ניצחון חלקי של 'אפרודיטה' בתביעת לשון הרע

זכיינית של חנויות ההלבשה התחתונה בקניון בראשון לציון הפיצה שהרשת נמצאת תחת חקירה של רשות המסים. זה יעלה לה 22 אלף שקל

עו"ד רועי ויסמןפורסם: 12.11.15 , 23:15

בית משפט השלום בראשל"צ קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעת לשון שהגישה רשת ההלבשה התחתונה "אפרודיטה" נגד מרים דז'לדטי, זכיינית שהפעילה שתי חנויות בקניון הזהב בעיר. השופט ארז יקואל קבע שאמירות כגון "גנב" ו"רמאי" לא מהוות לשון הרע, אבל מנגד, הפצת שקר שלפיו הרשת נמצאת תחת חקירה של רשות המסים עלולה להשפיע על גורלה הכלכלי ועל קשריה העסקיים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

את התביעה הגישה הרשת באוגוסט 2013 בטענה שדז'לדטי הפיצה עליה שמועות לא מבוססות בקרב גורמים עסקיים כמו זכיינים וספקים, והמשיכה לעשות כן גם לאחר שהפסיקה להפעיל את החנויות בזיכיון. בכך, נטען, פעלה הזכיינית בכוונה לפגוע בשמה הטוב ובפרנסתה, בניגוד לחוק.

תביעה

לשון הרע: כתבה בפייסבוק "משרד של ליצנים"

עו"ד נעמי לנדאו

עובדת שפוטרה מחברת חקירות השמיצה את מעסיקיה בפוסט ברשת החברתית. כשתבעה פיצויי פיטורים היא גילתה שהיה לכך מחיר

לשון הרע: כתבה בפייסבוק "משרד של ליצנים"

הרשת ריכזה את האמירות של דז'לדטי לשני פרסומים נטענים. בראשון היא כינתה את בעל הרשת "גנב", "רמאי", "שקרן" ו"נוכל". ובשני היא הפיצה כי מתנהלת נגד הרשת חקירת מע"מ על הנפקת חשבוניות כפולות, ולכן היא נמצאת בסכנת קריסה כלכלית. הרשת ביקשה שדז'לדטי תפצה אותה, ללא הוכחת נזק, ב-100 אלף שקל על כל פרסום, ושתפרסם מכתב התנצלות בעיתון בנוסח שיאושר על ידה.

דז'לדטי הכחישה את הדברים וטענה שהרשת לא הוכיחה אותן ואף לא פירטה היכן ומתי הן נאמרו או פורסמו. בכל אופן, הוסיפה, גם אם נאמרו אי-אילו דברים, הרי שהיו אמת.

סגן הנשיאה ארז יקואל קיבל את התביעה בחלקה ופיצל את הפרסומים לשניים. לגבי הפרסום הראשון נקבע שהוא כולל גידופים וקללות שאינם נכנסים בהכרח תחת לשון הרע. במקרה זה, סבר השופט, הרשת לא באמת ייחסה לאמירות חשיבות או פגיעה ממשית, מה גם שהן נאמרו בשיחות אישיות שניהלה הנתבעת מול אדם אחד ולא מול קהל רחב.

השופט השתכנע שאמירות כגון "רמאי" ו"נוכל" ככל הנראה מביעות את דעתה הסובייקטיבית של דז'לדטי והיא נלווית לסכסוך המתמשך בינה לבין הרשת, ולפיכך החליט לדחות את הטענה כי מדובר בפרסום לשון הרע.

ואולם, הוא לא סבר כך בנוגע לפרסום השני, שלדעתו בהחלט עלול לפגוע ברשת, ולכן הוא בגדר לשון הרע. להפיץ על חברה כי מתנהלת נגדה חקירת מע"מ וכי היא בסכנת קריסה "אינה עניין של מה בכך ויכולה להיות בעלת השלכות הרות גורל על עתידה הכלכלי ועל קשריה העסקיים", כתב השופט.

השופט דחה את טענתה של דז'לדטי שלפיה באמירותיה יש אמת, משום שבעת הפצת השמועה הן לא היו נכונות (לאחר מכן, רשויות המס אכן הגיעו אל הרשת). עם זאת הוא קבע כי דז'לדטי לא נהגה בזדון וברשעות, אבל היה בהתנהלותה חוסר תום לב, ולכן אין מקום לחייב אותה במלוא הפיצוי המתאפשר לפי החוק, כפי שדרשה התובעת.

לבסוף פסק השופט יקואל כי דז'לדטי תשלם לתובעת פיצוי מתון בסך 22 אלף שקל עבור הפרסום השני בלבד. השופט גם דחה את בקשת התובעת בדבר ההתנצלות, שכן החוק אינו מאפשר לו לחייב את הנתבעת להתנצל.