"המדרשה": עם הפנים להוליווד
דרמת הריגול "המדרשה" עוסקת אולי בסוכני מוסד ישראלים, אבל עושה הכל כדי להיראות כמו סדרה אמריקנית. בינתיים היא בעיקר חיקוי של הדבר האמיתי, למרות המשחק המוצלח של יהודה לוי
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"קשר השתיקה": רבין מאת אביב גפן
אבל לא מדובר בתאומות זהות. אם "כפולים" היא הלחם, עם המאמץ שמושקע בבניית עולם אמין בו סוכנים דיסקרטיים נמלטים מהחוק, "המדרשה" שעלתה הערב (שבת, 21:00, ערוץ 2) היא השעשועים. סדרה נוצצת שהשם "אושן 11" מתנוסס מעליה קוממיות והיא לא מנסה לבסס שום קשר בינה ובין המציאות. להיפך, היא עושה הכל כדי להתרחק ממנה ולהמציא עולם בוהק בו סוכני מוסד שנונים וקרי רוח מזנקים ממשאיות נוסעות תוך כדי שהם קוראים שפת גוף. הכתובת היא על הקיר, והיא אומרת הוליווד.
בין אם זה יונה הררי (יהודה לוי) סוכן עבר מבריק, מרדן וגבולי שקורקע והפך למפקד הקורס החדשני, ואם זה סיימון (יהורם גאון), הסוכן הוותיק והמנוסה, אביגיל (לירון ויסמן), הפסיכולוגית שהיא בתפקיד הצלע בסיפור האהבה המתבקש, והסוכנים – איתי טיראן, סורק הברקוד האנושי, יובל שגב המתמטיקאי, אקי אבני העשיר עם החיבה לאמנות ("איש עסקים קשוח שעשה מיליונים"), עומר ורום ברנע בתפקיד האתנחתה הקומית וכמעט כל שאר הסוכנים (אולי למעט יניב ביטון המעולה וחנה לסלאו בתפקיד הסוכנת המבוגרת) - כולם וריאציות על טייפקאסטים מוכנים מראש של דמויות מסרטים וסדרות בסגנון הזה. רק להכניס למיקרו ולחמם. איך אמר חגי המתמטיקאי? הכל מחושב לפי האלגוריתם.
לא שיש בזה משהו רע. כשהוא איכותי, הז'אנר הזה הוא אחד המענגים – דרמת אקשן פרחחית שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, זוהרת וקולית, ללא ספק אחד הביטויים הנעלים של אסקפיזם. אבל כשזה צולע מישהו פה בבעיה, כי הציפוי מתחיל להתקלף ומתחתיו צצים הכשלים.
"המדרשה" שם רק בחצי קלאץ'. היא מאוד רוצה – הדיאלוגים נשלפים בנונשלנטיות, הקאסט עצום, המוזיקה, הקצב ואפילו בחירת המילים בעברית קורצים לסדרות אמריקניות מקבילות. בכלל, "המדרשה" כנראה שואפת, ברוח התקופה, לדלג על הקהל המקומי ולהגיע ישר לחו"ל. לפי המשחק (המוצלח, אגב) של יהודה לוי, גופו אולי במזרח התיכון הבוער, אבל ליבו כבר מזמן החתים דרכון בארה"ב. אבל לך תמכור קרח לאסקימוסים כשאתה חי במדבר.
זה קרה בקומדיות, זה קרה בסדרות מתח וזה קרה גם בדרמות – נעשו פה לא מעט ניסיונות לחקות מוצרים תוצרת חוץ. לרוב המסקנה היא אחת – זה נשאר ברמת החיקוי. עטיפה נוצצת שקשה לשקוע בתוכה כמו לתוך ענן מתוק. זאת הסיבה ש"המדרשה", שבסך הכל רצתה לתת לנו גוד טיים, מרגישה כאילו מישהו העביר בגוגל טרנסלייט סדרות אמריקנית. זה לא אומר שצריך לוותר מראש, זה לא אומר שלעולם לא נצליח לייצר דרמת אקשן קומית אורגנית, אבל הדרך הזאת עוד ארוכה, אפילו בשביל עם הנצח.
