ואיזה מסכנים הבעלים / יהונתן משעל

קלישאה ישנה ושחוקה במיוחד בספורט הישראלי אומרת כי מי שנכנס מרצונו כבעלים לקבוצת כדורגל הוא או משוגע או מטורף – או שניהם ביחד. לפני מספר שבועות סיפק הבעלים של הפועל ת"א אמיר כבירי את הציטוט הבא: "אם הייתי מספיק משוגע להיכנס לזה – אז אני רוצה ללכת עד הסוף ולבנות אימפריה". יפה. כבירי כבר מבין שרק משוגעים קופצים לביצה כפוית הטובה הזו, אבל לפחות יש לו חזון. אימפריה הוא רוצה. כבירי, כך מספרים מכריו, הוא איש רציני וישר. בחור נחמד ושקט. למה הוא נכנס לשיגעון הזה? קודם כל כי הוא אוהד הפועל מילדות, אבל גם כי הוא יכול - וזה בניגוד גמור לכל הקשקשנים והעסקנים שכמעט והחריבו את המועדון בשנים האחרונות.

אז כבירי רוצה אימפריה, אבל בינתיים יש לו, איך נאמר, קבוצת כדורגל בינונית עד חלשה להחריד. בסדר. לוקח זמן לבנות אימפריה, תשאלו את מיץ' גולדהאר. סבלנות היא מצרך חיוני עבור מי שמציב מטרות גדולות בחיים. אבל – ויסלח לי מר כבירי – אם מיץ' גולדהאר היה נכנע לתכתיבי אוהדים, מכבי ת"א שלו לא הייתה האימפריה שהיא הפכה להיות בשנים האחרונות.

איש רציני וישר, אבל למה הוא נכנע לאוהדים? אמיר כבירי(צילום: ראובן שוורץ)

עכשיו בואו נכניס את עצמנו לקונטקסט הראוי. בשבועות האחרונים הפכו הראיונות של גיא לוי להצגה הטובה בעיר – ולא רק כי על המגרש אין מה לראות. "מופע מרהיב של גניבת דעת", הגדיר זאת יפה חברנו צביקה נעים רק בתחילת השבוע אז מי אנחנו שנחלוק על כך.

אבל גיא לוי איננו הבעיה אלא רק התוצאה. ניתן להתווכח על יכולות האימון שלו ובטח על הסגנון המתנשא, אבל מישהו מינה אותו לתפקיד. והמישהו הזה, אותו כבירי בעל החלומות האימפריאליים, יכול היה למנות לוי אחר – מוצלח קצת יותר בכל קנה מידה – לוי אלישע שמו. הלוי הזה, לקח אליפויות ובנה קבוצות וטיפח שחקנים ועבר דבר או שניים בכדורגל הדבילי שלנו, זה שבו חבורת אוהדים אלימה מחליטה שיש לה עקרונות.

"ארגון אולטראס הפועל מעוניין להבהיר באופן חד משמעי כי הוא מתנגד בתוקף לעצם מועמדותו של אלישע לוי לתפקיד כלשהו במסגרת מועדון הפועל ת"א. מבחינתנו מדובר בכלל שהוא ייהרג ובל יעבור", הסבירו לפני חודש וחצי כשאופציית אלישע לוי עלתה על סדר היום.

אלמלא האולטראס, אלישע לוי היה מאמן את הפועל ת"א(צילום: ראובן שוורץ )

הבנתם? לקחו הגאונים מהאולטראס את כבירי והסבירו לו בעדינות שזה על החיים או על המוות. מאמן מנוסה עם קבלות שיכול לקדם את הקבוצה מבחינה מקצועית? לא ולא. מאמן-פרשן-ליצן ומשורר להשכיר? בוודאי. יש להם עקרונות? זכותם. בהחלט לגיטימי. אבל מתי לעזאזל התהפכה המשוואה? במקום "בעל המאה הוא בעל הדעה", קיבלנו "קניתי מנוי אז תקשיב לי טוב לפני שאגיע להפגין מול פתח הבית שלך".

וזה מדרון מסוכן. מסוכן מאוד. הכוח הבלתי פרופורציונלי שמנכסים לעצמם אוהדים רבים ובייחוד ארגוני אוהדים איבד קשר למציאות. מוציאים הודעות לעיתונות כאילו היו יועץ התקשורת של ראש הממשלה. הבעלים

שהשקיע מיליונים מכיסו? הוא בכלל בובה. היד שמנענעת את העריסה שייכת רק לנו. לכן הגיע הזמן לעשות סדר. ואוהדי הפועל ת"א? הם לא היחידים. "הקופים הירוקים" גרמו למכבי חיפה יותר נזק מתועלת בשנים האחרונות ועל לה פמיליה והאופן בו כמעט ריסק לחלוטין את בית"ר ירושלים אין צורך או חשק להרחיב את הדיבור. אפילו האדומים מהפועל באר-שבע האכילו את אלונה ברקת מרורים עד שהבינו כי הם נמצאים באותו צד. לפחות הבינו בסוף.

גם אוהדי מכבי ת"א ניסו לחנך ולאלף את בעל הבית. שוב ושוב ושוב. אבל תראו לי היום אוהד אחד שיעז לצאת למסע הכפשות ואיומים כנגד החלטה של גולדהאר או קרויף. כדאי שנבין, גולדהאר לא חזק יותר מיעקב שחר או אלונה ברקת. הוא פשוט הבין שאם לא יבנה מבצר מקצועי, כן, מבצר של ממש, לא יוכל לממש את חזונו. והוא הצליח. בסבלנות ובהתמדה, אבל בנחישות אדירה שצמחה מתוך ההבנה שמקומם של אוהדים ביציע. כן, יש כאן גם מלכוד מובנה, מאחר וללא אוהדים אין קבוצה. יש צורך להקשיב, לתת מענה, בוודאי שארגוני אוהדים הם לא רק נזק למועדון ובמקרים רבים הקבוצה והשחקנים נהנים מהתמיכה והמסירות, אבל כדי שלא יגרמו נזק בלתי הפיך, על הבעלים להבין בראש ובראשונה שהם, ורק הם, יכולים וצריכים לקבל החלטות.

בהחלטות שלו אף אוהד לא יתערב. מיץ' גולדהאר(צילום: ראובן שוורץ)

"אני רוצה מכם מקצוענות נטו", היה זורק לנו המפקד בטירונות כשרצה להסביר מה מייחד לוחם טוב. ומקצוענות נטו בעידן המודרני? פירושה בראש ובראשונה ניהול מקצועי וקבלת החלטות שקולה לטובת המועדון. אוהדים שחושבים שהם גדולים וחכמים יותר מבעל הבית, מוזמנים לשלוף את פנקס הצ'קים ולרכוש את קבוצתם האהובה.

מה שקרה עם גיא לוי הוא מיקרוקוסמוס לתופעה מסוכנת ונרחבת יותר מאשר מינוי מאמן כזה או אחר להפועל ת"א. אמיר כבירי נכנע פעם אחת. לטובת הכדורגל הישראלי ולא רק הפועל ת"א – נאחל לו ולכולנו שזו תהיה גם הפעם האחרונה.