על קו הזינוק: המירוץ לאוסקר מתחיל
סרטים תקופתיים מעכשיו, וכאלו מן העבר הרחוק, דרמות אישיות ומותחני אקשן ומדע בדיוני - כולם בהוליווד מכירים את העדפותיהם של חברי האקדמיה האמריקנית ומכוונים אליהם את מועמדיהם לאוסקר. עם פתיחת עונת הפרסים, הכירו את הסרטים שמתחילים את המירוץ לטקס האוסקר שיתקיים ב-28 בפברואר
סקירות סטטיסטיות, מחקרי תוכן, קבוצות מיקוד בצירוף כל מיני חישובים ומשוואות שונות ומשונות - כל אלה הם מנת חלקם של האולפנים הגדולים בהוליווד שמנסים למצוא את הנוסחה הבטוחה ליצירת שלאגרים קופתיים לקיץ, ומנגד להעריך את הסיכונים ולהערך אליהם. כמובן שזה לא עוזר הרבה. קשה לבנות על הטעם של ההמונים, והתחרות על הלב שלהם מטורפת. הצלחות אדירות לא חסר, אבל גם לא פלופים מהדהדים. אבל אז מגיע החורף - והמפיקים מפנים מבט לתחרות על פרס האוסקר. ופה דווקא הנוסחה די ברורה, בין השאר כי היוצרים בוחרים לעצמם על פי העדפותיהם האישיות.
המירוץ לטקס האוסקר - שיתקיים ב-28 בפברואר, 2016 - מבוסס על בחירותיהם של חברי האקדמיה האמריקנית לטלוויזיה וקולנוע, הלא הם המפיקים, הבמאים, השחקנים ושאר ממלאי התפקידים בתעשיית הסרטים של הוליווד. הם לא בהכרח מחניפים לקהל הרחב או פונים לטעם הפופולארי שלו, אבל לא פעם הופכים ללהיטים קופתיים בעצמם. כך או כך, מעטים הם סרטי גיבורי העל, פנטזיות האקשן והמדע בדיוני שזוכים למועמדות. אם אתה יוצר סרט לאוסקר כדי שהוא יהיה דרמה תקופתית, אם אפשר שמבוססת על סיפור אמיתי. כך או כך, זוהי הנוסחה המנצחת - גם השנה.
בשלב מוקדם זה של עונת האוסקרים, המירוץ עדיין פתוח לכולם ורבים הם אלו שרואים עצמם כמועמדים פוטנציאלים, ואכן חלקם הגדול יכול להיחשב כדרמה היסטורית. מה שמעניין הוא שיותר ויותר מהסרטים התקופתיים הללו מעלים סיפורים מהשנים האחרונות - כמעט ורודפים אחרי מהדורות החדשות, ומגיבים לאג'נדות עכשוויות מהמילניום הנוכחי והעשורים האחרונים של המאה ה-20 - אשר מביאים את הצייטגייסט שלנו כיום. מולם יש את אלו הנוסטלגיים, שמספרים סיפורים מפעם. אלו הולכים ופוחתים, ועדיין במשחק. והנה הם פה לפניכם, ביחד עם המועמדים הפוטנציאלים האחרים.
העבר עדיין פה
אם יש מכנה משותף עיקרי לרוב רובם של הסרטים העכשוויים הרי שהיא ברורה וניכרת ומעמידה במרכזה את האדם הפשוט הנאבק בממסד - יהיה זה הממשל האמריקני, וול סטריט, הכנסיה הקתולית או אפילו ליגת ה-NFL. כאלו הם הסרטים הבאים:
"ספוטלייט" - סרטו של הבמאי טום מקארת'י נחשב כרגע לפייבוריט מבין המועמדים הפוטנציאלים ונראה כי מקומו מובטח בעשירייה שתתייצב בטקס האוסקר. העלילה מתרחשת ב-2004 ומלווה את מאבקם העיקש של עיתונאי עיתון הבוסטון גלוב לחשיפת רשת כמרים פדופילים שהתנהלה בחסות הכנסיה הקתולית, והושתקה על ידה. מארק רופאלו, רייצ'ל מקאדמס, ליב שרייבר, סטנלי טוצ'י פה וכך גם מייקל קיטון - אתם בטח זוכרים שהוא הוביל את הזוכה הגדול האחרון "בירדמן".
