"פעילות על טבעית 6": מכירת סוף אימה
מי שמצפה לסיום גדול מהחיים לפרנצ'ייז האימה "פעילות על טבעית", שישפוך אור על התרחשויות העבר, עלול להתאכזב. הסרט השישי בסדרה "מימד הרפאים" ממחזר אלמנטים שחוקים שלא מלמדים אותנו שום דבר חדש
כש"פעילות על טבעית: ממד הרפאים" הסתיים, נשמע המהום קולקטיבי של אי שביעות רצון באולם. "ציפיתי ליותר", היה אפשר לשמוע צופה אחת ממלמלת, ובן זוגה לצפייה משיב "אבל למה ציפית ליותר?". הסרט, החמישי או השישי בסדרת סרטי האימה המצליחה - תלוי אם אתם סופרים את הספין אוף "פעילות על טבעית: המסומנים" - באמת מעורר ציפייה, כי הוא האחרון, נכון לעכשיו.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
אי אפשר לחתום על זה שהסדרה אמרה את המילה האחרונה, בעיקר כשמדובר במה שהתחיל כסרט דל תקציב מאוד שהפך ללהיט קופתי היסטרי, אבל כרגע הפעילות העל טבעית אמורה להסתיים, וגם להגיע לאיזשהו שיא. לא קל לרצות צופים שכבר מכירים את התבנית - בית נחמד, גדול מדי, משפחה אמריקאית חביבה שחובבת מצלמות, ודברים משונים שמתחילים לקרות. הקהל לא אמור להסתפק בעוד רהיט שזז מעצמו, חריקות מחוץ למסך וסדינים מעופפים בזמן שאנחנו רואים את מה שהמשפחה עדיין לא קולטת, דרך עדשת המצלמה שנשארה כעדות.
הסרט בבימוי העורך גרגורי פלוטקין ותסריט רב כותבים של ג'ייסון פגאן, אנדרו דויטשמן, אדם רוביטל וגווין הפמן (אורן פלאי הישראלי לשעבר שהתחיל את הכל נשאר כמפיק גם כאן) מנסה לתת יותר, בעזרת גימיק שנשמע טיפשי, אבל מתגלה כאפקטיבי למדי. הטריילרים הבטיחו שלראשונה נוכל לראות את הפעילות. זה קורה באמצעות מצלמה ישנה שריאן (כריס ג'יי מורי) מוצא עם אחיו מייק (דן גיל). היא בנויה באופן שונה ממצלמות אחרות, כך שהיא קולטת כל מיני תנודות בבית. מה שבהתחלה נדמה כסתם קלקול, מאוד ברור בטיבו לצופים המנוסים.
השימוש החכם בתלת ממד מצליח לייצר תחושה משכנעת ומוחשית של עוד רובד, משהו אחר שקיים בבית ושאפשר לראות רק במצלמה האחת. כשהמשפחה מתחילה לתעד את הבית ביום ובלילה, נוצר משחק עריכה אירוני בין מה שהמצלמות הרגילות לא קולטות, לבין מה שמתרחש בפועל עם המצלמה המיוחדת.
יחד איתה הם מוצאים קלטות ישנות, שעליהן אפשר לראות משפחה נורמלית לכאורה, עם האחיות קריסטי וקייטי מהסרטים הקודמים בתור ילדות. כשעל הקלטות מתגלים גם טקסים מטרידים, המשפחה מתחילה להבין שיש משהו לא תקין בסיפור של הילדות האלו, ושהוא קשור להתרחשות המפחידה שנבנית בהדרגה סביב הבת שלהם, לילה (איווי ג'ורג').
מכאן מתפתחת התנהלות של מה שהצופים מבינים כפעולה נגד כל הסיכויים של הגיבורים החדשים של הסרט. ההורים ריאן ואמילי (בריט שו), האח מייק, וחברה רוחניקית של המשפחה בשם סקיילר (אוליביה טיילור דאדלי) לא יודעים עם מה יש להם עסק. אנחנו יודעים, ומחכים שהם יגלו ושנקבל עוד הסברים וסצנות שיסגרו את הסיפור.
הבעיה היא ששום דבר, למעט הבהלות פיזיות שחוקות של משהו שקופץ לתוך ומחוץ לפריים, לא ממש מפחיד. הדמויות שטוחות ולא מייצרות אמפתיה, בניגוד לאחיות שהתחילו את כל העניין, ואפילו בניגוד לדמויות מ"פעילות על טבעית: המסומנים". משהו בהתנהלות לא מייצר חיבה. הן עובדות על אוטומט באופן הצפוי שבו התרגלנו לראות דמויות בסרטים האלה פועלות.
הבעיה הכי גדולה היא התנהלות רחבה של משהו שתמיד ידענו על סדרת הסרטים. היא לא מקורית. כשם שהסרט הראשון לא היה סרט הפאונד פוטג' הראשון (קדמו לו "פרויקט המכשפה מבלייר" ועוד הרבה קודם לכן "קניבל הולוקוסט"), הסרט האחרון מזכיר מאוד סרטים קלאסיים וחדשים יותר בז'אנר. אם הסרט הראשון לקח את הפאונד-פוטג' והביא אותו למה שהוא היום - ז'אנר עם המוני סרטים ומוסכמות שכל כך הצליח שכבר נמאס לראות אותו - הסרט האחרון מחוויר מול הסרטים אליהם הוא מרפרר.
התמקדות בילדה שמשהו רוצה אותה? מכירים. התעסקות בממד אחר שבו יש משהו מאיים? מכירים. ילדה קטנה שהולכת ונהיית מבהילה וקשה להחליט אם לרחם עליה או להתפלץ ממנה? מכירים. קלטות מסתוריות עם מהות מזעזעת? מכירים מהשנים האחרונות. אפשר להמשיך, ואפשר גם לטעון שמדובר במחוות מודעות ושיש כאן ניסיון לאמירה כוללת על הז'אנר. אבל גם אם מניחים שזה מכוון, זה לא משנה את העובדה שהמחוות, או השעתוקים של המוטיבים לא מיטיבים עם הסרט.
תוסיפו את העובדה שהגילוי על מה היא הפעילות העל טבעית (שחלקים מהמידע עליה כבר קיבלנו בסרטים הקודמים) לא מרגש או מבהיל במיוחד, ושכל מה שנבנה בסרטים הקודמים לא נפתר בצורה אפית או משביעת רצון. גם ההמתנה לכך שדברים מזעזעים ואיומים יקרו לא מקבלת את הסיפוק שלה. כשדברים קורים הם מהר מדי, ובחלק מהמקרים קשה קצת לראות כי התלת ממד עובד יופי, אבל הוא גם חשוך נורא.
הסדרה נגמרת בקול ענות חלושה - בסרט עם פוטנציאל לא ממומש. היה יכול להיות בו עיסוק מתבקש בקשר שבין הקלטות מהעבר להתרחשות היום, שמתחיל לקרות אבל נקטע בדיוק כשהוא נהיה מעניין. יש בו כל כך הרבה אלמנטים לא מנוצלים, ואחרים שנראים כמו טעויות בכתיבה של הדמויות שמתנהלות בחוסר היגיון משווע שרק גורם לזלזל בהן. סרטים כאלו גורמים להערכה מחודשת ל"פולטרגייסט" (המקורי, לא הרימייק החלש). אז ידעו איך לעשות את זה, בלי תלת ממד ובלי פאונד פוטג'.
"פעילות על טבעית: מימד הרפאים" (ארצות הברית) - במאי: גרגורי פלוטקין, שחקנים ראשיים: כריס ג'יי. מארי, בריט שואו, דן גיל, איווי ג'ורג' ואוליביה טיילור דאדלי. אורך הסרט: 88 דקות.
