חוזה הופר: אנה ארונוב תשלם כ-250 אלף ש'

ב-2007 שכרו הרקדנית ושותפה דני יוחטמן נכס בת"א לשם הקמת סטודיו. אלא שהם עזבו מבלי למצוא שוכרים מוסכמים, ובעלת הנכס תבעה אותם

עו"ד חן ורשביאקפורסם: 29.11.15 , 08:24

בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה את הרקדנים אנה ארונוב ודני יוחטמן לפצות בעלת נכס בשכונת מונטיפיורי בתל אביב, שאותו שכרו לשם הקמת סטודיו לריקוד, בשל הפרת חוזה מולה. השופט עמית יריב קבע שהשניים עזבו מוקדם את הסטודיו מבלי למצוא שוכרים חלופיים מוסכמים, וסכום הפיצוי יעמוד על כ-230 אלף שקל בתוספת ריבית והצמדה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ארונוב ויוחטמן פתחו את הסטודיו ב-2007 והמקום הושכר להם לשלוש שנים, אלא שהשניים עזבו אותו הרבה קודם. בתביעה הראשונית שהגישה בעלת הנכס במאי 2010 היא טענה שארונוב ויוחטמן הפרו את ההסכם בכמה היבטים. ראשית, הם שיפצו אותו ללא הסכמתה ולא החזירו אותו לקדמותו כפי שמחייב אותם ההסכם. לטענתה, לאחר שעזבו, היא נאלצה לשפץ אותו מחדש בעלות של כ-103 אלף שקל.

תביעה

השוכר נעלם לבעל הדירה – המתווכת תשלם

עו"ד מיכאל אבירם

בעל דירה במגדל גינדי היה קרוב לחתום על חוזה שכירות, אבל אז המתווכת אמרה שיש הצעה טובה יותר. אלא שהלקוח נעלם, וזה יעלה לה 11 אלף ש'

השוכר נעלם לבעל הדירה – המתווכת תשלם

שנית, טענה, השניים נטשו את הנכס מבלי למצוא שוכר חלופי הולם ולכן עליהם לשלם לה את דמי השכירות עבור כל ההסכם, למעט תקופות מסוימות שבהן הצליחה למצוא שוכרים זמניים. בסך הכול תבעה בעלת הנכס 278,588 שקל בתוספת 11,935 שקל ששילמה לחברת החשמל.

ארונוב ויוחטמן הכחישו שהפרו את ההסכם. לטענתם, לפני שעזבו הם מצאו שוכרים חלופיים ועד אז עמדו במלוא התשלומים כולל חשבונות החשמל. הם הוסיפו שלאחר שהתובעת איימה שתפנה לתקשורת הם ניאותו לבקשתה ושילמו לה הפרשי שכירות, כי השוכרים החלופיים שילמו פחות מהם.

באשר לשיפוץ הם טענו שמצב הנכס לא אפשר להקים בו סטודיו. התובעת ידעה היטב שהם צריכים לשפץ אותו, ואף פטרה אותם מתשלום דמי שכירות בחודש הראשון. לדבריהם השיפוץ השביח את הנכס כך שהתובעת התעשרה על חשבונם שלא כדין. ועל כן, אם יחויבו לשלם לה דבר מה, יש לקזז את עלותו – 300 אלף שקל.

התאמצה להקטין את הנזק

השופט עמית יריב קבע שאהרונוב ויוחטמן הפרו את הסכם השכירות כשעזבו לפני הזמן, וגם אם הציגו לתובעת שוכרים חלופיים, הם לא הוכיחו שאלה היו מקובלים עליה – כמתחייב מההסכם. כמו כן, העובדה שהנתבעים השלימו את הפרשי דמי השכירות, מעידה על כך שדווקא כן חשו מחויבות מכוח ההסכם.

כמו כן, חייב השופט את הנתבעים להחזיר לתובעת את הכסף ששילמה לחברת החשמל עבור החוב שנוצר בתקופת השכירות.

כשהגיע השופט לסוגיית השיפוץ הוא בחר לדחות את טענותיהם של שני הצדדים. לגבי התובעת, הרי שהיא הודתה בעצמה שידעה על השיפוץ ושלא התלוננה עליו בזמן אמת. מכאן שלמעשה היא הסכימה לשיפוץ בפועל, והוויתור על התשלום הראשון של דמי השכירות מחזק זאת.

מהצד השני, נקבע, ארונוב ויוחטמן לא זכאים לתמורה על השיפוץ. השופט ציטט מתוך ההסכם שקבע מפורשות כי התובעת לא תחויב בפיצוי על שינויים שיבצעו בנכס. משכך, גם אם הנכס הושבח, התובעת התעשרה כדין. בסופו של דבר חויבו השניים לשלם לבעלת הנכס 227,905 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.