של מי הדירה הזו בכלל? כולם שיקרו בפוליגרף
תושבת קריית ים סיכמה עם זוג שכנים על רכישת דירתם כדי לנצל את המשכנתה המסובסדת שקיבלו מהמדינה. זה נגמר בבית המשפט
בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש לאחרונה לפסוק בתביעה בין תושבת קריית ים לבין זוג שכניה, שנסובה על העברה מפוקפקת של דירה מצד לצד: בני הזוג, שזכו למשכנתה מסובסדת לעולים חדשים, סיכמו עם השכנה על מכירת הדירה ועזבו אותה, אבל התחרטו לאחר שבע שנים. בתום ההליך המשפטי ביניהם, ואף ששני הצדדים נמצאו משקרים בפוליגרף,
קבעה השופטת שאמנם שני הצדדים ניסו לרמות את המדינה, אבל הדירה תישאר של השכנה.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- אין הנחה? פשרה בין "סינמה סיטי" לקשישים
- המורה יקבל שכר של שנה - כי לא פוטר בזמן
- שלח עובדת לפסיכיאטר. ביהמ"ש: זו לשון הרע
- המסלול השתנה, המטיילת נפלה. מה הפיצוי?
את הדירה ברחוב מוהליבר בקריית ים קנו בני הזוג ב-1997, וזמן קצר לאחר מכן נוצר הקשר עם השכנה מהקומה התחתונה. ב-1999 הגיעו הצדדים להסכם בעל פה לפיו הדירה תעבור לידיה תמורת 13 אלף דולר, והיא תשלם במקומם את המשכנתה שנותרה.
תביעה
טען שאשתו בגדה בו – אבל נכשל בפוליגרף
עו"ד ענת גוטליב שטיינמץ
גבר שעזב את אשתו בטענה שקיימה יחסי מין עם קרוב משפחתה הגיש תביעת גירושים. הדיינים הסכימו למכונת אמת שתוצאותיה היו מפתיעות
לדבריה, בני הזוג הסבירו לה שאי אפשר להעביר את הזכויות בדירה עד שהמשכנתה תשולם במלואה, מאחר שהם קיבלו תנאים מועדפים לעולים חדשים. השכנה, שנתנה בהם אמון, הסתפקה בייפוי כוח כללי לביצוע פעולות בדירה.
ב-2006 חזרו לפתע בני הזוג וביקשו לגור בדירה בתמורה לתשלום המשכנתה והארנונה. לטענת השכנה היא נתנה להם לחזור גם כי לא מצאה שוכר אחר וגם כי בתמימותה לא שיערה שהבא הולך לקרות. ואכן זמן קצר לאחר מכן הודיעו לה בני הזוג שהם לא מתכוונים לעזוב, מאחר שהדירה עדיין שלהם.
מופתעת ומאוכזבת היא פנתה באוגוסט 2013 לבית המשפט בבקשה שיצהיר כי הזכויות בדירה שלה. אלא שבני הזוג הציגו בדיונים גרסה שונה: לטענתם הם מעולם לא מכרו לשכנה את הדירה, אלא בסך הכול נתנו לה לשמור עליה בזמן שהם עברו למרכז. לדבריהם, לא הגיוני שהתובעת הסכימה לעסקה שבמסגרתה עליה להמתין 27 שנה כדי לרשום את הדירה על שמה, והסבירו שנתנו לה ייפוי כוח כדי שתוכל לקבל היתרי בנייה לתוספות בדירה.
זעקת ההגינות
על בסיס הראיות בתיק השתכנעה השופטת שושנה שטמר בגרסתה של התובעת, וזאת אף שמתוצאות בדיקות הפוליגרף שהסכימו הצדדים לעשות, עולה כי שניהם משקרים. לדעת השופטת, לא סביר שהנתבעים נתנו לתובעת ייפוי כוח כה רחב, שאינו מתאים לעסקת שכירות, כשלמעשה הם לא מכירים אותה.
השופטת הסבירה שכדי שעסקת המכר תהיה תקפה יש להציג מסמך בכתב, אולם במקרה זה מתקיימת "זעקת ההגינות", שכן הנתבעים ניצלו את תמימות התובעת ותום לבה כשנכנסו לדירה כעבור שנים רבות, והשתמשו בעובדה שהדירה עדיין רשומה על שמם לטובתם.
אלא שגם התובעת לא הייתה טלית שכולה תכלת. השופטת שטמר ציינה שמההסכם עולה ריח של אי חוקיות, מאחר שבני הזוג העבירו לשכנה את זכויותיהם למשכנתה מסובסדת של עולים חדשים, והמדינה היא זאת שניזוקה מהעסקה. ובכל זאת, במקום לבטל את ההסכם, העדיפה השופטת לקבל אותו ולא להחזיר את הדירה לרשות הנתבעים.
משכך, ומאחר שלהבנתה הצדדים עשו יד אחת כדי לתת זכויות לתובעת שלא עמדה בקריטריונים, השופטת החליטה שלא לפסוק הוצאות לטובת התובעת שזכתה בתיק, וקבעה שכל אחד מהצדדים ישלם למדינה הוצאות בסך 8,000 שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד בנימין שקד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד דמטרי פולין
- עו"ד עמית נסים ממשרד עוה"ד מינצר כרמון , נסים עוסק בתחום המקרקעין
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
