הפיתרון למינוס: לחסוך לבר מצווה מהלידה

פרשת מקץ היא פרשה שממשיכה לספר לנו את סיפורו של יוסף לאחר כל תלאותיו, והפעם הוא מגיע אל המלך פרעה לפתור לו שני חלומות. מיד לאחר פתירת החלומות, מקבל יוסף את התפקיד שישנה את פני הממלכה ובעצם יאפשר את התגשמות החלומות שהוא חלם בעודו נער.

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

אם ננסה לנתח לרגע איך יוסף פתר לשר המשקים ולשר האופים את חלומותיהם בסוף הפרשה הקודמת, נראה שאמנם הוא נעזר בכישוריו שניחן בהם ושנתן לו הקב"ה כפי שמעיד הפסוק: וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהֹוָה מַצְלִיחַ (פרק לט, פסוק כג), אך גם קריאת המפה, או ליתר דיוק – ניתוח נתונים הם המקור לפתרון החלומות.

ההבדל העיקרי בין שני החלומות של שר המשקים ושר האופים הוא – התנועה. שר המשקים חלם על ניצנים של גפן שפורחים והופכים לאשכולות, והוא סוחט ומוזג למלך. יוסף מזהה כאן תנועה, סרט וידאו. לעומת שר האופים שמתאר לו איך הנשרים אוכלים מהסל. תמונת סטילס. אין תנועה. ולכך הוא מגיע למסקנות של חיים ומוות ואכן כך קורה.

כך גם אצל חלומות פרעה, יוסף מבין שמדובר באותו עיקרון של שבע רעים האוכלים את שבע הטובים ופרשנותו, אשר כמובן יש לה סיוע של הקב"ה מקבלת את הפרשנות הנכונה עבור פרעה.

יוסף - האקטואר הראשי של פרעה

יוסף, מתקבל לבית פרעה כאקטואר ראשי (המתמחה בניתוח וחיזוי בעיות ומצבים עתידיים) - כמי שיכול לא רק לנבא מה יהיה, אלא לתכנן לפי זה את המדינה. יוסף משיא עצה חשובה ועקרונית לפרעה. עצה שלא כולנו תמיד חושבים עליה כעל חדשנית, אך היא בהחלט חדשנית. יותר מכך, רבות המשפחות היום אשר אינן שומעות לעצה פשוטה וחשובה זו.

עצתו של יוסף היא לבנות מחסנים ולאגור אוכל לשעת הצורך, ושעת הצורך הזו תבוא בעוד 7 שנים. ב-7 השנים הקרובות צפוי להיות שפע גדול, כך שהדברים אמורים להתאזן בסוף השנה ה-14. עיקרון זה הינו בבסיסו – בניית תקציב לטווח ארוך.

(צילום: Gettyimages Imagebank)

נחזור לסיפורנו, אחיו של יוסף מגיעים למצריים לשבור אוכל, והוא מחזיר את פניהם ושולח אותם חזרה להביא את בנימין, אך חשוב לו ללמד אותם את אותו שיעור שלימד את פרעה. והוא שם באמתחותיהם את כספם וצידה לדרך.

מהו אותו שיעור שיוסף מלמד את כולם? נראה שהלימוד הגדול פה אינו בניית תקציב מאוזן – כי אם תוספת על שיעור זה. כאשר בונים תקציב, מתייחסים בדרך כלל לשנה הקרובה. מתכללים את סך ההוצאות שאמורות להיות, מחלקים ל-12 חודשים ולפי ההכנסות בונים את התקציב שיהיה מאוזן.

על פי רוב, בכל הנוגע לחסכונות או להשקעות, משפחות אומרות: אם יישאר לנו כסף, נשים אותו בחיסכון. כלומר, ברירת המחדל של החיסכון הוא כ"מקלט" לשים את הכסף הנותר.

יוסף בא ללמדנו שלא נכון לנהל כך את התקציב המשפחתי (או של המדינה). את רכיב החיסכון יש להכניס לתוך גוף התקציב מלכתחילה. התפיסה הכלכלית אומרת שהוצאות עתידיות יהיו. בין אם מדובר בתשלום על חתונה, בר/בת מצווה, אוניברסיטה, דירה לילד אם אפשר - והוצאות גדולות נוספות.

תשלומים אלה אינם יוצאים מהשוטף, אלא יש לתכנן אותם כמה שאפשר מראש. לדוגמא: תקציב למסיבת בר מצווה אפשר לתכנן 13 שנים מראש, ולפי השנים והחודשים להפריש כסף בצד לטובת האירוע.

תכנון עתידי וחיסכון אינם מציאות של "אם יישאר, אשים בחיסכון" - אנו חייבים לתכנן מראש את ההוצאות הללו על מנת שנוכל לעמוד בהוצאות בזמן אמת. יוסף אומר לפרעה – עכשיו יש שפע, ויישאר לך מהשפע אחרי שבע השנים השבעות והטובות. אבל אם לא תתכנן כמה להשאיר מזון לכל אחת משבע השנים הרעות, ייתכן והמחסנים יתרוקנו כבר בשנה הראשונה או השניה לרעב.  

תכנון נכון של החסכונות בגוף התקציב הינו כלי עבודה לכל אחד ואחת מאיתנו על מנת שבבא היום, נוכל לפרוע את חובנו ללא להיכנס למצוקה כלכלית.

הכותב הינו מנהל מחוז מרכז והדרום של ארגון פעמונים