רזו עשרות ק"ג והתחילו לרוץ - עכשיו הם מאמנים אחרים

עידית בודה (41) מגבעת שמואל החליטה יום אחד, לפני כשנתיים, שהיא לוקחת את עצמה בידיים. "בתי הגדולה התאמנה לריצת 2 ק"מ במסגרת בחינות הבגרות שלה. היא דחקה בי שוב ושוב להצטרף אליה לאימונים, אבל אני הבהרתי לה ולעצמי שאני זקנה מדי, שמנה מדי ושאין סיכוי שאני יכולה לרוץ יותר ממטר בלי למות", היא נזכרת. "ערב אחד יצאנו לאימון משותף בפארק הלאומי, היא לריצה ואני להליכה. קבענו שניפגש בתום האימון בחניה. כעבור כשעה, כששבתי למכונית, היא לא הגיעה".

קיראו עוד

ממידה 46 למידה 38: עידית סופסוף לובשת שמלות

המורה לחינוך גופני שרזה 52 קילו ב-5 חודשים

"הברכיים לא כואבות יותר". רובי רזה 25 ק"ג

האימון הקליל היה לדרמה מורטת עצבים. "צילצלתי לנייד שלה עשרות פעמים ללא מענה. הדקות חלפו והסרטים שרצו לי בראש נעשו איומים מדקה לדקה. בצר לי, פניתי לחבורה של בחורים נחמדים, יוצאי סיירת כלשהי, שהתנדבו בשמחה למפות איתי את הפארק. צורפתי לראש הצוות שהציע שנרוץ לעבר אחד החניונים, ששם נמצאת נקודת סיור של פקחי הפארק.

"כך מצאתי את עצמי רצה מחניון לחניון, עד שנתבשרנו שהילדה נמצאה בריאה ושלמה והיא אף רוטנת על מה בכלל המהומה. בדרך הביתה, אחרי שיבשו הדמעות על האיחוד המרגש, הן התחילו לזלוג מחדש כשהבנתי שאני יכולה לרוץ".

ומאותו הפי אנד הפכה בודה, אדריכלית פנים נשואה ואם לארבעה, לאצנית בלתי ניתנת לעצירה. "במקרה או שלא, כעבור יומיים מצאתי את עצמי רשומה לקבוצת ריצה בפארק. מאז הריצה הפכה להיות חלק בלתי נפרד מחיי. לילדה שלום. הבגרות עברה בהצלחה מרובה, ואני כבר מזמן עוקפת אותה בסיבוב".

צפו בעידית ודודי מספרים על הדרך שעברו:

ליהנות מהיכולת המנטלית של הספורט

הדרך אל האני האתלטי החדש שלה לא הייתה קלה או קצרה. "במשך 18 שנות האמהות שלי המשקל העודף סביב הריונות ולידות היה נושא רגיש בחיי", אומרת בודה. "למרות המרווחים בין הילדים, מעולם לא חזרתי למצבי טרום הלידות. צברתי לא מעט קילוגרמים מיותרים, והעיסוק בפעילות ספורטיבית ירד יחד עם עליית עודפי המשקל. לפני כ־8 שנים ילדתי את בתי הרביעית לאחר היריון מתיש, שכלל רעלת היריון קשה וניתוח קיסרי.

"ההתאוששות הייתה ארוכה מאוד, והחלום הכי ספורטיבי שלי באותה תקופה היה להתיישב בכוחות עצמי על הרצפה. כן, זה היה מצבי. במשך כמה חודשים התקשיתי בפעולות הכי פשוטות, מה שגרם לתסכול, להשמנה ולהימנעות כללית מכל פעילות ספורטיבית. אחרי שהחלמתי ניסיתי לאט־לאט לחזור למשטר של אכילה מאוזנת והליכות, אבל לא התמדתי בהן יותר מחודש־חודשיים".

לאחר שהייתה לאצנית מצטיינת והשילה מעליה 15 ק"ג, נרשמה בודה ללימודי הדרכה לריצות ארוכות במכון וינגייט, וכיום היא עוסקת בכך בהצלחה רבה. "בימי שישי אני מאמנת עם עוד שתי מאמנות שעת כושר לנשים על שפת הים, ופעמיים נוספות בשבוע אני מאמנת עם עוד קבוצת מאמנים אימונים פונקציונליים בפארק פתח־תקווה. כמובן שעודף משקל זו לא אופציה כשאת מאמנת בעצמך, אבל זה קרה עוד הרבה לפני שהפכתי למאמנת בעצמי.

