קונים עצמנו לדעת וגם תורמים לזיהום

בין חג הרווקים הסיני לבלייק פריידי האמריקני, כשבפתח חגיגת הקניות שלפני חג המולד, המכירות שוברות שוב ושוב שיאים. זה לא סוד שהאפשרויות היום כמעט בלתי מוגבלות, שאפשר לקנות בכל מקום ובכל שעה ומבלי לצאת מהבית ושהמחירים מצחיקים, בטח אם משווים אותם למחירים בחנויות המקומיות. נכון, לא ממש רואים או ממששים את מה שקונים, צריך להתאזר בסבלנות עד שהפריטים מגיעים לישראל וצולחים את המעבר בדואר ולפעמים אנחנו אפילו מגלים שקנינו חתול בשק, אבל מה שחשוב זה שאנחנו מרגישים שלא "דופקים" אותנו שוב.

עוד טורים של פרופ' עדי וולפסון

הנגב הוא לא פח הזבל של המדינה

ככה לא מפחיתים פליטות גזי חממה

חינוך סביבתי מתחיל מהבית

הכל כלול כולל כדור הארץ

בואו נשים לרגע את עניין החיסכון הכלכלי בצד, ונשאל את עצמנו מה מבין הדברים שקנינו היינו צריכים באמת? לשם התחלה, חפשו בבית: בארונות, במדפים ובמחסנים, ותראו כמה פריטים קניתם לאחרונה, מה עשיתם איתם וכמה מהם שימשו אתכם לאורך זמן? אם תערכו רשימה שכזאת אני בטוח שתגלו שרבים מהמוצרים שיש לכם בבית לא הייתם צריכים ואתם אפילו לא זוכרים מתי קניתם אותם ולמה. ואתם יודעים מה, אפילו ידעתם את כל זה מראש.

אז בכל זאת למה קניתם? מאותן הסיבות שמופיעות מעלה, כי האפשרויות היום כמעט בלתי מוגבלות, ואפשר לקנות בכל מקום ובכל שעה ומבלי לצאת מהבית וכי המחירים מצחיקים. אבל יש עוד הרבה סיבות לתרבות הקניות בחברת השפע. ריגוש, שעמום, מעמד חברתי וכבוד, הם רק חלק מהסיבות, ובקנייה ברשת התחושות הללו לרוב מתעצמות. סקרים שנערכו בכל העולם מראים שכולם קונים יותר ויותר באינטרנט. אמנם בישראל, כמו תמיד, הטרנד הגיע קצת באיחור, אבל מאז שהגיע הגל הוא שטף וסחף את כולם. לראייה, סקרים שונים מעלים שבשנים האחרונות כ-80% מהגולשים בישראל רכשו מוצרים ברשת ושאנחנו מובילים עולמיים בתחום.

אבל לצרכנות הזאת יש חצר אחורית מאוד גדולה, שרובנו ככולנו מתעלמים ממנה לחלוטין. ראשית, בכדי לייצר את המוצרים בעלויות אפסיות (מפני שאת הרווח הגדול עושים לרוב כל המתווכים בדרך ולאו דווקא היצרנים עצמם) צריך עובדים רבים, שיעבדו סביב השעון בתנאים לא תנאים, ללא שעות עבודה מסודרות ושלא נדבר על מנוחה, ללא תנאים בסיסיים של היגיינה ושמירה על הבריאות, ללא הסעדה ועוד. בתעשיות הללו, שמרוכזות במדינות המזרח ובאזורים נדחים ונכשלים, מעסיקים גם ילדים קטנים רבים, בניגוד לכל החוקים והתקנות. לבסוף, כל העובדים הללו מקבלים שכר זהום, לא רק בהשוואה לשכר שלנו אלא גם מבחינת יכולת הקנייה שלהם במקום בו הם גרים. כך שבזמן שאתם יושבים מול המחשב במשרד המרווח או בבית לאחר העבודה וקונים חולצה או ג'ינס לילד באתר בסין, הילד של מישהו אחר עומד עכשיו מול מכונת ענק או סוחב שקים וארגזים ועובד בשבילכם.

הייצור המוגבר של מוצרים מוביל גם להתדלדלות במשאבי כדור הארץ ולפגיעה משמעותית באיכות הסביבה המתבטאת בזיהום אוויר, קרקע ומים ובפליטות גזי חממה. על פי ארגון הבריאות העולמי, כ-80% מאוכלוסיית העולם כיום מתגוררת באזורים שבהם יש סכנה לביטחון מים, ויותר ממיליארד אנשים בעולם לא נגישים למים זורמים ונקיים באופן קבוע. צריכת הפלדה, לדוגמה, שצפויה לגדול ב-80% בשני העשורים הקרובים, מאיימת על מרבצי המנגן, הכרום והניקל שמשמשים בה כתוספים. במקביל, לאחרונה ארגון הבריאות העולמי קבע כי זיהום האוויר מוביל לתמותה

 בטרם עת של 7 מיליון בני אדם מדי שנה, כאשר בישראל מדובר על בין 1,000-2,000 איש בשנה. אולם גם כאן המשוואה מאוד ברורה, אנחנו מבזבזים את משאבינו וצורכים מוצרים כאילו אין מחר ודואגים שאת המפעל המזהם יעבירו רחוק מהבית שלנו לעיר או למדינה אחרת.

הצרכנות המודרנית היא כבר מזמן אבי כל חטא. אנחנו צורכים את עצמנו לבלי דעת, כמעט בלי להרגיש, אפילו אם אנחנו מחשיבים את עצמנו לבעלי מודעות סביבתית וחברתית. באופן גס אנחנו עושים הפרדה ברורה בין השאיפה לאיכות חיים ולסביבה בריאה וראויה לנו ולקרובנו לבין איכות החיים והסביבה של אלה שצריכים לספק את צרכינו. אנחנו גם מפרידים בין המוצרים שאנחנו רוכשים למשאבים המשמשים לייצורם, ואפילו מוכנים למחזר יותר מבלי להפחית את הכמות שאנחנו קונים במקור. אז כשאתם נגשים לחגיגת הקניות הבאה, קחו בחשבון שלקנות רק מה שצריך הוא הפתרון הזול יותר, המוסרי יותר והידידותי יותר לסביבה.

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון