תבע לשון הרע מאשתו בשל תלונות על אלימות

לאורך שנים סגרה המשטרה כמה חקירות נגד גבר גרוש, והוא דרש 50 אלף שקל בגלל פגיעה בשמו הטוב. למה הוא נדחה בבית המשפט?

עו"ד אורית בן שושןפורסם: 25.10.15 , 08:57

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש גבר נגד גרושתו, בטענה שתלונות שהגישה נגדו בגלל אלימות פגעו בשמו הטוב. השופטת אורלי שמאי-כתב קבעה שאף שכל התלונות נסגרו על ידי המשטרה, היה לאישה בסיס להגיש אותן.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג התגרשו לפני כחמש שנים. בכתב התביעה הפנה הגרוש לתלונות שאשתו לשעבר הגישה נגדו בשנים 2013-2010, רובן עסקו בטענות על אלימות כלפי הילדים ואחת עסקה בהפצת תמונות משפילות שלה ברחבי הרשת. כל התלונות הללו, טען התובע, התבררו על ידי המשטרה כשקריות, וכעת אשתו לשעבר צריכה לשלם על הפגיעה בשמו הטוב וביחסיו עם הילדים.

תביעה

כינתה את השכן "ערבי" – ותפצה על לשון הרע

עו"ד אבי אפטקמן

דיירת בבניין משותף בראשון לציון תשלם 15 אלף שקל לאחר שתלתה על לוח המודעות שלטים שבהם כינתה את אחד משכניה "ערבי, נבלה, צורר יהודים"

כינתה את השכן "ערבי" – ותפצה על לשון הרע

הבעל סיפר שלא התראה עם ילדיו במשך תקופה ממושכת בשל התלונות הכוזבות שהופצו גם בקרב משפחתו וחבריו, ולטענתו, הוא אף לקה בעקבות זאת בחרדה ודיכאון. העובדה שלאורך נישואיהם האישה מעולם לא התלוננה על אלימות, טען, מעידה על כך שכוונתה היחידה הייתה לפגוע בו.

האישה התעקשה שהגישה את התלונות בתום לב ובאמונה שלמה באמיתותן. לטענתה היא ביקשה להגן על עצמה ועל ילדיה מפני התובע, שעוד במהלך הנישואים נהג כלפיה וכלפיהם באלימות. היא ציינה שלא בכדי הוצאו נגד התובע כמה צווי הגנה והוסיפה כי הוא זה שפגע בשמה הטוב ובפרטיותה כשהפיץ את תמונותיה.

השופטת אורלי שמאי-כתב סקרה את רשימת תיקי החקירה של התובע במשטרה וציינה כי אף שאכן נסגרו בסופו של דבר, אולם לא כולם נסגרו מחוסר אשמה. היא הסבירה שתלונות המייחסות לאדם מעשים פליליים חמורים עלולות לעשותו מטרה לבוז ולשנאה, אך עם זאת החוק עדיין עומד לצד הנתבעת שתלונותיה, לפי השופטת, לא חרגו מתחום הסביר ולא הוגשו במכוון וללא כל בסיס.

כך למשל, התלונה על הפצת התמונות לא הייתה שקרית לחלוטין. אמנם לא הוכח שהן הופצו ברחבי הרשת אך בחקירת המשטרה נמצא שהתובע הפיץ תצלום משפיל של התובעת בקרב בני משפחה. הוא עצמו הודה בכך בחקירה וכך גם אמו ואחותו.

כמו כן, ובהתחשב בנסיבות האופפות את המשפחה, לנתבעת היה יסוד להאמין שהתובע נהג באלימות כלפי הילדים. הראיות מצביעות על כך שבלשכת הרווחה צוין עוד ב-2010 כי נעשית עבודה עם התובע במטרה להפסיק את התנהגותו האלימה כלפי הילדים. בנוסף, העובדה שנקבע בבית הדין השרעי שהתובע יתראה עם ילדיו במרכז קשר, תחת פיקוח, מעידה על כך שיש בסיס לטענות על אלימות.

השופטת הבהירה כי עצם העובדה שהתובעת לא התלוננה על אלימות במהלך החיים המשותפים לא מעידה על כך ששיקרה בעת הגשת התלונות הנוכחיות, מאחר שייתכן שחששה להתלונן בתקופת הזוגיות. יותר מזה, נמצא שבחקירת משטרה שנערכה בתקופה שהצדדים עוד חיו יחד, טען אחד מילדיהם שאביו מכה אותו.

בסופו של דבר פסקה השופטת שהאישה הגישה את התלונות בתום לב ותביעת הגרוש נדחתה. מאחר שהיא יוצגה על ידי הסיוע המשפטי, נפסק שהתובע ישלם הוצאות של 5,000 שקל לאוצר המדינה.