"ככל שתהליך הריצה הפך להיות חלק ממני הבנתי שאם אני רוצה להשתפר ולהגיע לתוצאות, גם התזונה היא חלק מהעניין. חברתי לאנשים המתאימים שהראו לי את הדרך הנכונה והמקצועית להגיע לאן שאני רוצה, ואני מאושרת. יום שלא נפתח או נסגר במדי ספורט הוא יום מבוזבז. גם השמלות והעקבים במהלך היום נראים טוב יותר על אדם שמתאמן. אני מאמינה שיש משהו בריצה שהופך את האנשים להיות טובים יותר".

ככל שתרוצו יותר, יהיו לכם יותר אנרגיות. עידית בודה

יש לך טיפים למי שרוצה להתחיל לרוץ?

"קומו מוקדם בבוקר כדי להתחיל בספורט, תנסו את השעות שדווקא נראות לכם הכי הזויות, זה מאריך את היום ומספיקים יותר. ככל שתעשו יותר תתמלאו באנרגיות ותספיקו יותר. תאמינו שאתם יכולים לעשות הכל, יש לכם כוחות אדירים, תיהנו מהמשמעת ומהיכולת הגופנית והמנטלית שהספורט מחדד וכך תגשימו את כל החלומות שלכם.

"תזכרו שהכל בראש שלכם: תכננו, חשבו ודייקו. קחו בחשבון את האימונים, הארוחות, סדר היום, המטרות והיעדים בכל תחומי החיים. אין מה להיות ספונטניים. תמצאו את המאמן הנכון — חיבור אישי והכוונה נכונה עושים את ההבדל. חפשו את המקצוענים והתמסרו לתהליך. תעמדו על השילוש: ספורט, תזונה ומנוחה. אי־אפשר להזניח אף אחד מהם".

להתחיל מחדש

גם דודי בן נעים (47) מגבעת שמואל, ספרן נשוי ואב לארבעה, עבר מהפך מהכורסה אל מסלול הריצה. "לאורך כל ילדותי הייתי שמן ולא עסקתי בספורט", הוא מספר. "תחביביי העיקריים היו צמודי כורסה, בעיקר קריאה וצפייה בסרטים. לאחר החתונה נוספו לי בכל שנה כשני קילוגרמים נוספים, כך שאחרי 20 שנות נישואים שקלתי 153 ק"ג. קרבת מקום עבודתי לבית איפשרה לי לשמור על מינימום של הליכה, כך שנאלצתי ללכת מדי יום כ־20 דקות בכל כיוון, אבל גם במרחק הליכה קצר זה לפעמים התעצלתי והזמנתי מונית בסוף יום עבודה".

השינוי הגיע אחרי שכל שיטות הדיאטה לא עזרו. "המדדים הבריאותיים היו עדיין תקינים, אולם לאט הערכים גדלו, וחששתי ממחלת הסוכרת. עשיתי ניתוח בריאטרי, הקרוי שרוול ומטרתו להקטין את נפח הקיבה. תוך שישה חודשים הורדתי כ־60 ק"ג ואחרי שנה 75 ק"ג. הניתוח היווה עבורי הזדמנות לאתחול מחדש למערכת הגוף: למדתי לשנות את הרגלי התזונה, לגלות שכמות קטנה של אוכל מספיקה להפעיל את הגוף ושאנחנו מכניסים כמויות הרבה יותר מדי גדולות ממה שהגוף זקוק לו".

לפי הנחיות הרופא הוא יצא לצעידות מתונות. "התחלתי בהליכה של חצי שעה שלוש פעמים בשבוע והגדלתי את הזמן למשך כשעה וחצי ויותר. ההליכה הואצה והרגשתי שהנשימה פחות מאומצת, בחרתי מסלולי הליכה רחוקים, אם כי עדיין לא הרגשתי נעים בממדי גופי הגדולים והתחלתי לשלב קטעי ריצה.

בכל פעם אמרתי לעצמי 'רק עד העמוד, עד הרמזור, עד הצומת', כך הגדלתי את המרחקים. אחרי שנה כבר רצתי עשרה ק"מ והשתתפתי עם ילדיי במרוץ של עירנו. מאז הספקתי לרוץ חצאי מרתון בתל־אביב ובירושלים. עד היום אני שומר על אותה שגרה: שלוש פעמים בשבוע אני יוצא מהבית לריצה לפי הכוחות 7־10 ק"מ, נוסע באופניים לעבודה ובעיר ומשתדל לעלות במדרגות ולא במעלית".

