שוכרים לא עזבו שנה וחצי - וישלמו 51 אלף ש'

במשך יותר מ-30 שנה שילמו שוכרים של שתי יחידות דיור בנהריה סכום זעום תמורת השכירות. כשהנכס נמכר הם סירבו להתפנות - ונתבעו בבית המשפט

עו"ד עומר אשכנזיפורסם: 06.01.16 , 08:25

בית משפט השלום בנהריה קבע לאחרונה ששוכרים של שתי יחידות דיור בנהריה ישלמו כ-51 אלף שקל לבעלים החדשים של הנכס, בעקבות סירובם להתפנות במשך שנה וחצי מאז החלפת הבעלות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

את ואחות רכשו את שתי יחידות הדיור לפני כארבע שנים, אך לא הצליחו לפנות את שני השוכרים שהתגוררו בהן יותר מ-30 שנה תמורת דמי שכירות זעומים של 700 שקל בחודש ליחידה. בתגובה לתביעת הפינוי שהגישו האחים במאי 2012 טענו השוכרים שהם דיירים מוגנים כיוון שהבעלים המקורי הבטיח להם לגור שם כל חייהם, ובנוסף הם ביצעו ביחידות הרחבות כתחליף לדמי מפתח.

תביעה

השוכרים זיהמו - בעלת דירה תקבל 30 אלף ש'

עו"ד הדר פינק טבת

משפחה ששכרה דירה בי-ם השאירה אחריה דלתות שבורות, שיש סדוק, לכלוך ומכת תיקנים. בית המשפט קבע שהם ישלמו על עוגמת הנפש והנזקים

השוכרים זיהמו - בעלת דירה תקבל 30 אלף ש'

אלא ששתי הטענות הללו נדחו, ובהוראת בית המשפט עזבו השוכרים את הדירות בנובמבר 2013. כשנה וחצי לאחר מכן הגישו האחים את התביעה הנוכחית לתשלום דמי שכירות ראויים על 25 חודשים שבהם שהו השוכרים ביחידות שלא כדין.

לטענתם, על השוכרים לשלם להם לפי אחד משני תעריפים חלופיים: 3,200 שקל לחודש לכל יחידה (שווי השכירות כיום לאחר שעברו שיפוץ), או 2,000 שקל ליחידה, בהתאם למצב לפני השיפוץ. בנוסף הם ביקשו 20 אלף שקל על הנזקים שלטענתם הנתבעים הותירו ביחידות, 4,500 שקל עבור חובות שהשאירו לעיריית נהריה ו-25 אלף שקל על עוגמת הנפש שנגרמה להם.

הנתבעים טענו מנגד כי לבעלי הדירות אין זכות לדרוש דמי שכירות אחרי תביעת הפינוי, שבה נקבע כי ליחידות לא היה ערך כלכלי. לחילופין, ובמידה שהם כן צריכים לשלם, הם טענו כי עליהם לשלם רק על 15 חודשים לכל היותר. כמו כן הם טענו שליהם להחזיר בדיוק לפי דמי השכירות שנהגו לשלם לבעלים הקודם, והכחישו שגרמו ליחידות נזק כלשהו.

מסיגי גבול

השופטת דנה עופר קבעה כי מרגע שבעל היחידות הקודם הודיע על סיום יחסי השכירות ועד שעזבו בפועל – הנתבעים היו מסיגי גבול, וגרו ביחידות שלא כדין. התנהגותם מנעה מהתובעים לשפץ את הנכס ולהשכירו במשך זמן רב, ולכן הם זכאים להשבת דמי השכירות שהיו יכולים לקבל.

השופטת הוסיפה כי טענת ההשתק שהעלו הנתבעים לא תציל אותם מהחיוב, והיא לא מתכוונת "להעניק פרס" למי שתפס נכס שלא כדין תוך ששילם עבורו דמי שכירות נמוכים ביותר. השופטת הבהירה בהקשר זה, כי בניגוד לטענת הדיירים, בתביעת הפינוי לא נקבע שליחידות אין ערך כלכלי, אלא שלתוספות הבנייה שהם ביצעו אין ערך.

באשר לתקופת החיוב, השופטת לא אימצה את התקופות שהוצעו משני הצדדים, והחליטה להעמידה על 18 חודשים – חודשיים אחרי שבעל הנכס הקודם הודיע לנתבעים על המכירה ועד שעזבו. גובה דמי השכירות נקבע על בסיס התעריף שלפני השיפוץ והתביעה לתשלום עבור נזקים ועוגמת נפש נדחתה.

בסופו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לתובעים 51,300 שקל הכוללים פיצוי על דמי שכירות ראויים והחזר חובות לעירייה. בנוסף הם יישאו בהוצאות משפט של 7,500 שקל ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.