"Truth" - עוד סיפור של עיתונאים לוחמניים מ-2004, אך בניגוד לצוות "ספוטלייט", הם לא זכו בפוליצר - ולמעשה הרסו לעצמם את הקריירה. רוברט רדפורד מככב בתפקיד המגיש הוותיק של CBS דן ראת'ר, וקייט בלנשט כמפיקה הנאמנה מרי מייפס. הדרמה של ג'יימס ואנדרבילט מגוללת את סיפור מפלתם בעקבות תחקיר שפרסמו על עברו הצבאי של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, שהתבסס על ניירת שנחשדה כמפוברקת. את המחיר הם היו צריכים לשלם ובגדול.
"סטיב ג'ובס" - שיתוף הפעולה בין המפיק סקוט רודין והתסריטאי אהרון סורקין כמעט והניב להם את הפרס הגדול ב-2010 עם סיפורו של מארק צוקרברג "הרשת החברתית". עכשיו הם מנסים להסתער מחדש על הפסלון המוזהב עם עוד סיפור של נציג דור הסטארט-אפ, סטיב ג'ובס. כל כך הרבה סרטים נעשו בדמותו, אבל הבמאי דני בויל לקח על עצמו את האתגר. קשה יותר היה למצוא שחקן שיסכים לגלם אותו. לאונרדו דיקפריו ואחריו כריסטיאן בייל - סיכמו והתחרטו.
מייקל פאסבנדר היה זה שזכה מההפקר ומוביל את הסרט בתפקיד הראשי כשלצדו קייט ווינסלט, סת' רוגן וג'ף דניאלס. הוא מגלם את ג'ובס הנרקסיסט, שכמו צוקרברג אחריו מתעלם מהקרובים לו ביותר, ושוקע במגלומניה כאביר אומת ההייטק. הסרט מלווה אותו מאז ייסוד חברת אפל בשנות ה-80 ועד להשקת האיי-מק בסוף הניינטיז. היום ג'ובס כבר לא בין החיים, אבל רוחו שורה מעלינו - כמו הענן לאייפון. אבל יש באג: הן הקהל והן המבקרים לא נלהבים, וסיכוייו בנסיגה משמעותית.
"ג'וי" - ג'ניפר לורנס משאירה מאחוריה את קטניס אברדין מ"משחקי הרעב", ומיד מתבגרת לדמותה של ג'וי מנגאנו - אם חד הורית שהפכה ליזמית והקימה בניינטיז אימפריה עסקית מהזן של ערוץ הקניות. דיוויד או. ראסל הוא הבמאי כך שהמועמדות לאוסקר בטוחה. עם הזוג הקבוע שלו - לורנס את ברדלי קופר, וגם רוברט דה-נירו, איזבלה רוסליני ודיאן לאד, ג'וי שאחראית על המצאת ה-Miracle Mop, יכולה גם לזכות בפסלון.
"The Big Short" - במאי הקומדיות אדם מקי יצר דרמה צינית מקריסת וול סטריט ב-2008, והוא משתמש בספרו של מייקל לואיס שסוקר את פעילותם המפוקפקת של כמה סוחרי מניות שחזו את המשבר ואף עשו ממנו כסף. זה נראה כמו שילוב בין הדוקו זוכה האוסקר "Indside Job" ל"הזאב מוול סטריט". כריסטיאן בייל, ראיין גוסלינג ובראד פיט הם נבחרת חלומות גברית - גם בחליפה. לצדם מריסה טומיי, מליסה לאו וסטיב קארל משלימים קאסט מדהים, בנושא מרתק.
"Concussion" - אותו מייקל לואיס גם כתב את הספר "מאניבול" עליו התבססה דרמת הספורט בכיכובו של בראד פיט, שהיתה מועמדת לאוסקר ב-2012 ו"הזדמנות שניה" בכיכובה של סנדרה בולוק ב-2010. אפשר לצפות להצלחה דומה בסרטו של פיטר לנדסמן, שעובר לחדרי הטיפולים בהובלת וויל סמית'. הנסיך המגניב מבל אייר הרבה פחות קוּל בתור הרופא הניגרי בנט אומאלו, אך פועלו חשוב יותר: מאבקו לחשיפת נזקי זעזועי המוח - תופעה מסוכנת לחיי שחקני ליגת ה-NFL, ולא פחות מכך לכיסם של ראשיה שביקשו להשתיקו.
