עיריית חדרה נגד שדרוג המועדון לפגועי נפש
חרף דחיית כל ההתנגדויות שהוגשו לקראת שיפוץ המועדון, החליטה העירייה משום מה שצריך לבדוק אותן שוב. השופטת יעל וילנר העמידה אותה במקומה
בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה קיבל לאחרונה
עתירה שחייבה את עיריית חדרה לאפשר שדרוג ושיפור נגישות במועדון פגועי נפש בעיר, כפי שקבעה הוועדה המקומית. זאת אחרי שהעירייה ניסתה לבטל את האישור לעבודות בנימוק שיש לבדוק – בפעם השנייה - את ההתנגדויות שהוגשו ונדחו.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- אם ניצחה במשפט: בן יקבל את שם משפחתה
- המחבל חטף נשק – המאבטח יפוצה במיליון ש'
- בשל כשל בירוקרטי: נשאר 3 שנים ללא רישיון
- פשרה: מי השתמש במאגר מידע של "כללית"?
חברת "גשר לקהילה תעסוקה", המעניקה שירותי שיקום בקהילה לפגועי נפש, ביקשה ביוני האחרון לקבל היתר בנייה בנכס שהחזיקה בחדרה. החברה פנתה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר בבקשה שתתיר לה לבנות מעלית פנימית, רמפה, שירותי נכים, לבצע שינויי פנים ועוד. מטרת הבקשה הייתה לשפר את הנגישות ואת הנכס לטובת פגועי הנפש ולרווחתם.
תביעה
לוקה בנפשו קפץ לפני רכבת – ואז תבע פיצוי
עו"ד מיכל כץ
צעיר זינק מול רכבת במהירות 45 קמ"ש, ועקב כך איבד יד והתעוור. רכבת ישראל חויבה לפצות אותו ב-642 אלף ש'. דרישתו למימון שירותי מין נדחתה
הוועדה המקומית נמנעה מלדון בבקשה, ומשלא הכריעה בה בתוך שלושה חודשים, היא למעשה נדחתה. ובכל זאת, באוקטובר קיימה מליאת הוועדה המקומית דיון בבקשה, והחליטה להעניק את היתר הבנייה תוך דחיית ההתנגדויות הרבות שהוגשו לה. אולם עשרה ימים לאחר מכן החליט יו"ר הוועדה, ראש עיריית חדרה צבי גנדלמן, לדון מחדש בבקשה להיתר בשל "ריבוי כמות המתנגדים לבקשה".
מתוסכלת ומבולבלת מחוסר העקביות, הגישה החברה עתירה לבית המשפט בטענה שההחלטה ניתנה בניגוד לדין, שהיא מבטאת שיקולים פסולים ושימוש לרעה בכוח. היא הוסיפה כי היא קיבלה את היתרי הבנייה למרות ההתנגדויות, ולכן הנימוק לקיום דיון חוזר הוא נימוק סרק ואין מקום לקיימו.
הוועדה המקומית טענה מנגד שיש לה סמכות לקיים דיון חוזר בהחלטותיה ולשנות אותן במידה הצורך גם ללא שינוי נסיבות. במקרה זה, טענה, ריבוי ההתנגדויות מעיד על אינטרס ציבורי. עוד הוסיפה הוועדה כי לא נהוג שבית המשפט יחליף את שיקול הדעת של הרשות המנהלית.
למרות זאת קיבלה השופטת יעל וילנר את העתירה של "גשר לקהילה תעסוקה", והסבירה שהיא אמנם מסכימה שלוועדה המקומית יש סמכות לדון מחדש בהחלטותיה, אולם לא במקרים כמו זה.
לדבריה, החלטת הוועדה המקומית לקיים דיון מחדש ללא נימוק כבד משקל אינו מספק. היא הזכירה שהוועדה דנה בכל ההתנגדויות, התייחסה לתוכן שלהן ודחתה כל אחת מהן באופן ענייני, לכן החלטת יו"ר הוועדה לדון בה מחדש תמוהה.
כתוצאה מכך שוכנעה השופטת וילנר כי במקרה זה יש להעדיף את אינטרס ההסתמכות של החברה ואת ערך היציבות על פני האינטרס הציבורי. השופטת גם מתחה ביקורת כללית כי "מתן לגיטימציה לרשויות התכנון לשוב ולעיין מחדש בהחלטותיהן בכל עת, ללא כל נימוק ממשי הנראה לעין, עלול להביא – מעבר לפגיעה בערך היציבות ובאינטרס ההסתמכות של הפרט - גם להתנהלות שרירותית וזרה שאינה מתיישבת עם כללי מנהל תקין".
בסיום פסק הדין הדגישה השופטת את העובדה כי במקרה זה מדובר באוכלוסיית פגועי הנפש, שהם בשר מבשרנו וחלק בלתי נפרד מהחברה, ולכן יש לדאוג לשלב אותם בכל תחומי החיים, תכלית שהיתר הבנייה יסייע להגשים.
העתירה התקבלה והחלטת הוועדה לקיים דיון חוזר בוטלה, כך שהיתרי הבנייה יוותרו על כנם. הוועדה תשלם לחברה הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ העותרות: עו"ד א' סגל-גבסי
- ב"כ המשיבים: עו"ד מ' ברנע
- עו"ד שמעון בן ישי עוסק בתכנון ובניה
- הכותב לא ייצג בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
