השכירות האבוד של מסעדת "קינג ג'ורג'"

בעלי רשת המסעדות ניהלו מו"מ לשכירת נכס בת"א תמורת 40 אלף ש' בחודש. אלא שהבעלים ניהלו מו"מ גם עם גורם אחר. זה נגמר בבית משפט

עו"ד נחום שרפורסם: 22.10.15 , 20:15

האם בעלי נכסים הנמצאים במו"מ להשכרתו מחויבים לגלות על קיומו של משא ומתן מקביל עם גורמים אחרים? על השאלה הזאת התבקש בית משפט השלום בתל אביב לענות בתביעה שהגישה בעלת רשת המסעדות "קינג ג'ורג'", בעקבות קריסת המו"מ שלה עם בעלי נכס בצפון תל אביב.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

"לאנדורה השקעות" היא חברת אחזקות המנהלת קבוצת חברות ומותגים בתחום המזון, בהם רשת המסעדות "קינג ג'ורג'". חברת "אדני חנה" היא בעלת זכויות בקומת הקרקע ברחוב הברזל 3 שבשכונת רמת החייל בתל אביב. עד מאי 2012 השכירה אדני את הנכס למסעדת "ג'ירף", ולאחר סיום החוזה ביניהן ניהלו לאנדורה ואדני משא ומתן להשכרת הנכס, בסיוע מתווך. תחילה המשא ומתן נכשל אך כעבור כמה חודשים שוב חודש הקשר בין שתי החברות.

חוזה במחלוקת

צו פינוי בת"א: המסעדה בדיזנגוף הפכה לפאב

עו"ד משה לין

לאורך 4 עשורים, ותחת הסכם שכירות מוגנת, שינה נכס בעיר את ייעודו שוב ושוב. בסוף מאסו הבעלים בהפרת החוזה, וביהמ"ש המחזיר להם את הנכס

צו פינוי בת"א: המסעדה בדיזנגוף הפכה לפאב

במו"מ המחודש חיפשו הצדדים את עמק השווה בכל הנוגע לדמי השכירות של הנכס, שנעו בין 30 ל-40 אלף שקל לחודש, עם אחוזים מהפדיון, והועברו ביניהם טיוטות של חוזי השכירות. אלא שבנובמבר 2012 הודיעה אדני ללאנדורה שלבסוף השכירה את הנכס לגורם אחר ובכך מסתיים המו"מ ביניהן.

מתוסכלת מהמהלך הגישה לאנדורה תביעה לבית משפט השלום בטענה ש"אדני" התנהלה בחוסר תום לב כשהפסיקה את המו"מ ללא סיבה מוצדקת – מסחרית או משפטית - ולכן עליה לשלם פיצויי קיום שיעמידו אותה במצב בו הייתה לו היה נכרת ההסכם. התובעת הסבירה שהופתעה לחלוטין כשגילתה שאדני למעשה ניהלה מו"מ במקביל, מבלי לומר לה על כך דבר.

אדני טענה מנגד שנהגה בתום לב, משום שמתחילת המו"מ הראשון, עוד במאי 2012, היא יידעה את לאנדורה כי היא מנהלת מו"מ עם שוכרים פוטנציאליים אחרים. במצב כזה, הוסיפה, היא הייתה רשאית להעדיף הצעה טובה יותר ולהפסיק את המו"מ עם לאנדורה.

אדישות תהומית

השופט רונן אילן קבע שהנתבעת התנהלה באדישות תהומית לאינטרסים ולנזקים של התובעת, והפרה את חובתה הבסיסית לנהל מו"מ בתום לב. למרות זאת, הוא דחה את דרישת התובעת לפיצויי קיום. לדבריו מגיע לה פיצוי הסתמכות בלבד – שיעמיד אותה במקום שבו הייתה לולא נכנסה למו"מ.

אלא שהתובעת כלל לא התייחסה לעלויות שהשופט ציפה שתבקש עליהן פיצוי, כמו מתווך, שירותי עו"ד, השקעת הזמן של מנהלי החברה ואובדן הזדמנויות עסקיות אחרות. למעשה, הנזק היחיד שלו טענה הוא הפגיעה בזכיין שהיה אמור לקבל את הנכס, אולם גם שם לא הציגה הפסד ממשי.

לפיכך, קבע השופט אילן, למרות ההכרה בזכות התובעת לפיצויי הסתמכות על הפרת חובת תום הלב של הנתבעת, היא לא הוכיחה את הנזקים שנגרמו לה.

בנסיבות אלו הוא דחה את התביעה, אך בשל התנהלותה הבלתי ראויה של אדני, ציין שלא יחייב את התובעת בהוצאות משפט.