"Straight Outta Compton" - הדרמה המוזיקלית של פ. גארי גריי לא היתה אמורה להיכנס למירוץ, וגם יציאתה לא סונכרנה בהתאם. אבל ההצלחה הקופתית המפתיעה והרצון לתת במה ממסדית להרכב הראפ האנטי-ממסדי NWA פותחים לה פתח.
"Beasts of No Nation" - קרי פוקנאגה משאיר מאחור את שדה הקטל של לואיזיאנה שיצר בסדרה "בלש אמיתי", ויוצא בשליחות נטפליקס לאפריקה, שם שדות הקטל אינם פנטזיה אלא מציאות יומיומית. סרט המלחמה מלווה נער ששכל את הוריו במלחמת אזרחים אכזרית במדינה דמיונית במערב היבשת. בעל כורחו הוא חוזה בזוועות מדממות ואף לוקח בהן חלק בתמיכת מפקד הכנופיה אותו מגלם אידריס אלבה. הנער הגנאי אברהם עטא גונב ממנו את ההצגה בתפקידו הראשון.
"סיקאריו" - לא צריך ללכת עד לאפריקה כדי לחפש זוועות. כאלה יש גם במכסיקו, ממש מעבר לגבול הדרומי של ארצות ברית. זוהי זירת ההתרחשות של מותחן האקשן המצמרר שביים דני וילנב הקנדי. יש פה תמונה עגומה של אכזריות ברוטלית של קרטלי הסמים, ואכזריות ערמומית יותר לכאורה אלגנטית (ועדיין, נוראית) מצד רשויות החוק האמריקניות. בין לבין זוהי אמילי בלאנט שמנסה לכוון את המצפן המוסרי שלה. ג'וש ברולין ובניסיו דל טורו מפריעים לה כאנשי השטח.
סרטים בטעם של פעם
עושים אותם בהווה, אבל הם משחזרים ימים עברו - ימים רחוקים רחוקים, לעתים מרגשים, לעתים אפשר ללמוד מהם משהו, אבל הם לא ממש נוכחים בחיינו כיום.
"גשר המרגלים" - מדובר בפרויקט החדש של סטיבן שפילברג, מה שמבטיח את מקומו בין המועמדים הסופיים. זה שטום הנקס פה רק מקדם את סיכויי הזכייה שלו. הוא מגלם את עורך הדין ג'יימס ב. דונובן שנשכר על ידי הממשל האמריקני כדי לייצג אותו במשא ומתן לחילופי השבויים עם ברית המועצות (המרגל הסובייטי רודולף אבל מצד אחד, טייס הקרב פרנסיס גארי פאוורס מצד שני) בעיצומה של המלחמה הקרה. דרמת בית משפט שהתרחשה במציאות.
"ברוקלין" - לאירופה יש סיפורי הגירה ופליטות בימים אלה, בארצות הברית צריכים לחזור לאמצע המאה ה-20, וזהו הרקע לדרמה שביים ג'ון קרואלי ומפלסת דרכה לקדמת המירוץ. זהו סיפור אהבה שמתרחש על רקע הגירת אזרחים מאירלנד לניו יורק. סירשה רונאן בת ה-21 מרשימה בתפקיד הראשי ולצדה דואנל גליסון שמצא זמן להפקה עם כל הבלגן של "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר", בו הוא משתתף (רונאן אגב נבחנה לתפקיד הראשי ולא התקבלה).
"קארול" - הרומן הלסבי של פטרישיה הייסמית' "מחיר המלח" עובד על ידי טוד היינס לקולנוע ומספר על סיפור אהבה ניו יורקי בין אישה בוגרת מבוססת ומשועממת שבוחרת לעצמה נתיב חדש ודי אמיץ בשנות ה-40 השמרניות. קייט בלנטש ורוני מארה מככבות בסרט בעל נופך קלאסי משהו. היום כמעט ולא עושים סרטים כאלה.
