הנומרולוגית העתיקה מהמורה – ותיאלץ לשלם

ב-2002 נכחה אלה שונייה בקורס במסגרת "האגודה לפיתוח מודעות", ולימים נמצא תוכן השיעורים בספר שפרסמה. היא תשלם 85 אלף שקל

עו"ד ארז הרכביפורסם: 04.11.15 , 18:34

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה שאלה שונייה, מחברת הספר "הנומרולוגיה של האלף השלישי", העתיקה קטעים שלמים מקורס שבו נכחה, בלי רשות ובלי לתת קרדיט. בעקבות תביעה שהגיש נגדה המורה באותו קורס, שרון רון, נקבע כי היא תפצה אותו ב-85 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-2002 לימד רון קורס בנומרולוגיה במסגרת "האגודה לפיתוח המודעות". התובע מציג עצמו כמי שפיתח שיטה ייחודית לאבחון נומרולוגי בעזרת חיבור בין חישובים נומרולוגיים מוכרים לאיברי גוף האדם. כעבור כמה שנים הוא החל לשמוע מתלמידיו יותר ויותר שהחומרים שהוא מלמד נמצאים בספריה של מישהי שפעם נכחה בקורס שלו. הוא בדק את הספרים וחשכו עיניו.

תביעה

של מי הקלפים? אסטרולוגית נתבעה והפסידה

עו"ד דורון תמיר

דווקא את זה היא לא צפתה: אסטרולוגית קנתה קלפים מאמנית, אבל חרף התחייבותה, היא השתמשה בהם בלי לתת לקרדיט. זה יעלה לה 55 אלף שקל

של מי הקלפים? אסטרולוגית נתבעה והפסידה

ב-2010 הוא הגיש תביעה נגד שונייה ונגד ההוצאה לאור שבה טען שהיא העתיקה את תוכן ההרצאות שלו והדפים שחילק לספרה שפרסמה. הוא הציג דפי תרגול וכן מחברות של תלמידיו מהקורס של 2002, שבו השתתפה שונייה. לדבריו היא הפרה את זכות היוצרים שלו ואת הזכות המוסרית שלו בכך שלא העניקה לו קרדיט על דבריו. הוא דרש פיצויים וכן עתר לצווי מניעה נגד הנתבעות לחדול מהפצת הספרים.

שונייה טענה מנגד שהיא שיותר מ-50 שנה היא עוסקת בנומרולוגיה ובתחומי מיסטיקה אחרים. לדבריה היא כתבה את הספר הראשון שלה עוד ב-1993 על סמך מקורות רבים ובעיקר זרים, הרבה לפני שפגשה ברון. היא ציינה שלדעתה הוא שרלטן שלא המציא דבר, גורו עם קבוצת מאמינים שעשו יד-אחת נגדה באמצעות יצירת ראיות שקריות והעתקות של חומרים שלה, במטרה להאדיר את שמו ולפגוע בשמה.

היא סיפרה שאמנם נכחה בחלק מהשיעורים באותו קורס ב-2002, אך לא כתלמידה אלא כמחליפתה של מנהלת האגודה. היא הגישה תביעה נגדית שבה טענה כי רון הוא זה שהעתיק מספריה.

לא מקרי

עוד לפני שנכנסה לעומק התביעה דחתה השופטת ענת ברון את התביעה הנגדית והבהירה שטענותיה של שונייה "הופרחו סתם כך לחלל האוויר" ללא שום ביסוס. כמו כן, הבהירה, הנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט עותק כלשהו של טיוטה מלאה לספרה שקדמה למועדים שבהם נכחה בקורס של התובע.

לאחר שהשוותה בין קטעים מספרה של שונייה לבין המחברות מהקורס הגיעה השופטת למסקנה ש"בין הקטעים המפורטים לעיל קיים דמיון כזה, שאין זה סביר להניח שהוא פרי המקריות או של סיבה דומה, להוציא העתקה".

לפיכך נקבע ששונייה וההוצאה לאור הפרו את זכויות היוצרים של רון, ולכן להן ישלמו לו פיצויים בסך 60 אלף שקל והוצאות בסך 25 אלף שקל. אמנם התובע ביקש פיצויים גבוהים יותר, אך השופטת הסבירה שהקטעים מתוך יצירתו לא מהווים את עיקר הספר מבחינה כמותית ומהותית. מסיבה זו, וגם בשל הזמן שחלף, איסור על שיווק הספרים או השמדתם אינם סבירים בנסיבות אלה.

בנוסף קיבלה השופטת ברון את הודעת צד שלישי שהגישה ההוצאה לאור נגד שונייה, וקבעה כי שהיא תשפה את ההוצאה לאור בסכום הפיצוי וכן תשלם לה הוצאות בסך 15 אלף שקל.