סעודיה כבר לא רק חבית הנפט של העולם
האכזבה מאובמה הובילה את הסעודים לאסטרטגיה מתוחכמת ואגרסיבית. הם חדלו לשחק את הפודל שופע האנרגיה של המערב ומשתמשים במחירי הנפט להעיף חברות אמריקניות מהשוק, להעניש את הרוסים על תמיכתם באסד ולנפץ את תקוות איראן לייצא נפט בכמויות גדולות. מלחמת העצמאות של ריאד
העובדה שסעודיה הצליחה להקים השבוע קואליציה איסלאמית למלחמה בטרור הג'יהאדיסטי מרשימה על פי כל קנה מידה. אמנם לא צריך להיחפז ולהתפעל כי צריך עדיין לראות אם הברית הזאת, שמרכז המבצעים והפיקוד שלה אמור להיות בריאד, תהפוך לגוף מתפקד ויעיל. אבל עצם העובדה שסעודיה כינסה בשטחה נציגי 33 מדינות מוסלמיות, ערביות ולא-ערביות, מאסיה ומאפריקה, והגיעה עמם להסכמה ולהודעה משותפת על הקמת קואליציה למאבק בטרור האיסלאמי הקיצוני - מהווה הישג דיפלומטי בעל משמעות גלובלית.
הקמת הקואליציה מעידה על מעמדה הבלתי מעורער של סעודיה כמנהיגת הזרם הסוני המתון באיסלאם וכמעצמה אזורית. יעדי המאבק והרכב הברית משקפים במדויק את מפת האינטרסים של סעודיה והמפרציות האחרות. לכן איראן לא הוזמנה למפגש בריאד וממילא גם אינה חברה בברית.
לעומת זאת, לבנון כמדינה הצטרפה אף שרוב אזרחיה שיעים וחרף העובדה שחיזבאללה הוא הכוח הפוליטי והצבאי החזק ביותר בה. הסיבה לכך היא כנראה שסעודיה מקווה עדיין לחלץ את לבנון מתחום ההגמוניה האיראנית, וכן מפני שלבנון סובלת מהטרור של דאעש וארגונים סוניים איסלאמיסטיים אחרים.
בכל מקרה, כדי שלא יהיו טעויות בהבנת הנקרא, מיהר הנסיך ושר ההגנה הסעודי הצעיר, מוחמד בן סלמאן (בנו של המלך סלמאן), להבהיר במסיבת עיתונאים אמש שהוא רואה בארצות הברית ובמדינות מערביות אחרות שותפות רצויות למאבק, וכי לא רק דאעש ואל-קאעידה נמצאים על הכוונת של הקואליציה החדשה, אלא גם חיזבאללה וארגוני טרור אחרים.
בכך מתכוון כנראה הנסיך הפעלתן - ככל הנראה הארכיטקט של הברית החדשה - גם ל"אחים המוסלמים" שהוצאו מחוץ לחוק בסעודיה ובמצרים, ולמעשה לכל הארגונים האיסלאמיסטיים הסוניים והשיעיים הקוראים תיגר על המשטרים הסוניים המתונים ועל המערב ומפגעים בהם. מעניין לציין שסעודיה הכניסה את הרשות הפלסטינית בהנהגתו של אבו מאזן כחברה בברית ואילו חמאס-עזה הושאר בחוץ.
המלך כשחקן אזורי משפיע
ההכרזה על הקמת הקואליציה לא צריכה להפתיע. מאז פרצה הטלטלה בעולם הערבי בדצמבר 2010 הולכת סעודיה ומבססת לעצמה מעמד של מעצמה מדינית, מנהיגה צבאית אזורית ושחקן מרכזי בכלכלה הגלובלית. הסעודים השילו מעליהם בשנים האחרונות את הדימוי של השייח הנבער היושב על פסגת הר פטרו-דולרים, ידו האחת מאיימת על ברז הנפט המזין את המערב ובידו האחרת הוא נסמך על כתפיו הרחבות של הדוד סם.
את הדימוי הזה הרוויחו הסעודים ביושר מאז משבר הנפט העולמי ב-73', כאשר הטילו אמברגו על ייצוא הנפט למערב והזניקו את מחיריו לשמים אחרי מלחמת יום הכיפורים. באותה תקופה ובעשורים שאחריה רכש בית המלוכה הסעודי אחוז הפרנויה נשק במיליארדים מארה"ב, אבל הקפיד לשלם מיליוני דולרים כדמי פרוטקשן לאש"ף כדי שלא יבצע התקפות טרור נגדו. הסעודים גם שכרו שתי דיוויזיות של צבא פקיסטן שישבו בסעודיה שנים כדי להגן על בית המלוכה.
