המינהל טעה – בעל קרקע יקבל 550 אלף שקל

תיק שנשלח למקום הלא נכון גרם לעיכוב של תשע שנים בשינוי ייעוד של שטח מתעשייה למגורים. החוכר תבע את מינהל מקרקעי ישראל על הנזק שנגרם לו

עו"ד אמנון ימרפורסם: 28.11.15 , 08:23

תשע שנים לקח למינהל מקרקעי ישראל לשנות את ייעוד הקרקע של שטח בצפון מתעשייה למגורים. בית משפט השלום בחיפה קבע שמדובר ברשלנות וחייב לאחרונה את המינהל לפצות ביותר הוא חייב את המינהל לפצות את החוכר ביותר מ-550 אלף שקל על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהעיכוב הלא סביר.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

לפני כ-35 שנים נחתם הסכם חכירה שבמסגרתו התיר מינהל מקרקעי ישראל לחוכר להפעיל נגריה באותו מתחם, זאת אף שהתב"ע יועדה למגורים בלבד. ב-1996 המינהל גילה את הטעות והנגריה נסגרה. בינתיים הוצע לבעליה לחדש את חוזה החכירה, הפעם לשם שימוש למגורים תמורת תשלום דמי חכירה התואמים את הייעוד החדש (והיקר יותר).

ייצוגית:

מינהל מקרקעי ישראל ישלם 3.8 מיליון

עו"ד אורי פלד

לאורך שנים המינהל לא שילם ריבית והפרשי הצמדה כדין לזכאים שניצחו בבית משפט. בהסדר פשרה נקבע שהוא ישלם לכל הזכאים מהעשור האחרון

ייצוגית: מינהל מקרקעי ישראל ישלם 3.8 מיליון

בעל הנגריה נענה, שילם את מלוא הכספים וקיבל מהמינהל הודעה שהעניין הועבר לטיפול במחלקת החוזים. אלא שהשנים חלפו וחוזה החכירה לא נשלח. רק כמה שנים לאחר מכן התברר כי התיק הועבר בטעות לארכיב ונגנז. רק ב-2008 התגלתה גם הטעות הזאת והחוכר הגיש תביעה נגד המינהל בטענה שהשיהוי בשינוי הייעוד גרם לו נזקים שבהם גידול בהוצאות הבנייה, הפסד רווחים והחזר תשלומים ששילם ביתר לצורך שינוי הייעוד.

המינהל טען מנגד שהתובע לא פעל באופן סביר להקטנת הנזק, למשל באמצעות הגשת בקשה לשימוש חורג בקרקע, על מנת שיתאפשר לו להמשיך להפעיל את הנגרייה.

בנובמבר 2012 קיבל השופט אחסאן כנעאן את התביעה, קבע כי המינהל התרשל בטיפול בהסבת החכירה והורה לתובע להוכיח את נזקיו.

בפסק הדין שניתן לפני כמה ימים ועסק בסוגיית הנזקים דחה השופט כנעאן את טענת של המינהל. הוא קבע כי אין זה סביר לדרוש מהתובע – שבאותה תקופה כבר השכיר את הנגרייה לאחרים – להכריח את השוכרים להגיש בקשה לשינוי ייעוד תוך הכנסתם להוצאות כלכליות. מעבר לכך, הוסיף, המינהל לא יכול לטעון שמילוי אחר הוראותיו, כלומר, סגירת הנגרייה, היא למעשה הפרה של חובת הקטנת הנזק.

השופט הסכים עם טענת התובע שלפיה לאורך השנים האמירו עלויות הבנייה, ואילו היה מתחיל בבנייה בתחילת שנות ה-2000 לא היה צריך להשקיע סכומים גבוהים כפי שהשקיע אחרי שהייעוד שונה. לאחר שהשופט דחה את הערכת השמאית מטעם המינהל, הוא העמיד את סכום הפיצוי ברכיב זה על 368,280 שקל. כמו כן נקבע כי התובע שילם ביתר על הערכת הקרקע למגורים, ולכן על המינהל להחזיר לו 173,016 שקל.

ואולם, השופט לא סבר שלתובע מגיע פיצוי על שלילת יכולת השימוש בקרקע, וזאת משום שהתובע טען בעצמו כי ביקש לבנות על הקרקע בית לבנותיו. המשמעות היא כי לא נגרם לו הפסד במובן זה שלא התכוון להשכיר אותה ולהפיק ממנה רווחים.

בסופו של דבר חויב המינהל לשלם לתובע 541,296 שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מ-2008. בנוסף חויב המינהל בהוצאות משפט של 20 אלף שקל ושכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל.