"התיכון" החרדי: מוסד בלי פיקוח, מנהל בלי תעודה
מנהל שמעיף תלמיד על עבירת משמעת, ו"שוק חברותות" המתנהל כשדה קרב חסר רחמים: "הישיבות הקטנות" - המקבילות לחטיבות הביניים ולתיכונים - מתנהלות כמעט ללא פיקוח, עם תנאי סף פורמליים מינימליים להתקבל כראש ישיבה או כמחנך: "האיש הזה הוא בגדר נהג ללא רישיון, שעולה לכביש החינוכי ללא הכשרה"
בין הנער הצעיר ב"ישיבה קטנה" (המקבילה לחטיבת הביניים והתיכון) לחברה החרדית, נרקם קשר עמוק ותלותי, המהווה למעשה את הבסיס להצטרפותו של הנער לקהילה החרדית, הדוגלת בלימוד התורה כדרך חיים.
הררי מילים נכתבו על המונח "חברת הלומדים", אולם דיון פרקטי על מה שמתרחש בין כתליה של "הישיבה קטנה", דומה שטרם נעשה.
היה כל קושי להתקבל למוסד: מוצאו אשכנזי, משפחתו מיוחסת וציוניו סבירים. אלא שבאותה ישיבה מובילה, מסתבר, הציונים הבינוניים של הנער לא הספיקו. לא הועילה גם העובדה שהוא לא אהב במיוחד ללמוד גמרא, וחמתו של ראש הישיבה על הסחורה הבלי מוצלחת שהגיעה אליו, גברה מיום ליום.
לאחד מן הנערים שפרץ בבכי אל מול ההתרחשות המשפילה, הסביר המשגיח כי התלמידים נהגו כשורה, שכן "הם מחו על כבוד רבם". ההתנהגות הזו לא הייתה יכולה להתרחש אלמלא ידעו הנערים כי רבם האהוב תומך בה.
מעמדה של המשפחה כולה, ויוביל בסופו של התהליך למציאת שידוך "שווה". אלא שלא כל תלמיד מסוגל לשרוד בישיבה מובילה, שהדרישות בה – בהתאם. זו לא עוד תופעה של "תלמיד חלש" – אלא יש לה הקשר חברתי רחב יותר.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
מעל למוסד הרגיש הזה, הקולט ילדים בגילאי 13-17, לא מתנהל כמעט כל פיקוח. תנאי סף פורמליים-מינימליים להתקבל כמחנך, מורה, או מנהל רוחני – לא באמת קיימים. ואף שמעל לפני השטח השיטה, לכאורה, פועלת כשורה – בפועל נעשות טעויות קשות במוסד חסר החוקים הפורמליים הזה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- שיעור תנ"ך: עקידת יצחק והאמת האלוהית/ פרופ' אוריאל סימון
- פרשת סדום: האב סרסר בבנותיו - הבנות אנסו אותו / מיכל טיקוצ'ינסקי
- אחרי שנים - מרדכי בן דוד בדרך לאלבום: שיר חדש בבכורה
כזה הוא סיפורו של שוקי, שאביו ביקש לרשום אותו לאחת "הישיבות הקטנות" הטובות בעירו. לשוקי לא
החצר האחורית של הישיבות:
מאכערים, אפליה והרבה כסף
אליעזר היון
הכירו את "הרשם": האיש שיקבע היכן ילמדו הילדים החרדים, בלי קשר ליכולותיהם הלימודיות, למבחני כניסה או לתעודות. המלחמה על התלמידים החרדים "הטובים" שווה לישיבות לא מעט כסף, ו"רשם" טוב עשוי להרוויח גם 50 אלף דולרים לעונה. הצצה לביזנס הלוהט במגזר החרדי: הרשמה לישיבות
"באחד הימים ניגש הרב לבן שלי", מספר נפתלי, אביו של שוקי, "ואמר לו: 'עדיף שתלך לנקות את השולחנות במטבח. בלימוד התורה לא יצא ממך כלום בלאו הכי'. אין לך מושג מה משפט מהסוג הזה עלול לגרום לילד בן 14, המחונך על האידיאל של לימוד התורה כערך עליון".