למי שרוצה ללכת בעקבותיו מזכיר בן נעים שהשינוי לוקח זמן, "אבל צריך להתחיל. התייחסו לשגרת האימונים כמו אל מרשם לתרופה — חייבים לעשות, אחר כך כבר תבוא ההנאה. אל תקבעו מטרות לא ריאליות, 'אימון כל יום של שעה', 'תוך חצי שנה מרתון', כי התסכול מחוסר עמידה במטרות יביא לעזיבת הכל. תבחרו ספורט שאתם אוהבים: אתם תחרותיים? שחקנים קבוצתיים? משחקי כדור? רכיבת אופניים? שאלו את עצמכם את כל השאלות הללו ופעלו בהתאם. אם קשה לכם לבד, צרפו חבר'ה, הצטרפו לקבוצה. תבקשו מבני המשפחה ומהקרובים שיחמיאו לכם. פתטי? אולי, אבל זה עובד וממריץ".

התיייחסו לאימונים כאל מרשם לתרופה. דודי בן נעים

דיכאון קשה

מוטי כהן (41), רווק מתל־אביב, עבר דרך ארוכה עד שהפך למאמן כושר וטכנאי ב"אנרג'ים ספורט". "מאז שאני זוכר את עצמי, עוד מהגן, הייתי ילד שמן", הוא אומר, "מתחמק מכל פעילות ספורט, משחקי חברה או כדור ומתבייש בגופי, נחבא אל הכלים, מה שהשפיע גם על המצב החברתי שלי במהלך כל הילדות".

הוא גדל בארה"ב ופיתח בקלות חיבה יתרה למזון מהיר ומזיק. "הייתי אוכל לא בריא, בעיקר ממתקים וג'אנק פוד, מה שהשפיע על המצב הבריאותי שלי, פיתחתי אסתמה, זה היה בשבילי עוד תירוץ לא לעשות ספורט ורק לאכול עוד ועוד כפיצוי כמו מעגל שלא נגמר.

גם הוא נכשל בכל הדיאטות שניסה. "לא שיניתי הרגלים, רק הרעבתי את עצמי ואחרי ירידה קטנה הייתי עולה מיד בחזרה. מעולם לא התרגלתי לתזונה בריאה ומעולם לא עשיתי כושר, עד למשקל השיא שלי שהיה 160 קילו. הבילוי המועדף עליי מגיל העשרה ועד גיל 34 היה על הספה מול הטלוויזיה בטרנינג עם פיצה".

השינוי חל רק אחרי שעלה לישראל. "זה היה אחרי דיכאון קשה והרעה במצב הבריאותי בשל המשקל העודף. אורתופד אמר לי שכאבי רגליים שסבלתי מהם נגרמו מהמשקל. תזונאית נתנה לי תפריט והמליצה לי להיכנס לכושר. חבר טוב הביא לי הליכון הביתה, כי בהתחלה לא הרגשתי בנוח לעשות כושר ליד אנשים אחרים".

בשלב הבא הוא מצא לעצמו מאמן אישי. "היו לי הרבה משברים, נפילות, עצירות בירידה, קשיי אנרגיה. בחודשים הראשונים ירדתי 30 קילו, ואחרי זה היה תהליך מאוד קשה וארוך, שלווה בהמון משברים. כדי שלא להישבר בניתי לעצמי תוכנית יעדים ובכל יעד שכבשתי צ'יפרתי את עצמי, למשל, על ידי פיתה עם חומוס אחרי חצי שנה של עבודה קשה.

"אני הכי זוכר את המשקל 98. נתקעתי עליו כחצי שנה. הלכתי שוב לדיאטנית, והיא אמרה לי שזה כנראה המשקל שהגוף שלי רגיל אליו ושאוותר על לרדת עוד. אבל אני לא ויתרתי והחלטתי להעלות הילוך. הלכתי לקורס מאמנים בכירים בכושר, עשיתי עוד כושר בצורה יותר נכונה ואכלתי באופן מותאם וכך הגעתי למשקל הנוכחי, 81 קילו. אני שומר על המשקל הזה כבר יותר משנה. ברור שהעיסוק שלי מאוד מסייע לי לשמור על משקל ועל כושר".

