ניהול בעידן הרשתות: עסק הוא כמו גוף האדם

בטורים האחרונים אנחנו מדברים על סוג חדש של קפיטליזם. אני קורא לו בשם קואופיטליזם; קפיטליזם של שיתוף פעולה. המאפיין הראשי של הקואופיטליזם הוא היותו וריאציה על הקפיטליזם. אין כאן שינוי של המשטר הכלכלי, אבל יש כאן תזוזה בדגשים. שיתוף פעולה בתוך המערכת הקפיטליסטית.

לטורים נוספים של אושי שהם קראוס

קואו-פיטליזם: קפיטליזם עם שיתוף פעולה

מה השתנה? על חופש הבחירה ושייכות

התחושה היא שעולם החיבוריות הדיגיטלית מאפשר מבנים חדשים של שיתוף פעולה חברתי ומביא הזדמנויות לחיים טובים ומלאים יותר.ועוד: התחושה היא שהרשתות שינו באופן מהותי גם את היחסים שבין הציבור למוקדי הכוח ושהדרך הלגיטימית לעשות כסף בימינו מחייבת שיתוף פעולה.

ולהערה חשובה: שימו לב לאופן המעורפל שבו אני מנסח את עצמי. "התחושה היא שהרשתות שינו.....". כאן המקום להסתייגויות חשובות. מי בדיוק חש ככה? אני? מומחים? האם מדובר כאן בראיה עמוקה ומדוייקת של מגמה חדשה, או אולי באפנה חולפת? חשוב לזכור שאנחנו עוד לא יודעים. ימים יגידו. בינתיים, אבל, יש לא מעט ללמוד על המודלים האלה.

קואופיטליזם

ברשתוכם, נחזור לקואופיטליזם עצמו. כשמדברים על קפיטליזם שמאופיין בשיתוף פעולה אפשר ללכת לכל מיני מקומות.

אפשר לדבר על קומונות של צעירים (יותר ופחות) שחיים בשיתוף מסויים בתוך המשטר הקפיטליסטי ובלי רצון לשנות אותו. אפשר לדבר על קואופרטיבים של קניות שחיים לצד רשתות מזון גדולות ולפעמים משתפות איתן פעולה עסקית.

אפשר לדבר על חברות ענק שזונחות את המודל (הקצת צבוע) של תרומה סמלית לקהילה במקביל לרווחי ענק, וצועדות לעבר שיתופי פעולה אמיתיים עם הקהילה. אפשר לדבר על קהילות עירוניות שמנהלות מערכות של כסף מקומי שמסדיר פעילות קהילתית.

מה שמאפיין את כל אלה הוא שני דברים: האחד - יש כאן נסיונות אמיתיים לשנות את המערכת. להפוך אותה לשתפנית יותר, לתאבת בצע פחות והוגנת יותר. (שימו לב, גם המושג "הוגנת יותר" מצריך בירור רציני).

סטיקר נגד קפיטליזם בפריז (ארכיון)(צילום: דנה צימרמן)

המאפיין השני הוא שהמגמות האלה אינן מהפכניות במהותן. בניגוד לאנרכיסטים, לסוציאליסטים ולקומוניסטים של תחילת המאה העשרים, אין כאן רצון למוטט את הקפיטליזם ולבנות עולם חדש (לא ברור) או "אדם חדש". המטרות כאן צנועות יותר ואולי נכונות יותר ואפשריות יותר; שינוי בתוך המערכת. נטילת הטוב שבמערכת הקפיטליסטית וניצול הגיוון החברתי שהיא מאפשרת, לטובת סוג אחר של חיים.

הולוקרטיה

בטורים הבאים אציג לא מעט מהמודלים שהצגתי למעלה, אבל בחרתי להתחיל דווקא בתוך עולם העסקים. אני רוצה להראות שהמגמות האלה של שיתוף וביזור מגיעות גם ללב ליבה של המערכת.

והמודל שאיתו בחרתי להתחיל הוא המודל ההולוקרטי. הולוקרטיה היא פלטפורמה טכנולוגית והיא גם שיטת ארגון חדשה. התחלתי לדבר עליה בטורים הקודמים וכאן אתחיל להרחיב.