נפתלי פנה לר"מים (הרבנים המלמדים בישיבה), ושאל אותם כיצד ראש הישיבה מתבטא כך? הם ענו לו: 'עזוב, זה ההומור שלו. אל תתרגש'. "אלא שלבן שלי" הוא אומר, "ה'הומור' הזה היה קטלני, ועד היום רישומה של התנהגות ראש הישיבה ניכר בו. הוא איבד אמון במערכת, ורק כעת הוא מתחיל, ברוך ה', להתאושש".
במקרה אחר, מספר האב, החליט הנער להגיש לרב מאמר תורני שכתב. אלא שראש הישיבה סירב אפילו להעיף מבט בטקסט, בנימוק שהנער "מדמיין שהוא יודע ללמוד". "האיש הזה הוא בגדר נהג ללא רישיון. הוא עולה לכביש החינוכי ללא כל הכשרה, ועלול לרצוח ילדים בדהירה שלו".
נערים "מועפים" מהישיבה בלי פיקוח
נפתלי לא לבד. באחת הישיבות המובילות בירושלים, החליט "המשגיח" (המנהל הרוחני האחראי על ההתנהגות המוסרית של הבחורים) להרחיק את אחד התלמידים בגין עבירת משמעת לא בלתי סבירה. אלא שהלה סירב לעזוב, והופיע בחדר השיעורים (כיתה).
המשגיח סירב לפתוח בשיעורו עד שקבוצת תלמידים פרצה בזעקות, והשליכה את הנער החוצה.
קרנות, גמ"חים ועמותות:
האברכים במצוקה, ואיפה המדינה?
אליעזר היון
אומללות ומצוקה מדרדרות משפחות של אברכים להלוואות שלא יוכלו להחזיר, ולמעגל עוני אינסופי. גם מי שרוצים לצאת מהכולל ולהתפרנס, מגלים בדרך הקשה ששערי השוק נעולים בפניהם. הדרך להפוך אותם לחלק משוק העבודה עוד ארוכה ודורשת טיפול שורש, רק שאת הכפפה הזו אין מי שירים
באותה שכונה פועלת ישיבה נוספת, הנחשבת גם כן כמובילה, וגם שם החליט ראש הישיבה להרחיק את אחד הנערים. אברך תלמיד חכם, קרוב משפחה של אותו נער, ניגש לראש הישיבה והפציר בו שיאפשר לנער להישאר בישיבה, כאשר הוא ערב לכך שהוא ישתפר בלימודו. אלא שראש הישיבה סירב, והסביר לאיש ברצינות תהומית כי הנער מורחק לא בשל הישגיו הלימודיים החלשים, אלא מאחר שהוא "נחשד על משכב זכור".
האברך ששוחח עמנו ביקש להבהיר כי החשד שתלה ראש הישיבה בנער היה לא מבוסס ואף לא נכון. הוא קובל גם נגד המחסור בכלים מקצועיים להתמודד עם ההשלכות של חברה נפרדת על הזהות המינית של נערים בגיל ההתבגרות. אך לא פחות מכך – על הקלות הבלתי נסבלת של ה"העפה" מהישיבה.
לראש הישיבה יש כוח "להעיף" מהמוסד נערים על כל סיבה שבעולם: החל בעניינים טריוויאליים כגון חבלה ברכוש וצפייה בסרטים, ועד לחשד ב"מעשים אסורים חמורים", כמו למשל חיוג לערוץ תוכן הכולל "שיחות למבוגרים".
הכירו את "מלחמת החברוּתוֹת"
פסיכולוג התנהגותי המטפל בנערים בחברה החרדית, מסביר כי מדובר בתופעה קיימת – אך לא בהכרח רחבה, שמקורה בנורמה החברתית-חרדית ולפיה לגבר החרדי יש התמחות בדיסציפלינה אחת: לימודי תורה וגמרא. כמעט כל מי שחפץ להמשיך במסלול התורני, מחפש לעצמו משרה נחשקת באחת הישיבות המובילות, ואם הוא גם מוכשר ובעל קשרים - הוא מצליח להשיג מינוי.