לא עוד. סעודיה כיום מנהלת מדיניות אזורית עצמאית, אקטיביסטית, מתוחכמת ואגרסיבית, שעושה שימוש מושכל בפטרו-דולרים לא רק כדי לקנות רכוש מכל הבא ליד כמו בעבר, אלא כמנוף לחץ וכאמצעי פיתוי מדיני שעשו אותה למנהיגה הבלתי מעורערת של הערבים בתקופה הנוכחית: הכסף הסעודי מממן את הכלכלה המצרית ועל ידי כך מחזיק בשלטון את משטר א-סיסי במצרים; שליט סודן הוזמן לביקור בסעודיה, ואחרי שיחה עם הנסיך מוחמד הוא חזר לחרטום וניתק את קשריו עם איראן, שאיבדה בכך בעל ברית סוני חשוב ונתיב להברחת נשק לחמאס בעזה ולסוריה.
וזה לא הכול: המלך סלמן ובנו מוחמד, שר ההגנה, לא מהססים לשלוח את חיילי צבא היבשה ואת חיל האוויר להילחם בתימן כשהאיראנים - באמצעות שלוחיהם הח'ותים - מאיימים על גבולה הדרומי של הממלכה ועל המשטר הסוני של הנשיא האדי. הם גם שולחים שתי חטיבות שריון לבחריין, שבה נשקפת סכנה למשטר הסוני מהרוב השיעי באוכלוסייה, המוסת בידי איראן.
וכשדאעש מאיים על המשטרים הסוניים המתונים ועל המערב, סעודיה לא מהססת להצטרף בגלוי לקואליציה שוושינגטון מקימה, ומטוסי F-15 סעודיים מפציצים בסוריה.
אובמה, שוב אכזבת
גם בתחום הכלכלי חדלו הסעודים לשחק את הפודל שופע האנרגיה של המדינות המפותחות ובעיקר של ארה"ב. כעת הם משתמשים בלי עכבות בנשק מחירי הנפט כדי להעניש את רוסיה על תמיכתה באסד, כדי להחליש את איראן אם וכאשר יוסרו מעליה הסנקציות, ובעיקר כדי להעיף חברות נפט אמריקניות מהשוק הרווי, שמחירי הנפט והגז נמצאים בו בצלילה חופשית.
המהפך הקיצוני שהתחולל באסטרטגיה ובהתנהלות הסעודית לא התבצע מתוך רצון או שכנוע אלא מתוך אילוץ ומתוך הכרה שאם אין אני לי - מי לי. האינטרס המרכזי של בית המלוכה הסעודי הוא הישרדות בשלטון. זה המצפן והאינטרס העליון של הביטחון הלאומי שלשימורו מכוונים כל מאמצי המשטר בסעודיה. זו גם הסיבה שבגללה אבחנה סעודיה את החתירה האסטרטגית של איראן להגיע להגמוניה אזורית - אם באמצעות חתרנות וטרור ואם באמצעות השגת נשק גרעיני - כאיום כמעט-קיומי.
החתרנות והטרור האיראניים איימו להתסיס את המיעוט השיעי בצפון-מזרח סעודיה ועל ידי כך לערער את היציבות בממלכה באזור הפקת הנפט החשוב ביותר; השלטת הח'ותים השיעים בתימן מאפשרת כבר היום לאיראן לאיים על גבולה הדרומי של סעודיה; השגת נשק גרעיני תאפשר לאיראן לאיים באמצעותו לא רק על שדות הנפט והגז של מדינות המפרץ הסוניות אלא גם להכתיב לכל מדינות האזור ובתוכן סעודיה את מדיניותה בתחום ייצוא האנרגיה, הקשר עם המערב ואפילו את היחס למיעוט השיעי שאיראן חפצה ביקרו.
המאמץ האיראני להגיע להגמוניה נתפש בצדק בסעודיה כניסיון "לתקן את העוול" שנעשה לשיעים במאה השביעית ולהחזירם לעמדת המנהיגות בעולם המוסלמי, על חשבונה של סעודיה, מנהיגת הזרם הסוני. זו גם הסיבה לכך שסעודיה מסייעת למורדים הנלחמים להפלת המשטר העלאווי (שיעי) של בשאר אסד ובה בשעה נלחמת גם בדאעש המאיים על שרידות בית המלוכה הסעודי "המושחת והכופר".
