"נקודת פריצה": אותה נקודה, בלי פריצה
ג'וני יוטה ובודהי חוזרים למסך הגדול ברימייק ל"נקודת פריצה" - סרט הקאלט מ-1991. במקום קיאנו ריבס ופטריק סוויזי המנוח מככבים פה לוק ברייסי ואדגר רמירז, ובתוספת סצנות אקשן מרהיבות בסגנון "מהיר ועצבני" הם מצליחים להשאיר את הצופים קופצניים, אבל בלי הנשמה מפעם
לפני 25 שנים קתרין ביגלו, הבמאית הקשוחה ביותר בהוליווד, יצרה את הקלאסיקה "נקודת פריצה". קיאנו ריבס היה סוכן ה-FBI הטירון ג'וני יוטה, המסתנן לחבורת גולשים המונהגת על ידי בודהי (פטריק סוויזי המנוח). יוטה מנסה להשיג ראיות להיותה של חבורה זו כנופיית "הנשיאים לשעבר" המתמחה בשוד בנקים בעוד חבריה חובשים מסיכות של נשיאי ארצות הברית.
הסדר והמשמעת של איש חוק צעיר מול הקסם של תת התרבות החופשית של הגולשים - מבחינה רגשית היה זה ברומאנס אינטנסיבי בין יוטה ובודהי המתנהל במלוא הפאתוס המגוחך והמרגש שלו. מסוג הסרטים שעבור אנשים מסוימים הם בגדר סרטי פולחן. הניסיון לעדכן את "נקודת פריצה" מועד לכישלון. אבל הגרסה החדשה הקרויה, גם היא, "נקודת פריצה" ("Point Break") מפתיעה בכך שהיא אינה כישלון מוחלט.
אמנם נשמתו של הסרט המקורי אינה בנמצא, ואין ספק שהוא מפגין לא מעט מהליקויים הנפוצים בסרטי אקשן עכשוויים, אבל הוא גם מציג הקצנה של ריגושי האקשן שהיו בסרט המקורי. מי שנכנס לסרט בידיעה שהוא מוכן להסתפק בסצנות "גו-פרו" של "אקסטרים ספורטס" המצולמות בתלת מימד ובהשקעה כספית ומיומנות טכנית ראויות לציון - יכול למצוא עצמו מאוד נהנה ממה שיש לסרט להציע. מכל בחינה אחרת - הטון של הסרט, התסריט, המשחק, והפוטנציאל להד מתמשך בחייהם של הצופים - הגרסה החדשה נמצאת הרחק מאחור.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
השחקן האוסטרלי לוק ברייסי הוא הג'וני יוטה החדש, רוכב אקסטרים ששינה את מסלול חייו לאחר תאונת פעלול מופרע, שבה מת חברו הטוב. שנים אחר כך הוא סוכן FBI המסתנן לחבורה של אקו-טרוריסטים המונהגת על ידי בודהי (אדגר רמירז).
ברקע תפיסה פילוסופית מפוקפקת ששייכת למאסטר אקסטרים יפני (ברור שיפני) בשם אוזאקי המסמנת את שמונת אתגרי האקסטרים הקיצוניים ביותר - באוויר, בהרים, בים וביבשה. כל אחד מהם הוא בגדר אקט שבו הם לוקחים מהטבע, ובשם האיזון הקוסמי הם מחזירים לטבע את מנחתם בצורת מעשי שוד הפוגעים בתאגידים אמריקאים תוך העברת השלל לידי העניים. כמובן שיש בחורה (תרזה פאלמר), שכמו בסרט הראשון, היא בגדר הסחת דעת לא משכנעת לניצוצות שאמורים לעוף בין שני הגברים.
בין "נקודת פריצה" וסדרת סרטי "מהיר ועצבני" יש זיקה מובהקת. עלילה דומה שבה סוכן ה-FBI נכנס לחבורת פושעים עם התמחות בספורט אקסטרים, ומיטלטל בין נאמנותו לערכי החוק והסדר לבין ריגוש אקשן והאחווה הקבוצתית. אריקסון קור, הבמאי של "נקודת פריצה", היה הצלם של החלק הראשון בסדרת "מהיר ועצבני" (2001), והוא בוודאי מכיר היטב את ההטיה שנעשה בסדרה זו בין האקשן והדרמה לטובת האקשן.
הסדרה פתרה בקלילות את הקונפליקט בסרטה של ביגלו. מלכתחילה היה ברור כי אין כל סיבה להעדיף את החיים הממוסדים על פני הריגוש הדינמי והמולטי אתני של דומיניק טורטו וחבורתו. סדרת "מהיר ועצבני" התפתחה והגיעה בשנה שעברה לפרק השביעי. בהתאם לכך ההפקות הפכו למפלצות ענק, העלילה נעה בכל פרק, ובאופן הלוקה בהגיונו, בין נקודות שונות בעולם. האקשן כותב מחדש את חוקי הפיזיקה ומאתגר בעיקר את תוכנות האנימציה הממוחשבת.
הגרסה הנוכחית של "נקודת פריצה" מעבדת את המקור, תוך ניסיון לשלב אלמנטים מ"מהיר ועצבני" - החבורה הרב-תרבותית אליה חודר הסוכן האמריקאי (השחקנים הגיעו מוונצואלה, גרמניה, שבדיה ונורבגיה), והמעבר המהיר בין צד אחד לשני של כדור הארץ, בין אטרקציית אקסטרים אחת לאחרת בהתאם ל"שמונה של אוזאקי". כמו כן, מתכונת עלילתית קלושה הופכת את הסרט לאוסף אטרקציות אקשן.
ההומור שהיה בסרט המקורי (לפחות בחלקו הראשון) מוחלף בטון קודר ונפוח מחשיבות עצמית - פוסט "מועדון קרב" (גברים שריריים נלחמים במרתפים אפלים) וב"האביר האפל" (מפגני פשע אנרכיסטיים). כשהמשחק נטול כריזמה, הדמויות דלות, והעלילה קלושה החשיבות העצמית מגוחכת.
מנגד, ישנו האקשן. מצולם בטבע הפראי, משלב פעלולים ואפקטים ממוחשבים באופן משכנע ביותר, תוך שימוש מאוד אפקטיבי בצילום בתלת מימד. בעוד הסרט המקורי הסתפק בגלישה ופעלולי צניחה, הסרט הנוכחי מציג את כל השיפורים והשכלולים בספורט האקסטרים - הן מבחינת הציוד, והן מבחינת האתגרים המופרעים, שהתפתחו מאז. כאקשן טהור לא ניתן לבוא בתלונות כנגד הסרט, אבל החוויה של האקשן, חרף שכלולה, פחותה לעומת המקור. בסרט המקורי, עם דמויות ועלילה, הדרמה התפתחה תוך כדי הפעולה, ולכן היא היתה טעונה ואפקטיבית יותר.
"נקודת פריצה" (ארצות הברית) - במאי: אריקסון קור, שחקנים ראשיים: לוק ברייסי, אדגר רמירז, ריי ווינסטון, תרזה פאלמר. אורך הסרט: שעה ו-53 דקות.