(צילום: עמית שאבי)
כתוצאה מכך, עילויים רבים (מהמשפחות הנכונות) מוכשרים בלימודי קודש, אך לאו דווקא בפדגוגיה, ומגיעים לעמדות מפתח רגישות כמו ראשות ישיבה קטנה, או ניהול חינוכי של נערים בני 13, בלי כישורים אמיתייים.
אלא שאבנר, רשם חרדי מוכר (אברך העוסק ברישום תלמידים לישיבות קטנות), טוען מנגד כי לא זו "הבעיה" של הישיבות קטנות. הוא מתאר בעיה חברתית הנובעת מהרצון ל"מיתוג" נכון של כלל המשפחה. הישיבות הקטנות המובילות מבקשות לשמור על המוניטין שלהן – וההורים מצדם, שואפים שילדיהם יהיו רשומים למוסדות מן הסוג הזה. הרצון למיתוג קיים אמנם בכל חברה אנושית, רק שבחברה החרדית הוא מקיף את כלל המשפחה ומשפיע על כל החלקים שבה.
התחלה טובה ב"ישיבה קטנה" מובילה, משמעה המשך לימודים ב"ישיבה גדולה" נחשבת, מה שיקבע את
תעלומת הגרפיטי:
מי אתה "אומץ לחרדים"?
טלי פרקש
הוא עובד כרב חרדי-ליטאי בישיבה מוכרת, שמדקלם לתלמידיו את המסרים הצפויים - אך איש לא מנחש שבלילות הוא הופך ל"אומץ לחרדים", אמן הגרפיטי שמשגע את המגזר. "אני מוחה נגד ה'מה יגידו' וחוסר הכלת השונה שיש אצלנו", הוא מספר בראיון מיוחד ל-ynet
ה'רשם' מציין דוגמה מייצגת לאותה מורכבות חברתית – מוסד ה”חברותות”: בישיבה קטנה שבה תוכן הלימודים היחידי הוא תלמוד ומפרשיו, נקבעים מעמדות התלמידים על פי "החברותא" שלצידם. מלבד השיעורים הנמסרים בכל יום, מבלים הנערים פרק זמן ניכר בלימוד עצמי, בצוותא עם תלמיד נוסף – הוא ה"חברותא". זהותו קובעת, למעשה, את מעמדו החברתי של התלמיד. נער שהשיג "חברותא" נחשב, יזכה לרוב גם לסטטוס גבוה יותר.
בעיות חברתיות של נערים בגיל העשרה הן כמעט נורמה בחברה המערבית, אלא שבישיבות הן מקבלות ביטוי בדרך שונה לגמרי. "הפעם הראשונה שבה גיליתי את המושג 'חברה', הייתה בישיבה הקטנה", נזכר שמוליק (38). "בחיידר לא היתה לנו כל מודעות ל'כוח' הזה שנקרא חברה. פתאם חשוב מאוד מה אתה לובש, איזה סוג של כובע או של נעליים - וגם מי החברים שלך. המעמד שלך נקבע על פי הכישורים החברתיים והלימודיים שלך, וזה מקבל ביטוי ב'חברותות'".
איך נקבעות ה"חברוּתוֹת"?
בכל "הישיבות הקטנות", וגם ברבות מן ה"גדולות", מתקיים מוסד שנקרא "שוק חברותות". ביום בהיר
נוהגים אחרת:
עם ליבה, בלי אפליה: החרדים של בלגיה
טלי פרקש
הילדים דוברים חמש שפות, אין אפליה בקבלה לבתי הספר, חלק מהמורים כלל אינם יהודים - ומשרד החינוך הבלגי מפעיל פיקוח הדוק. ד"ר לטם פרי-חזן ערכה מחקר מקיף על החינוך החרדי בבלגיה, בניסיון לבדוק מדוע מה שמתאים לחובשי הכיפות השחורות שם - הוא "גוואלד" בישראל
אחד, אחרי הרבה רחש-לחש מתחת לפני השטח, הופך אולם הלימודים למרקחה, וכולם משוחחים עם כולם מתוך מטרה להשיג חברותות נחשבות, לקראת ה"זמן" (הסמסטר) הבא.