לנוכח מצרר האיומים הנשקף לדעתה מהציר הרדיקלי השיעי בהנהגת איראן, קיוותה סעודיה בתחילת 2011 להישען על בעלת בריתה ומעצמת העל שהיא חוסה בצִלהּ - ארה"ב. אבל ממשל אובמה אכזב, בראייה סעודית, בכל מקום שבו נדרשה התערבותו: הוא אכזב כשנסוגו חיילי ארה"ב מעיראק והשאירו את הסונים במערב המדינה טרף לראש הממשלה השיעי אל-מאליכי שהדיר אותם מהממשל ומהטבות כלכליות. אובמה אכזב בסוריה כשנמנע מלסייע במלוא העוצמה למורדים הסונים (שסעודיה תמכה בהם) להפיל את שלטון משפחת אסד גם כאשר זה עשה שימוש בנשק כימי.
אבל החטא הגדול מכולם בראייה הסעודית היה הסכם הגרעין עם איראן שיאפשר לאייתוללות השיעים להחזיק בנשק גרעיני לכל המאוחר בעוד 15 שנים ולאיים באמצעותו על בית המלוכה. אין ספק שהאכזבה מוושינגטון הייתה הגורם העיקרי לכך שהסעודים החליטו לקחת את גורלם ואת גורל המשטרים הסוניים בידיהם.
מלחמת מחירי החביות נגד האמריקנים
סעודיה, בפיכחות רבה, לא יוצאת לבדה למערכה נגד איראן. בסעודיה מבינים שכדי לייצר פעולה בינלאומית אפקטיבית נגד חתרנות, טרור ופרויקט גרעין צבאי, נחוצים לגיטימיות ושיתוף פעולה בינלאומיים. בלעדיהם אין סיכוי להגיע להישג ממשי. לכן, משנואש המלך סלמאן מאובמה הוא למד מהנשיאים בוש האב והבן ופנה לייצר בריתות עם המפרציות האחרות, וכעת גם עם קואליציה רחבה של מדינות מוסלמיות ברחבי אסיה ואפריקה.
כלל שני שעל פיו נוהגים הסעודים הוא דיסקרטיות, טקט ושמירת פאסון. אף שיש לו בטן מלאה על האמריקנים, המלך סלמאן לא מתעמת בפומבי עם אובמה. הוא מניח לכל מיני "לשעברים" להעביר את המסר. כלפי חוץ הוא תומך במהלך ומקבל מהממשל בוושינגטון פיצוי על הסכם הגרעין בדמות עסקת נשק במאות מיליוני דולרים, מה שלא מונע מהסעודים מלפגוע קשה ביציבות הכלכלה האמריקנית כשהם מנהלים מלחמת חורמה לשימור הנתח שלהם בשוק הנפט העולמי.
המניע הסעודי גם בתחום הזה הוא הישרדות בית המלוכה. רוב הכנסותיו באות מתחום הנפט והגז, והממשל הסעודי משתמש בהם כדי לממן בנדיבות את צורכיהם ואיכות חייהם של בני ארצו. הקפיצה מעלה בתפוקת האנרגיה של ארה"ב, והעצמאות האנרגטית שארה"ב צועדת לקראתה במהירות, מאיימות בטווח הארוך לאכול את הרזרבה העצומה של פטרו-דולרים (כ-400 מיליארד) שבאמצעותם קונה המשטר בריאד שקט ויציבות חברתיים בזירה הלאומית, ובעלי ברית בזירה האזורית.
מכאן שגם מדיניות מחירי הנפט שמובילה סעודיה במסגרת ארגון אופ"ק (ארגון המדינות המפיקות נפט) מונעת משיקולי הישרדות. שוק הנפט מוצף היום בהיצע, בעיקר בגלל שיטות ההפקה החדשות שמופעלות בארה"ב (פראקינג), תפוקת הנפט העיראקי שגברה והצפי לכניסתה מחדש של איראן עם תפוקה של מיליוני חביות ליום לשוק הנפט העולמי ברגע שיוסרו מעליה הסנקציות. מה שמחמיר את המצב ודוחף עוד יותר את המחירים מטה הוא הביקוש שפחת, בעיקר מצד הכלכלה הסינית שנמצאת במצב של האטה. כתוצאה מזאת ירדו מחירי הנפט מאז יוני השנה בלא פחות מ-40%.