"הנערה הדנית" - עוד סרט להט"בי מוקדם הוא זה המוקדש לדמותה של לילי אלבי, מהטרנסג'נדריות הראשונות, אשר עברה ניתוח לשינוי מין בדנמרק של תחילת המאה הקודמת. הבמאי הבריטי טום הופר חובב התקופה ("נאום המלך") ונהנה מהופעתו של זוכה האוסקר אדי רדמיין בגרסתה הנשית והגברית של לילי, ולצדו אמבר הרד המגלמת את בת זוגה.
"סופרגט" - עוד גילוי עוצמה נשית יש בסרטה של הבמאית הבריטית שרה גברון, אליה חוברים קרי מליגן, הלנה בונהאם-קרטר ומריל סטריפ - מה שמבטיח לפחות את עירנותם של חברי האקדמיה. מדובר בסרט הראשון שצולם בבית הנבחרים הבריטי והוא אכן נוגע לפוליטיקה ולמחאה החברתית של האזרחיות מסוף המאה ה-19 בדרישה לזכות בחירה לנשים.
"הבן של שאול" - סרט שואה אחד לפחות חייב להיות בתמונה, גם אם הוא בא מאירופה. לאסלו נמש ההונגרי עשה הרבה רעש בפסטיבל קאן עם סרט הבכורה שלו (תסריטו גובש בחממת הקולנוע בירושלים) שמציג את זוועות אושוויץ מנקודת מבטו של איש הזונדר קומנדו, הנחוש לקבור את גופת בנו המת. יחודו של הסרט האינטנסיבי במבע הקולנועי שלו. ראשו של הגיבור ממלא את הפריים, בעוד שסביבו אווירה דחוסה של מוות. זה עושה את זה לאנשי האקדמיה - גם בהונגרית.
"אהבה וחסד" - עוד נקודה ישראלית - אם מתעקשים לחפש אחת - נמצאת מאחורי הסרט הביוגרפי על חייו ויצירתו של בריאן ווילסון - הלא הוא סולן להקת הביץ' בויז. ביל פוהלד ביים לפי התסריט המורכב של אורן מוברמן, שמשלב בין שנות ה-60 העליזות בהן פרחו ווילסון הצעיר וחבריו במצעדי הפזמונים לבין עולמו המדכדך כבוגר. פול דאנו וג'ון קיוזאק מגלמים אותו מפה ומפה.
פשוט דרמות
לפעמים סיטואציות אנושיות לא זקוקות להקשר תקופתי, ויש מקום גם לסיפורים קטנים ובדיוניים לחלוטין.
"חדר" - אחד המתחרים הבולטים במירוץ הוא הפקה קטנה עם לב ענק, אותה יצר הבמאי האירי לני אברמסון. מדובר בעיבוד לרומן של אמה דונהיו מ-2010, ובו סיפור הישרדותם של אם צעירה ובנה בן החמש בתוך חדר מבודד בו נכלאו, ואחר כך באוויר הפתוח מלא הגירויים והסכנות. הסרט זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל טורונטו מה שמציב אותו אוטומטית בקדמת המירוץ. ההופעה של ברי לארסון והילד ג'ייקוב טרימבליי תורמים לכך הרבה.
"נעורים" - פאולו סורנטינו כבר זכה באוסקר הזר לפני שנתיים עם "יפה לנצח" על חדוות החיים בגיל השלישי. היצירה הנפלאה ההיא היתה דוברת איטלקית, אז הפעם קורה משהו דומה באנגלית. מייקל קיין בן ה-82 והארווי קייטל בן ה-76 משתלבים בחזון הוויזואלי העשיר של הבמאי המבריק כאמנים המזדקנים להם בנחת בבית הארחה בשוויץ הפסטורלית. אחד מהם משאיר את יצירתו מאחור, השני נאבק עליה ללא פשרות. השינוי יגיע בין טראומה לנחמה.
"45 שנים" - טום קורטני בן ה-78 היה מועמד לאוסקר כבר ב-1966 כשחקן משנה על "דוקטור ז'יוואגו" (ואחר כך כשחקן ראשי ב-1984 על "המלביש"). שרלוט רמפלינג בת ה-69 לא היתה שם עדיין, אך היא שחקנית אהובה ששברה לבבות לאורך השנים. כשהשניים נפגשים לסיפור על זוגיות ארוכה שמתערערת, מפתה לבחור בהם ובבמאי שלהם, אנדרו היי בן ה-42.
