המחשבות שתוקעות אתכם ואלו שיאפשרו להגשים חלומות
יש בתוכנו שני קולות: זה שמקטין אותנו ונכנע לפחד להעז והקול שמדרבן אותנו ומאמין שנצליח. אנחנו בוחרים לאיזה מהקולות לתת מקום ומי מהם שולט על חיינו ומניע אותם
לא טוב לך. העבודה משעממת אותך, מיצית את עצמך. הגיע הזמן לעזוב, לחפש מקום חדש ולנוע קדימה, אבל את לא עושה כלום. את אומרת לעצמך שהמצב במשק לא טוב, שבטח תצטרכי להתפשר בשכר ומי יודע אם בכלל יהיה לך טוב במקום אחר. את גם משכנעת את עצמך שלא כל כך רע לך, המשכורת בסדר ו"אז מה אם משעמם לי, אולי אני מפונקת?". אז את נשארת וסובלת.
הטורים הקודמים בסדרה:
רודפים אחר הבלתי מושג? עדיף שתיהנו ממה שיש
אפשר לנצח את ההתמכרות: רק צריך להחליט
שחררו את העבר המיותר - כדי לזכות בחופש
בתוך תוכך את יודעת שאת זקוקה לשינוי, אבל במקום לעשות אותו, את מספרת לעצמך סיפורים. את ממציאה סיפורים שתוקעים אותך באותו מקום, עם אותו דיכאון. זה לא חדש, ככה את חיה, ככה התרגלת. לא לזוז, לא להעז - לקטר ולהישאר.
את לא לבד, כולנו מספרים לעצמנו סיפורים כל הזמן. למשל: "אני לא מספיק טוב", "זה לא יצליח", "זה גדול עלי", "אני שמנה", "אני כזה כישלון", "אין לי מספיק אומץ", וגם "כל הגברים בוגדניים" או "עוד לא מצאתי מישהו שיתאים לי".
המשותף לכל הסיפורים הללו הוא שהם רק סיפורים, הם לא המציאות. אבל הם מייצרים מציאות כי אם הסיפורים שאתם מספרים לעצמכם על עצמכם שליליים, סקפטיים, מקטינים ותוקעים. גם המציאות שלכם תהיה בהתאם: אפורה, שגרתית, משעממת ומתסכלת.
להעז ולנסות
אם הסיפורים הללו הורסים את חיינו או לפחות מעכבים אותם, למה אנחנו ממשיכים לספר אותם לעצמנו? כי אנחנו פוחדים. אנחנו פוחדים להעז, להתנסות, ולהשתנות. אנחנו ממציאים לעצמנו סיפורים שניכשל, שניפגע, שנצטער על מה שעשינו. כדי לשכנע את עצמנו שאין ברירה אלא להמשיך ולחיות ככה.
אנחנו גם מביאים הוכחות מהעבר: "עובדה שלא הצלחתי", "עובדה שהיא עזבה", "עובדה שבפעם האחרונה שביקשתי העלאה, קיבלתי סירוב. אז למה בכלל להתחיל עם זה?".
יכול להיות שתיכשלו. בואו נהיה כנים עם עצמנו, בחיים האלה אין ביטחון ואין שום דבר ודאי. אנחנו עלולים למות מחר, לחלות או שיעזבו אותנו או שיפטרו אותנו. הכל אפשרי. האם זו סיבה מספיק טובה לא לעשות כלום, להימנע משינוי, לדשדש במקום - או אולי דווקא להיפך?
כשאנחנו לא עושים כלום, אנחנו לא באמת שולטים בחיים שלנו, אלא החיים שלנו שולטים בנו. לעומת זאת, אם אנחנו בוחרים לזוז, לחפש, לבדוק, להחליף, להפתיע את עצמנו, אנחנו לוקחים את השליטה לידינו.
חבקו את הפחד
חוסר הוודאות ואי הידיעה, הם הדברים הכי ודאיים בחיים שלנו. במקום לפחוד מהם, בואו נחגוג אותם. בואו נבדוק לאן אנחנו באמת יכולים להגיע, נחקור את התשוקות שלנו, וננסה להגשים את החלומות הכי כמוסים. בואו נכיר את עצמנו, נתקרב למי שאנחנו באמת ונחיה את חיינו במלואם. צבעוניים, שמחים, נועזים ומעוררי השראה.
איך נעשה את זה? פשוט, נשנה את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, ננסח אותם אחרת ונכתוב אותם מחדש. במקום סיפורים מוכרים, משמימים ומונעים, נחבר סיפורים אופטימיים, משמחים, אנרגטיים, מלאי תקווה. למשל, "ברור שאני יכול", "קטן עלי", "בא לי ללכת על זה", "אין לי ספק שאני אצליח", "התפקיד הזה מתאים לי בול", "אני סומכת על גברים", "אני יודע שאני אתחתן עם האישה הזאת".
תקראו את המשפטים הללו שוב ושוב ושימו לב מה קורה לכם בגוף. כיצד הוא מתרחב, איך הריאות מתמלאות באוויר, חיוך עולה בזוויות הפה, מחשבות שמחות צצות פתאום ורצון עז לעשות משהו שיניע אתכם לפעולה. עכשיו. ממש עכשיו. קוראים לזה לחיות.
הכותב הוא מאמן למנהיגות
ולתקשורת