ההולוקרטיה מבקשת להתמודד עם השינוי בקצב ובאופן שבו עושים עסקים בימינו, וזאת באמצעות שינוי מבנה העסק. הטענה העקרונית (ועל קצה המזלג) היא שארגוני ענק שפועלים בצורת פירמידת כוח יתקשו לשרוד בשדה העסקי של ימינו.

ומהי פירמידת כוח? ובכן, נדמיין מנכ"ל שיושב למעלה ומכתיב לסמנכ"לים. לכל סמנכ"ל מחלקה והמחלקה מנוהלת גם היא באמצעות מנהלי תחומים שמתחתיהם עובדים. זהו המבנה התיאורטי בתיאור כללי בלבד. המציאות כמובן מורכבת יותר.

אבל לטענת מפיצי ההולוקרטיה עולם העסקים מחייב תגובה מהירה, שינוי מהיר והתאמה זריזה לנסיבות משתנות וגם יכולת חשובה להשתנות מהר ולחדש. במיוחד לחדש כל הזמן. המהירות, טוענים מפיצי השיטה, שבה חברות קטנות בעלות רעיון מדליק הופכות לחברות ענק התקצרה. מתחרה מהדור הקודם שרוצה לשרוד חייבת להשתנות.

אבל איך משתנים? האם הופכים את החברה לדמוקרטית יותר? אולי מעצימים ומעניקים סמכויות נרחבות יותר לעובדים? ובכן, בריאן רוברטסון (Brian J. Robertson) הממציא של השיטה לא מסתפק בהעצמה. הוא חושב שזה לא מספיק. בספר שלו "הולוקרטיה: שיטת הניהול החדשה לעולם משתנה" (Holacracy: The new management system for a rapidly chanching world) הוא מספר על התנסויות שעבר בתקופה שבה ייסד חברת סטרטאפ.

בתחילה, הוא מספר, הוא רצה לנהל את החברה בצורה של קונצנזוס או הסכמה. המחשבה היתה שההחלטות צריכות להתקבל בצורה משותפת ומוסכמת. הכיוון הזה מזוהה עם תפישה ניהולית בשם סוציוקרטיה. אבל, רוברטסון מספר לנו, בפועל האנשים היו עסוקים בדיונים מתמידים ובקבלת החלטות, ופחות בביצוע.

השיטה הזו לא מספיקה לרוברטסון. הוא לא מוכן לוותר על האפשרות להחליט ולבצע, ולא להיות שטוף בים של דברת.

הוא מסתכל בעולם ומחפש מודלים חדשים. והוא מוצא את הגוף שלנו.

מטאפורה של גוף

איך מתנהל הגוף? שואל את עצמו רוברסון. לכאורה יש כאן מבנה פירמידה קלאסי. המוח מקביל למנכ"ל. הוא מחליט. "נותן פקודות" ומנהל את כל מה שקורה. אבל בפועל, כך רוברטסון, זה פועל אחרת. הסמכות לפעול מבוזרת.

האם כדוריות הדם, הוא שואל, מקבלות פקודות מהמוח לכל פעולה שלהן? זה לא ככה. בפועל, רוברטסון יגיד לנו, יש כאן מעין ביזור של אחריות. לכל איבר יש תפקיד. הוא צריך לתפקד ולמלא את חלקו בתוך המבצע הגדול שעליו מנצח המוח. יש לו תחום אחריות והוא צריך לנהל אותו בעצמו.

למרות זאת הוא אינו מנותק, וכן, הוא נשלט על ידי המוח, אבל בצורה יותר מורכבת ממה שחשבנו. נמשיך בשבוע הבא.

קואופיטליזם של מושג – הבהרה וקרדיט מדוייק

גם המושג קואופיטליזם נולד תוך שיתוף פעולה. היועץ הארגוני אסף גזית יצר את "קופיטליזם" ביחד עם החוקר נעם מנלה. העתידן ד"ר אשר עידן הוסיף את המימד של קו-אופ. 

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "בעקבות הזהב " המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל, ולהציץ בספר המבוא לפילוסופיה שלי "החור שבבייגל – מבוא ידידותי לפילוסופיה ".