במצב כזה, הצעד המתבקש מצד חברות קרטל הנפט אופ"ק הוא להוריד את מכסות התפוקה, לגרום למחסור בשוק העולמי - וכתוצאה מכך לגרום למחירי הנפט לעלות. אבל בכינוס אופ"ק האחרון בנובמבר, בלחצה של סעודיה, נשארה התפוקה בעינה והמחיר לחבית ירד עוד יותר. כיום מחיר ממוצע של חבית נפט בשוק העולמי נע סביב 36 דולר.
במחירים כאלה מותנית כדאיות ההפקה ויצוא הנפט במידה רבה בעלות ההפקה. כלומר, כמה עולה מיצוי הנפט מהשכבות הגיאולוגיות שבהן הוא לכוד ושאיבתו אל פני הקרקע. עלות הפקת חבית נפט בסעודיה ובמפרציות האחרות היא הנמוכה ביותר בעולם, כ-30 דולר לחבית. במחיר כזה הסעודים עדיין מרוויחים אם כי בקושי. אבל עלות הפקה ממוצעת של חבית נפט בארה"ב היא כ-70-50 דולר לחבית. לכן חברות הפקה אמריקניות רבות שנכנסו לא מכבר עם השיטות החדשות לשוק הנפט נאלצות כעת להפסיק להשקיע ולפעול, וזה גורם להאטה בכלכלה האמריקנית כולה.
אבל הסעודים השיגו את מבוקשם: הם מוציאים מהשוק את חברות הנפט האמריקניות המתחרות בהם ומורידות את מחירי הנפט. חנק המתחרה על ידי הוזלה זמנית (דמפינג) - זה שם המשחק הקשוח וחסר הסנטימנטים שסעודיה מנהלת כעת מול בעלת הברית האמריקנית. מהמשחק הזה נפגעות על הדרך גם רוסיה ואיראן, ובעיקר ונצואלה, שבכולן עלות ההפקה של חבית יקרה לאין ערוך מזאת בסעודיה, שלה גם רזרבות הנפט הגדולות בעולם. ברור שהענשת רוסיה על סיועה לבשאר אסד והחלשת איראן היא לא רק אינטרס מסחרי אלא גם אסטרטגי של ממלכת המדבר המניפולטיבית.
ואיפה ישראל בסיפור הזה?
לנוכח כל אלה ברור מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם רוב מנהיגי האופוזיציה בישראל תולים תקוות לכאורה בקשר ואולי אפילו ברית עם הסעודים. הן מפני שיש לנו אינטרסים משותפים במאבק נגד שאיפות ההגמוניה ותוכנית הגרעין של איראן והן משום שיש לנו אינטרס משותף להילחם בטרור האיסלאמי הקיצוני. לישראל יש מה לתרום בשני התחומים האלה, ואנחנו גם זקוקים ללגיטימציה הבינלאומית והמוסלמית שסעודיה יכולה להעניק לנו.
יש אפילו מי שמשתעשע ברעיון שסעודיה, במסגרת תוכנית השלום שהגתה בשנת 2000, תיתן את חסותה ותמריציה להסדר קבע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדעת נותנת שהם אולי יהיו מוכנים להעלים עין מבצעית אם ישראל תחליט אי פעם לתקוף באיראן.
אבל הסעודים לא מוכנים כעת ולא יהיו מוכנים בעתיד לקשר ממשי וגלוי ולשיתוף פעולה מלא עם ישראל כל עוד אין הסכם עם הפלסטינים. ועידת שלום בחסות סעודיה? בבקשה, אומרים כל מיני נכבדים סעודים לישראלים שמשוחחים איתם. אבל צריך להיות ברור שבוועידה כזו תתמוך סעודיה בדרישות הליבה הפלסטיניות ותיישר עמם קו בשאלות זכות השיבה, הגבולות והביטחון.
שום שליט סעודי זהיר לא יסתכן בהוקעתו כבוגד על ידי חמאס או דאעש, ולכן, למרבה הצער, גם הרעיון להגיע לפתרון שתי מדינות עם הפלסטינים בחסות המעצמה הסעודית הצוברת עוצמה הוא לא יותר מאשר אשליה אופטית. כשיושג הסכם, סעודיה תברך ותהיה מוכנה לנרמל את היחסים עמנו ולממן את ההסדר. אבל כל עוד דאעש בשטח, סעודיה לא תהיה מתווך הוגן בינינו לבין הפלסטינים.
לפנייה לכתב/ת 