"רואה בשינוי לידה מחדש". מוטי כהן(צילום: צביקה טישלר)

"אני אוהב לאמן אנשים שרוצים לעשות שינוי ומהפך בחייהם, לעבור איתם את התהליך המשמעותי בחייהם ולתרום מהניסיון שלי. אני רואה בשינוי הזה ממש לידה מחדש וגם מאתגר את עצמי: מכניס אימון חדש, מעלה דרגת מאמץ ולא נותן לגוף לנוח. אני מרגיש שאני לא עובד, אלא משחק ונהנה כל היום. אני ממליץ לצלם כמה שיותר ולתעד כל שבוע, לקבוע אימונים קבועים ביומן ולהחליף תוכנית כל חודשיים בערך, כדי לבנות את התהליך בצורה מבוקרת והדרגתית. גייסו את המשפחה והחברים שלכם כדי לתמוך בכם, כי זהו מפתח להצלחה".

רעב לחיים

אצל אוהד רפאלי (43), נשוי, אב והבעלים של חברת "רפאלי פרסומים" מרמת־גן, ענייני המשקל, הבריאות והכושר פגעו קשות גם בבריאות הנפש. "פעם הייתי מבואס על החיים", הוא מודה בפשטות. "חייתי עם אישה שלא התאימה לי, עבדתי 12 שעות ביום כאיש מכירות בחברה שלא שלי והיה לי רע. אחרי שהייתי מגיע מיום עבודה ארוך, הייתי אוכל איזה סנדוויץ' גדול וכמה בירות ומתחיל לנהל את העולם על כורסת הטלוויזיה, מה שנקרא 'נותן בשלט'. הייתי שותה הרבה, אוכל הרבה, מתלונן הרבה, עצוב הרבה ומאשים את כל העולם במצבי. אני זוכר שבלילות הייתי חופר בגוגל ומחפש מילים שיביאו אותי לשינוי, כל כך רציתי לשנות את האנרגיה, הכבדות, התסכול".

ואז פתאום זה קרה. "כשבאמת מחפשים מוצאים. מצאתי באחד מחיפושיי הליליים את אלון אולמן, שמעביר סדנת 'קוד המנצח'. שמחתי מאוד לראות שאני רחוק מלהיות לבד עם התחושות האלה בעולם הזה. שם הבנתי כמה אני רוצה להשתנות. רציתי את הגוף שלי בחזרה. כך התקדמתי צעד־צעד, צימצמתי חובות כספיים, התחלתי לרוץ ונרשמתי לקבוצת אימון טריאתלון.

כשמחפשים את השינוי בסוף מוצאים. אוהד רפאלי(צילום: יח"צ)

"ירדתי 20 קילו, הפכתי להרבה יותר ערני במהלך היום, והחל להיות לי רעב לחיים. הייתי עובד יותר שעות ויותר נהנה, פתחתי חברת פרסום משלי ובסוף אותה שנה סיימתי את תחרות הטריאתלון הקשה ביותר בעולם, איירונמן שבאוסטריה".

מאז השינוי הגדול עברו ארבע שנים. רפאלי הקים משפחה, למד לשחות, לרכוב על אופני כביש ולרוץ באופן מקצועי ממש. חוץ מזה, הוא מתאמן שלוש פעמים בשבוע בתחומי ספורט אחרים כדי לשמור על רמת אנרגיה גבוהה, לדבריו. "לא משנה מה מזג האוויר בחוץ, לא נשארים במיטה, יוצאים החוצה", הוא ממליץ. "אחרי שהתרגלתם לקום בבוקר ואתם לא מזייפים, עשו אימון אינטרוולים (20 צעדי הליכה ו־10 ריצה, 20 הליכה ו־20 ריצה, 20 הליכה ו־50 ריצה וכך הלאה), קחו מאמן או הצטרפו לקבוצה — מאמן טוב יחסוך מכם פציעות".

זה טוב לגוף, אבל מה עם הראש?

"הכינו לעצמכם רשימת מוזיקה מטורפת בשילוב שירים מרגשים כדי לשמוע תוך כדי. הקשיבו להרצאות תוך כדי ריצה וכך תאמנו גם את המוח. שימו בטלפון שלכם את התמונה המנצחת שלכם: איך אתם נראים שלושה חודשים מהיום. לי הייתה תמונה שבה אני חוצה את קו הסיום של איירונמן אוסטריה עוד שישה חודשים לפני התחרות".