מהלך האירוע מזכיר מלחמה: איש לא מדבר על זה באופן רשמי קודם לכן, אך משנורתה הירייה הראשונה – המהומה בלתי נמנעת. הכל "מתפוצץ" (כך במקור), ואיש כבר לא יכול לסובב את הגלגל אחורנית.
במערך השיקולים למציאת "חברותא" הולמת, נמצאים בהחלט אלמנטים לימודיים וכישוריים, ועם זאת, "שוק החברותות" מציין, למעשה, את היררכיית המעמדות בישיבה. הכוחות החזקים - התלמידים המצטיינים לימודית וחברתית - מגיעים ביניהם להסכמה על לימוד משותף כבר בשלב מוקדם, ובכך מסמנים למעמדות הנמוכים יותר את המשך ה"עיסקאות", כאשר כל רובד מנסה להשיג חברותא נחשבת יותר, ובכך לטפס ממעמדו הנוכחי לסטטוס גבוה יותר.
אחת התוצאות הבלתי נמנעות היא, כמובן, מעמדה של השכבה הנמוכה. התלמידים שנותרים אחרונים, נאלצים לבחור את בני זוגם ב"משחק כיסאות" לא סימפטי, ואולי גם אכזרי, כשבכך משתקפת בעצם זהותם החברתית הירודה.
ילדים בתחתית שרשרת המזון
לעתים קרובות מנסים ראשי הישיבות להילחם בתופעה עוד זמן רב לפני תום שנת הלימוד, מחשש שקביעת החברותות לקראת השנה הבאה תפגע במתח הלימודים, אך התלמידים לא מצייתים. הרב יעקב א', ממייסדי אחת הישיבות המובילות בקריית ספר, מאשר את קיומו של "שוק חברותות", ואומר כי "אנחנו לא מתערבים".
"מה אנחנו יכולים לעשות?" הוא מגיב. "אם בחור א' רוצה ללמוד עם בחור ב', למה שאני אתערב? אם אתה בחור חלש, אתה תקבל בחור חלש. זו המציאות. קביעת החברותות בהחלט קובעת את המעמד שלך בישיבה, כמו שבחברה הכללית המעמד של נער יוכרע על פי הצלחתו בספורט, למשל".
"ההורים אשמים" קובע לעומת זאת אבנר הרשם בפסקנות. "כולם רוצים שילדיהם ילמדו במוסדות נחשבים, וערכים כמו תמיכה רגשית, והתאמה בין אופיו של הנער לרוח הצוות - כלל לא נלקחים בחשבון. כאשר התלמיד לא מספיק מוכשר, וגם כישוריו החברתיים לוקים בחסר, הוא יורד בשרשרת המזון עד לתחתית, וזו תופעה רחבה".
ובכל זאת, הישיבות לא צריכות לדאוג גם לחלשים?
"לא כל סטודנט מתאים לאוניברסיטת קולומביה, ולא כל מי שעשה בגרות יכול להתקבל לייל. חבל שההורים לא מבינים את זה".
הכל טוב ויפה בהקשר של אוניברסיטאות, אלא שאנו מדברים בנערים בני 13-17, המגיעים למוסדות המכונים "ישיבות קדושות" מתוך מטרה להתקרב לאלוקים, באמצעות לימוד התורה ותיקון המידות. האם ראשי ישיבות חסרי ניסיון חינוכי, הדוחקים את החלשים באמצעות מערך חברתי אליטיסטי, מהווים הגשמה של האידיאלים הללו? מסופקני.
מעמד התלמיד כרוך ב"חברותא" שלו
צילום: יואב פרידמן
מומלצים