מערבונים, מדע בדיוני ושאר הז'אנרים
זה עדיין לא דבר של מה בכך, אבל נוכחותם של יצירות אקשן, מדע בדיוני ואפילו אימה לא מודרות יותר ממפת הסיכויים לאוסקר. אם יש הלימה בין שגשוג קופתי להצלחה בקרב חברי האקדמיה, סביר להניח שתמצאו אותה פה.
"האיש שנולד מחדש" - אלחנדרו גונסאלס אינייריטו יצא מטקס האוסקר האחרון כמנצח הגדול עם "בירדמן" שמתרחש רובו ככולו בתיאטרון ניו יורקי. ועכשיו הוא מאיים לעשות זאת שוב - הפעם במרחבים הקפואים של קנדה. זהו מערבון מחוספס ואלים העוקב אחר קרב ההישרדות של לאונרדו דיקפריו מול תנאי מזג אוויר קשים וגורמים עוינים. הוא ננטש למות על ידי חבריו (בהם טום הארדי), ויוצא לרדוף אחריהם. כבר מהטריילר ברור שמדובר בעוד חוויה ויזואלית יוצאת דופן. לצד סצנות האקשן המרהיבות, זוהי המצלמה הנעה והנמרצת של עמנואל לובצקי שמבטיחה לו אוסקר, ואולי לסרט כולו.
"שמונת השנואים" - במבט ראשון מהטריילרים, סרטו החדש של קוונטין טרנטינו נראה כמו זה של אינייריטו. שניהם מתרחשים בנופים המושלגים של צפון אמריקה, ויש בהם עלילת נקמה. אלא שקורט ראסל, סמואל ל. ג'קסון, ברוס דרן, מייקל מאדסן ושאר מכריו הוותיקים של טרנטינו מדברים הרבה, וכוחם בדיאלוגים שכתב הבמאי ובוקעים בגרונם כאש חיה. כמובן שיש בו גם אקדחים אמיתיים וקליעים מעופפים בכל מקום, בנוסף לשטיקים הרגילים של הילד הרע של הוליווד.
"להציל את מארק וואטני" - אין פה שלג בכלל, רק מרבדים של חול אדמדם. כך זה נראה במאדים - כנראה. דרמת המדע הבדיוני המושקעת בכיכובו של מאט דיימון היא אחת ההפתעות הנעימות של הוליווד השנה, והיא מבשרת על תחייתו של רידלי סקוט. יש פה כמעט הכל חוץ מאקשן: מדע, הומור, מתח, דילמות. ההצלחה האדירה בקופות מבהירה: השמיים הם לא הגבול, גם לא ירח או המאדים. ואחרי ש"כוח משיכה" פתח לאקדמיה את המוח, גם האוסקר בהישג יד.
"מקס הזועם: כביש הזעם" - גם בעולם הפוסט-אפוקליפטי של מקס יש רק חול וחול, אבל אין מה לאכול. גם לא לשתות. נראה מופרך שיצירת האקשן הבלתי פוסקת של ג'ורג' מילר תזכה למועמדות לאוסקר, אבל כך גורסים רבים בארצות הברית. אם הם צודקים, זה יקרה בגלל החזון הוויזואלי היומרני של הבמאי והאפקטיביות של סצנות הפעולה - לבטח לא בגלל העלילה והופעתם של טום הארדי ושרליז ת'רון.
ורגע, לא שכחנו מישהו? ובכן, "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" נעול הרמטית עד ליציאתו לאקרנים באמצע דצמבר. חולה הסרטן דניאל פליטווד חזה בו לפני מותו, אך בלוקאספילם ודיסני לא מתכוונים לערוך הקרנה מוקדמת לחבר המבקרים האמריקני. עד שנציגיו יצפו בו, יפוג התאריך הסופי להגשת מועמדות. לא נורא, ג'יי.ג'יי. אברמס וצוותו יכולים מראש לוותר על האוסקר. עזבו נוסחאות - הציפיות עצומות, והשיאים קופתיים ישברו לבטח. זה הסרט הגדול של 2015 בכל מקרה.
